תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הנגאובר היגייני: תנו לילדים לאכול חול

לכתבה

שמירה על היגיינה וניקיון אמנם מונעת הידבקות במחלות זיהומיות, אך גם מעלה את שיעור המחלות הכרוניות כמו סוכרת ואסטמה כך קובעים החוקרים הקנדים מארי קלייר ארייטה וברט פינליי. בספרם החדש הם מסבירים במה כדאי לנו להאכיל את החיידקים הטובים שבתוכנו

תגובות

רגע אחרי ששילמתי בקופה על נשכן חדש לבני, שהיה אז תינוק וסבל מכאבי גדילת שיניים, הסרתי את העטיפה מעל הצעצוע והושטתי אותו לילד. המוכר אמר בנימה ידענית: "אני מבין שזה לא הילד הראשון שלך". האמת שדווקא כן, עניתי, ושאלתי אותו מדוע חשב ככה. "רק אימהות עם ניסיון של כמה ילדים לא עושות סטריליזציה לפני שהן נותנות משהו לילד", ענה המוכר. חייכתי ותהיתי מה הן יודעות, אותן אימהות מנוסות – ובמקרה זה כנראה שגם האינטואיציה הלא־מנוסה שלי – שגורם להן להיות פחות היסטריות בכל הקשור לניקיון וחיטוי של חפצי תינוקות.

הן, ככל הנראה, יודעות שתינוקות בריאים לא מתים מהיעדר סטריליזציה, ושכל טירוף הניקיון הזה כשמו כן הוא – שיגעון חסר בסיס. זה נעשה ברור הרבה יותר כשהתינוק גדל ומתחיל לזחול על הרצפה – הנקייה של הבית, או הפחות נקייה של בית הקפה - תוך שהוא מלקק בהנאה כל מה שנקרה בדרכו. הסנטר שלו, שלא לדבר על הברכיים, מלוכלך כמו פרצופם של מנקי הארובות בסרט "מרי פופינס". ברגעים כאלה, חיטוי המוצץ במים הרותחים שביקשת מהמלצר נראה מעשה מטופש למדי.

ספר חדש – שיצא לאחרונה באנגלית ובקרוב יתורגם לתשע שפות נוספות – קובע שזה אכן אידיוטי: אבל לא רק כי אין בחיטוי המוצץ טעם, לאחר שהילד אכל עפר וחצץ. זה אידיוטי מסיבה נוספת, חשובה עוד יותר – הנזק שנגרם לילדים. מתברר שחיידקים, לכלוך, ליקוקים של חיות מחמד, אבק ושאר דברים שהורים רבים יתחלחלו מהמחשבה על קרבתם לילדים שלהם – למעשה תורמים לא מעט לבריאותם.

הספר, Let Them Eat Dirt ("שיאכלו עפר", כפרפרזה על המשפט המפורסם של מארי אנטואנט "שיאכלו עוגות") מעורר מיני־מהומה בחודשים מאז פרסומו. יש שמברכים על יציאתו ברוח "אמרנו לכם, היסטריים שכמוכם", ובהם גם רופאי ילדים ונטורופתים; ויש שחוששים לגעת בו, שמא יידבקו מהחיידקים המוזכרים בספר. המחברים הם שני חוקרים של מיקרוביולוגיה ואימונולוגיה – פרופ' מארי־קלייר ארייטה מאוניברסיטת קלגרי בקנדה, ופרופ' ברט פינליי מאוניברסיטת בריטיש קולומביה שבעיר הקנדית וונקובר.

