בלי גניבות, בלי שערוריות ועם טובי בנינו מ-8200: אז למה ההיי-טק צריך טיפול 10,000? - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בלי גניבות, בלי שערוריות ועם טובי בנינו מ-8200: אז למה ההיי-טק צריך טיפול 10,000?

בשל היעדר רגולציה, קרנות הון סיכון ישראליות מנפחות לעתים מספרים בהודעות לעיתונות. כך קרה למשל בגיוס האחרון של קרן פיטנגו

28תגובות
השותפים בקרן הון סיכון פיטנגו
יורם רשף

אזרחים רבים בישראל איבדו בשנים האחרונות את תמימותם. הציבור למד שטייקונים ניצלו כספי ציבור ומבני פירמידות כדי להתעשר, ושתעשיית הגז יודעת להזיז פוליטיקאים ורגולטורים כמו מריונטות. הוא קורא כמעט מדי יום על שחיתות בשירות הציבורי וברשויות המקומיות. אבל לא הכל שחור: יש לפחות ענף אחד שנותר נקי כמעט לחלוטין מכל אלה: ההיי-טק, או בכינויו האחר, ה"סטארטאפ ניישן". בלי גניבות, בלי שערוריות, עם טובי בנינו מיחידת 8200, ועם שורה ארוכה של אקזיטים שיצרו דור חדש של מיליונרים שלא קיבלו כלום מההורים ולא עשו דיל עם המדינה, ההיי-טק נראה כמו תמונת הראי החיובית של שאר המדינה. נכון?

כן – ולא. ענף ההייטק הישראלי לא פועל בתוך הכלכלה הישראלית. הכסף שמניע אותו מגיע בעיקר ממשקיעים זרים, אז אין צורך לעשות עסקות עם בנקים ועם שוק ההון המקומי. הלקוחות נמצאים בחו"ל, ואין צורך לעשות דילים עם מפיצים מקומיים. המתחרים הן חברות זרות מכל העולם, ולכן לא מעשי לחבור עמן לקרטל. החברות עצמן רשומות בדרך כלל במדינת דלאוור שבארה"ב לצורכי מס, והן לא ציבוריות, כך שהרשות לניירות ערך לא מפקחת עליהן והחוק הישראלי לא נוגע להן.

מציאות זו, לא פחות מהמוסר של האנשים העובדים בתעשייה, אחראית במידה רבה לתדמית הנקייה של ענף ההיי-טק – וגם ליחס המפרגן שהוא מקבל מהתקשורת ובשיח הציבורי. מאחר שאין לענף צורך בשחיתות ובקשרי הון־שלטון, וגם אין מי שמפקח עליו, הוא נותר זך ונקי. אלא שהתדמית הנקייה של ענף ההיי-טק אינה הוכחה שהוא באמת כזה. אנשיו נדרשים לערוך מדי פעם חשבון נפש סביב כמה וכמה מההרגלים והמנהגים שבענף – גם אם אלה לא עבירות פליליות, וגם אם לא ניתן להצביע על נזקים שנגרמו למשקיעים תמימים.

הנה תחום אחד שדורש חשבון נפש כזה: האתיקה של חלק מקרנות הון הסיכון בישראל – ולעתים גם של סטארט-אפים – בכל הקשור ליחסי הציבור שלהן ולהודעות לעיתונות שהן משחררות. הדוגמה הטרייה ביותר היא של קרן הון הסיכון פיטנגו, אולי הקרן הידועה בישראל, בניהולן של כמה מהדמויות הבולטות בהיי-טק המקומי. בחודש שעבר פירסמה הקרן הודעה בזו הלשון: "פיטנגו הודיעה היום על השקת הקרן השביעית שלה, פיטנגו 7. הקרן הישראלית, שלה יש 175 מיליון דולר בניהול, משקיעה בחברות צעירות בשלבים מוקדמים".

אלא מה? בירור קרב משקיעים מוסדיים ובקרב הקרן עצמה העלה שפיטנגו לא באמת גייסה 175 מיליון דולר, אלא סכום נמוך יותר שאותו סירבו מנהלי הקרן לפרט. במועד ההודעה, מקור מקרב המוסדיים מסר לנו כי סכום הגיוס האמיתי היה אז קצת יותר מ־80 מיליון דולר – פחות ממחצית הסכום המוצהר. גם מקרן פיטנגו עצמה נמסר לנו שהסכום "גבוה מ־100 מיליון דולר", ובכל מקרה נמוך יותר מהמספר שמתנוסס בכותרת ובגוף ההודעה לעיתונות.

מנין הפער? בפיטנגו הסבירו שנוהג נפוץ בענף ההון סיכון הוא לדווח על יעד הגיוס של הקרן, ואז לבצע כמה "סגירות" בהתאם לקצב גיוס המשקיעים. יש "סגירה ראשונה", "סגירה שנייה", וכך הלאה, עד להשלמת הסכום לתקרה שהוגדרה – אם הגיעו אליה. כל סגירה כזו מאפשרת לקרן להתחיל לפעול, גם אם הסכום המיועד לא הושג. אלא שבעוד פיטנגו וקרנות אחרות נוהגות להודיע בחגיגיות לציבור על סכום היעד, הן קמצניות הרבה יותר בשיתוף הציבור בפרטים האחרים. למשל, כמה כסף גויס בפועל, מיהם המשקיעים, מה גובה דמי הניהול, מה היו התשואות של קרנות קודמות, וכיצד התשואות הללו נראות בהשוואה לקרנות אחרות ולמדדי הבורסה. דבר אחד ברור: בהודעה של פיטנגו נכתב בפירוש כי "יש לה 175 מיליון דולר" – וזה פשוט לא נכון.