Carlos Taylhardat

מארי-קלייר ארייטה: "הייתי מיקרוביולוגית קלאסית, כזו שדואגת שהכל נקי כל הזמן ועושה סטריליזציה לבקבוקים. אבל אחרי שראיתי מחקר אחרי מחקר קובע שזה בעצם לא טוב לילדים, הפסקתי עם זה"

פינליי עובד זה 30 שנה בחקר מחלות זיהומיות והחיידקים הגורמים להן. לפני כעשר שנים, הוא וארייטה, שהיתה אז פוסט־דוקטורנטית במעבדה שלו, החלו לשאול את עצמם מה התפקיד של מיקרו־ביוטה (הסביבה המיקרובית בגוף האדם) בשלשול זיהומי. מה שגילו הדהים אותם – העברה של דגימת צואה מעכבר העמיד למחלה לעכבר שאינו עמיד לשלשול זיהומי "חיסנה" אותו. העכבר הלא־עמיד נשאר בריא, וכל זה בזכות מגע אקראי ומינורי עם צואה של עכבר חסין.

"אחר כך התחלנו לבדוק את ההשפעה של חשיפה לחיידקים צואתיים בקרב תינוקות על שיעור התחלואה באסטמה, וגם התוצאות האלו הדהימו אותנו. תינוקות שנחשפו לחיידקים היו מוגנים יותר מפני אסטמה", נזכר פינליי. "כך התחיל המחקר שלנו בתחום, שהתקדם מהר מן הצפוי. הספר הוא בעצם סיכום המחקר עד כה".

הבקטריות החסרות

ארייטה ופינליי לא מתכחשים בספר לתרומה האדירה של סטריליזציה, ניקיון ואנטיביוטיקה לבריאות האנושית הכללית, לעלייה בתוחלת החיים ולעובדה שתוך 100 שנה צנח מספר הילדים מתחת לגיל שש בעולם המערבי שמתים מזיהומים משיעור של 30% לכדי 0.1%. אבל לכל זה יש מחיר, הם טוענים. אמנם מיגרנו את מרבית המחלות הזיהומיות, אבל במקביל תרמנו להתפשטות מחלות כרוניות לא־זיהומיות. סוכרת, אלרגיות, אסטמה, השמנת יתר, סרטן ואפילו אוטיזם הן רק חלק מהמחלות שנובעות, בין השאר, גם מהיעדרם של חיידקים טובים בחיינו. שיעור התחלואה בהן עולה בעקביות משנה לשנה, והן מתגלות בגילים צעיר יותר ויותר. אמנם לכולן מרכיב גנטי, אבל לפי המחקר, התפוצה העולה שלהן נובעת מהיעדרן של בקטריות מסוימות בגופנו.

Carlos Taylhardat

ברט פינליי: "התחלנו לבדוק את ההשפעה של חשיפה למיקרובים צואתיים בקרב תינוקות על שיעור התחלואה באסטמה, והתוצאות הדהימו אותנו: תינוקות שנחשפו למיקרובים היו מוגנים יותר מפני אסטמה"

ארייטה ופינלי שומרים על גישה מתונה. הם לא קוראים להורים לאפשר לילדיהם להתפלש בצואה של עצמם או ללקק את רצפת תחנת הרכבת התחתית. הם מציינים, למשל, שמומלץ לשטוף ידיים אחרי מגע עם ילד או מבוגר חולה, בתום ביקור לשירותים ולפני הארוחה, אך מוסיפים שבכל שאר המקרים – כדאי להירגע. כך מסכם פינליי את ההמלצה להורים: "כשאנחנו היינו ילדים, יום טוב היה יום שבו הלכלוך שירד מאיתנו באמבטיה היה עצום. תנו לילדים שלכם להתפלש בבוץ, אמצו חיית מחמד (מחקרים מעידים שהקרבה אליהם משפרת את החשיפה לחיידקים טובים ובכך את הבריאות, נ"א), אל תעטפו אותם בבגדים נקיים מדי והימנעו מסטריליזציה של כל דבר שהם נוגעים בו".

ארייטה ופינליי הם שניהם הורים. שני ילדיו של פינליי כבר בוגרים, אבל אלה של ארייטה עדיין צעירים – בת חמש ובן שלוש. היא מספרת שהחלה במחקרים לקראת כתיבת הספר לאחר שנולדה בתה, וכי הממצאים על נפלאות הלכלוך גרמו לה לשנות את גישתה ההורית כשנולד בנה השני. "הייתי מיקרוביולוגית קלאסית, כזו שדואגת שהכל נקי כל הזמן ועושה סטריליזציה לבקבוקים. אבל אחרי שראיתי שמחקר אחרי מחקר קובע שזה בעצם לא טוב לילדים – אלא להיפך, עלול להגדיל את הסיכון שלהם לאלרגיות ואסטמה – וגם שאיגוד רופאי הילדים האמריקאי בעצמו לא ממליץ על סטריליזציה של בקבוקים, הפסקתי עם זה", היא מספרת, ומוסיפה שגם על הילדה הגדולה זה השפיע: "שכנעתי אותה שיש לה בבטן גן חיות מיקרובי ושהיא אחראית להאכיל את החיידקים באוכל בריא ומזין, כדי שיהיו שמחים".

גם הספר מכיל פרק העוסק בתזונה, רכיב מרכזי בטיפוח חיידקים טובים והרחקת חיידקים רעים, לשיטתם של השניים. "מה שאנחנו אוכלים לא רק מזין אותנו, אלא גם את החיידקים שלנו", מציינת ארייטה, "כך שכדאי לאכול מגוון רחב של סיבים תזונתיים, ירקות ופירות. מומלץ לשוב אל החיטה המלאה, האורז החום ושאר דגנים שהיו שכיחים לפני 100 שנה". היא מסבירה גם שקמח לבן וסוכר לא מגיעים למעי התחתון, שם נמצאים חיידקים טובים רבים, ולכן הם לא ממש מזינים.

בספר מתוארים מחקרים רבים, כאלה שערכו ארייטה ופינליי עצמם ומחקרים של אחרים. אחד המרתקים שבהם מתאר ניסוי בו עכברים שמנים קיבלו זריקה עם חיידקים ממעי של עכברים רזים ורזו כמעט באופן מיידי, ולהיפך – עכברים רזים נחשפו לחיידקים ממעי של עכברים שמנים ועלו במשקל. החוקרים יודעים שהרכב החיידקים במעי של ילדים עם עודף משקל שונה מזה של ילדים במשקל תקין. "עוד לא ברור אם זו סיבה או תוצאה של עודף משקל, אבל אנחנו יודעים בוודאות שיש הבדלים בהרכב החיידקים", אומר פינליי בזהירות.

עוד הם מתארים בספר כיצד תינוקות נולדים בלי חיידקים, אבל החל מרגע הלידה, נכנסים לגוף היילוד מיליונים מהם בשלל דרכים. המערכת החיסונית שלנו תלויה בהם כדי להשלים את תהליך ההבשלה שלה. אם מערכת החיסון לא חשופה למספיק חיידקים, היא תהיה אפקטיבית פחות, כי לא תדע להבדיל בין חיידק טוב לרע. השורה התחתונה היא שככל שתינוקות נחשפים ליותר חיידקים בחודשים הראשונים לחייהם, כך בריאותם משתפרת.

ההיכרות הראשונה של התינוק עם חיידקים היא בתעלת הלידה, אז הוא נחשף לחיידקים בנוזלי הגוף של אמו. לפי הסטטיסטיקה, ילדים שנולדו בניתוח קיסרי ולא עברו בתעלת הלידה של אימם נטו לחלות יותר, ככל הנראה כי לא נחשפו לחיידקים הללו. בבתי חולים מסוימים, נהוג למרוח על תינוקות שזה עתה נולדו בניתוח קיסרי נוזלים מתעלת הלידה של האם, כדי לפצות על כך. ארייטה עצמה אומרת שכיום, לאור מה שידוע לה, היא יודעת בוודאות שאם תיאלץ בעתיד ללדת בניתוח קיסרי, היא תדרוש מהרופאים לבצע את הפעולה הזו.