על גב האמריקאים

אף שהן מנהלות כסף של הציבור, ובעיקר של ציבור החוסכים האמריקאי, קרנות הון הסיכון וקרנות גידור אינן חברות ציבורית. הן נחשבות מנגנון השקעה הפתוח ל"משקיעים מומחים" בלבד, ולכן אינן מפוקחות על ידי הרשויות בישראל או בעולם. בחלק מהמדינות הן נדרשות אמנם להגיש דיווחים בסיסיים – פיטנגו דיווחה על הקרן החדשה לרשות האמריקאית לני"ע – אך הרעיון הוא לעקוב אחרי הקרנות כדי למנוע סיכון מערכתי, ולא כדי להגן על המשקיעים. בשיחה עם גורם ברשות לניירות ערך הישראלי הובהר לנו כי היא אינה מפקחת על הקרנות או על הדיווחים שלהן לתקשורת, אם כי זהו "בהחלט תחום שראוי יהיה בעתיד לשקול לפקח עליו, לפחות ברמה הכללית".

אנדריי מיסינג איורים
אנדריי מיסינג

בשונה מחברות ציבוריות, את ההחלטה להשקיע בקרן כמו פיטנגו לא מקבל ה"חוסך הקטן" אלא גופים מוסדיים, שאמורים לדעת את כל הפרטים המדויקים שלא נחשפים לציבור. הגופים המוסדיים הללו אמורים להיות שומרי הסף של הציבור, שכספו מופקד בקרנות. עם זאת, יש משקיעים מוסדיים, לרבות בין לקוחות פיטנגו, שרואים פגם בהרגלים הללו. אחד מהם, שביקש להישאר בעילום שם, כתב בחודש שעבר מכתב תלונה ליו"ר הרשות שמואל האוזר, שבו הוא מלין על כמה מהפרקטיקות של הקרנות בישראל.

"כפי שידוע לך", כותב המשקיע, "התשואות של קרנות הון הסיכון המרכזיות בישראל היו מאכזבות בעשור האחרון. כמעט כל הקרנות המרכזיות בחרו להאריך את זמן חיי הקרנות מהתכנון המקורי של עשר שנים, ל־14 שנה, על מנת להחזיר את ההשקעה הראשונית. בקיצור, ישראלים הרוויחו משמעותית על גבי ההפסדים של המשקיעים האמריקאים. פעם נוספת. תופעה מיוחדת שתרמה לתחושה הרעה (...) היא היעדר התחשבות מצד קרנות הון הסיכון הישראליות בכל הנוגע להודעותיהן הציבוריות על בריאותן של הקרנות, תוך מתן אפשרות לחלק מהן להפוך לתעמולה של ממש עבור ה'סטארטאפ ניישן', ולהפך".

הרשות לני"ע, מוסיף המשקיע במכתבו להאוזר, "אינה יכולה להמשיך להתעלם ממציאות זו, שבה משקיעים אמריקאים קוראים בעיתונות המקומית שהקרנות גדולות פי שניים מגודלן האמיתי. אני מאיץ בך לטפל בגורם זה של הפסדים למשקיעים מוסדיים".

מקרים של ניפוח מספרים אינם יוצאי דופן בהייטק. בחלק מההודעות לעיתונות על אקזיטים נכתבו בכותרות מספרים שלא תואמים את המציאות. כאשר בעסקה מסוימת נקבע שהיא עשויה להגיע לסכום גבוה, אם יושגו אבני דרך בעתיד, כמעט תמיד הסכום הגבוה הוא זה שיתנוסס בכותרת – גם אם אבני הדרך שאפתניות מאוד וסיכויי השגתן לא גדולים – ומבלי לדווח על המנגנון. למה? במקרים רבים הניסוח המנופח מוצג לבקשת קרנות הון הסיכון, המבקשות ליצור תדמית לפיה הן רושמות אקזיטים במחירים גבוהים. לעומת זאת, את הסיפורים על כישלונות וסגירות של סטארטאפים הן אף פעם לא מפרסמות – וגם לא את הנתונים של תשואות הקרן לאחר קיזוז דמי הניהול ודמי ההצלחה.

לפיטנגו, וכנראה לקרנות אחרות, זה די מצליח. בדיקה באינטרנט העלתה שכלי תקשורת רבים בישראל ובעולם, אם לא כולם, הציגו את פרטי ההודעה של פיטנגו כמעט כלשונה – ולעתים כ"קופי־פייסט" מלא. ככל שהקרן ניסתה ליצור תדמית של הצלחה, וככל שסיפורים על גודל הגיוס מרככים את לבם של משקיעים פוטנציאלים חדשים – הרי משקיעים רוצים לדעת שיש משקיעים אחרים שמוכנים להפקיד את כספם אצל מנהל מסוים – פיטנגו כנראה השיגה את יעדה. לפחות בטווח הקצר.

אבל האם זה מוסרי? ההודעה על הגיוס של פיטנגו, כמו הודעות רבות בהייטק על גיוסים ועל אקזיטים, לוקות בחוסר דיוק משווע שהוא בבחינת גניבת דעת של הציבור – ועוד לא דיברנו על הודעות שהחברות בהייטק לא מפרסמות, ועל המידע שהן אינן חושפות לציבור. בטווח הארוך, זה אולי גם לא כדאי: גם אם אתה יכול לכתוב כל דבר בהודעה לעיתונות, כי אתה חברה פרטית לא מפוקחת ואף אחד לא יתבע אותך, יבוא יום בו משקיעים ושותפים יאבדו את הסבלנות ויפנו אליך את הגב. בדיוק כפי שעשה המשקיע ששלח עכשיו מכתב תלונה ליו"ר רשות ני"ע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#