חיידקים בסכנת הכחדה

נוכחותם הפוחתת של חיידקים סביבנו קשורה גם בשיגעון האנטיביוטיקה. כל מי שילדו לקה בדלקת אוזניים מכיר את הרוטינה – רופא או רופאת הילדים מצווה לתת כמות גדולה של אנטיביוטיקה, כמה פעמים ביום. ארייטה ופינליי סבורים שזוהי הגזמה, וממליצים להורים להשתמש באנטיביוטיקה במשורה, כי היא "כמו פצצה לחיידקים – הורגת את כולם ללא הבחנה, גם את הטובים". עצתם היא להשתדל – רק אם אפשר כמובן וזה לא מסכן את בריאות הילד – להימנע מאנטיביוטיקה בשנת החיים הראשונה. מחקרים הראו שקיים קשר בין שימוש גובר באנטיביוטיקה בתקופה זו לבין אסטמה, עודף משקל וסוכרת בהמשך החיים.

איך נהפכנו לחברה שמקדשת היפר־סטריליזציה?

פינליי: "אני קורא לזה 'הנגאובר היגייני'. במאות האחרונות, מאז שרוברט קוך ולואי פסטר הוכיחו שחיידקים גורמים למחלות, החברה האנושית נכנסה לקמפיין ניקיון מסיבי – סניטציה, אנטיביוטיקה, חיסונים, חיטוי ידיים ודומיהם. רואים את זה בעיקר בחברות מערביות מפותחות, אבל אט אט זה פושה גם בשאר חלקי העולם. זה עבד נפלא בהפחתת שיעור התמותה ממחלות זיהומיות מדבקות, אבל כיום ברור שאנחנו נפטרים בדרך הזו גם מהחיידקים הטובים. צריך לחזור לאיזון בכל הקשור להיגיינה וחשיפה טבעית לחיידקים. כל דור יותר 'נקי' מקודמו, בכל דור יש פחות חיידקים סביבנו. זה אומר שהחיידקים של אבות־אבותינו הם למעשה מין בסכנת הכחדה וייתכן שלעולם לא ישובו, גם אם נצטרך אותם. אותי זה מפחיד מאוד".

בדרך כלל ניקיון־יתר והיפר־סטריליזציה של תינוקות מגיעים יד ביד עם היסטריה, חששות ולחץ כללי מההורות. האם אתם יכולים לומר משהו על ההיבט הפסיכולוגי של התופעה? למה הפחדים ההוריים באים לידי ביטוי דווקא בהיפר־סטריליזציה?

ארייטה: "אלה הורים שמאמינים שעל ידי הימנעות מלכלוך, הם עושים את הטוב ביותר עבור הילד שלהם. כיום אנחנו מבינים שזה לא טוב כל כך, ושהם צריכים להירגע עם ניקיון היתר. מעבר לזה, לא עסקנו בהיבט הפסיכולוגי".

הייתם מציעים לשנות את המדיניות הממשלתית בנוגע לסטריליזציה וניקיון?

פינליי: "כן, זה כבר קורה. למשל, ההנחיות הרשמיות של משרד הבריאות הקנדי לסטריליזציה של בקבוקים לתינוקות התמתנו, וכך גם ההנחיות לחשיפה למזונות שעשויים להיות אלרגניים. אני מוצא שגם השימוש באנטיביוטיקה הוא נושא שהולך ומשתנה בהדרגה, מתוך הבנה שיש לזה מחיר".

איך אתם רואים את העתיד מבחינת חשיפה לחיידקים?

פינליי: "אנחנו רואים עתיד בריא ומאוזן יותר בכל הקשור למערכת היחסים בין חיידקים לבני אדם. רק חלק קטן מהחיידקים מסוגלים לגרום למחלות זיהומיות מדבקות: כל השאר מועילים מאוד לבריאותנו. השימוש במונחים לכלוך והיגיינה כהפכים הוא שגוי – ההתמקדות האנושית צריכה להיות מעתה והלאה בהשגת היגיינה טובה וחשיפה בריאה לחיידקים". 

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות