כסף, מה זה בעצם - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אבני הכלכלה

כסף, מה זה בעצם

החל בסחר החליפין של ימי קדם וכלה בביטקוין - מסע בעקבות האבולוציה של המוסד החברתי המופשט ביותר, והכי מובן מאליו. כתבה שמונה עשרה ואחרונה בסדרה

4תגובות

בחברה שבה כל אחד משתמש בסחורות שאותן לא ייצר בעצמו, ורבים מייצרים סחורות שבהן לא ישתמשו לעולם, הכסף הוא גורם מתווך. אנו מתכננים את חיינו מתוך כוונה שיהיה לנו בעתיד די כסף בכדי לרכוש סחורות של אחרים כפי רצוננו; אנו שואפים לייצר סחורות בעלות ערך בכדי לקבל כסף תמורתן; ואנו סולדים ממי שמחפש את קיצורי הדרך (כמו גנב של כסף וסחורות) ומנדים אותו מהחברה. רוב מה שאנחנו מחשיבים ככסף כלל לא קיים,באופן ממשי, אך רק לעתים רחוקות אנו עוצרים כדי לשאול מהו בכלל הדבר הזה, כסף, ולמה הוא משגע אותנו.

בדומה לשפה, כסף הוא מוצר חברתי שאין לו משמעות או קיום בלעדי החברה האנושית שיצרה אותו. כשם שאין שפה פרטית, אלא תמיד השפה מערבת שני אנשים שדוברים אותה, כך אי אפשר להמציא כסף ולצבור אותו אם אין לו שימוש חברתי – כלומר, אם לא ניתן להחליפו בסחורות אחרות. החלפתו של הכסף בדבר אחר דורשת את הסכמת הצד השני לכך שדבר מסוים מהווה "כסף", ושיש לו ערך הניתן למדידה ולהשוואה לערכם של דברים אחרים. מכאן שכסף פרטי הוא לעולם מוצר ציבורי, שנמצא בשלב מסוים אצל מחזיק אחד. פיסות הנייר שיש לנו בארנק הן "כסף" רק מתוקף הפוטנציאל להחליפן בדברים אחרים. כל עוד הן שוכבות בארנק, הן רק פיסות נייר עם מספרים. מהותן מתגלית רק בזמן החליפין – כשאנו מקבלים תמורתן סחורה אחרת, מתוקף ההסכמה המשותפת של כל הצדדים בעסקה בדבר הערכים והתועלות של הדברים המוחלפים.

בלומברג

תכונות אלו של הכסף מצביעות על שלוש תשובות אפשריות נוספות לשאלה מהו כסף. על פי הגישה הראשונה, כסף הוא בעצמו סוג של סחורה, המוחלפת תמורת סחורות אחרות. בעולם העתיק (וגם כיום, בחברות קטנות) התקיימה כלכלת ברטר המבוססת על החלפת סחורות – מוצרים עודפים תמורת מוצרים חסרים. כך לדוגמה, בעל חלקת עגבניות היה מעמיד להחלפה את תוצרת השדה שלו ודורש תמורתה שולחן או מעיל. ערכן של הסחורות המוצעות להחלפה היה נקבע על פי פרמטרים שונים כגון שעות עבודה שהושקעו בגידולן או בייצורן (נניח בסגנון של: שעת עבודה להכנת מעיל שווה לחצי שעת עבודה להכנת שולחן).

לחצו כאן לכתבות הקודמות בסדרה "אבני הכלכלה" על תולדות המחשבה הכלכלית

מתוך חליפין כאלה נוצר הכסף כסחורה בעלת תכונות ייחודיות – היא בעלת ביקוש רב, קלה לשינוע אך יציבה ולא מתכלה, ומחליפה את הסחורות האחרות במקרים כגון מחסור במוצרים רצויים בשוק (מה קורה כאשר בעל העגבנייה רוצה שולחן, אך אין מי שיספק לו?). אם הכסף הוא סחורה, הרי שבעל הכסף יכול להחליפו בעבור כל דבר העומד להחלפה, ללא תלות בשאלה אם המוצר שהוא רוצה מוצע למכירה או לא. אותו בעל עגבניות שלא מוצא מוצר להחלפה, יעדיף בכל תנאי להחליפן בעבור כסף ולבוא למחרת ולהחליף את הכסף תמורת השולחן שהוא צריך, מה שאינו יכול לעשות עם העגבניות, שיירקבו עד מחר. עם הזמן, סחורה רגילה (גוש מלח, חתיכת מתכת, שק קמח או כל דבר אחר) נהפכה לבעלת שימוש יחיד ובלעדי – כסף, והופיעה בצורה של מטבעות שאין להם שום שימוש אחר, ואף היתה ל"מודדת ערך": כל הסחורות בשוק נמדדות ומחושבות על פי ערכן ביחס לאותה סחורה מוחלטת. תפישה זו נותנת לכסף תוקף של הסכמה חברתית – אנו מסכימים שסחורה מסוימת תשמש כ"סחורת ביניים", וכולנו מוכנים לקבלה בעבור הסחורות שלנו. ומכאן, שימוש בכסף מבטא את האמון החברתי שאנו נותנים זה בזה.

בהמשך לתפישת הכסף כסחורה בפני עצמה, התפתח מנגנון חברתי משוכלל יותר שבו הכסף מייצג סחורה. כלומר, אותו דבר שעובר מיד ליד מבטא ערך של מתכת מסוימת, כגון זהב, הנמצאת במקום אחר ולא ניתנת לנשיאה או להעברה באותה קלות שבה אפשר להעביר המטבע שעליו מוטבעת הספרה 10 או נייר שעליו כתוב 200. מי שמחזיק באותו נייר או מטבע יכול, עקרונית, לגשת אל המקום שבו נמצא הזהב ולדרוש את המגיע לו על פי הערך הטבוע. במובן זה, הכסף מהווה רק ייצוג של סחורה ולא את הסחורה עצמה – אך שווה לה בערכם החברתי המוסכם.

צורה זו של כסף באה לידי ביטוי בעיקר תחת שיטת "תקן הזהב", שהוחלה פעמים רבות לאורך ההיסטוריה. בתקופתנו, השיטה הוחלה לאחר מלחמת העולם השנייה בהסכמי ברטון וודס שקבעו כי ערכם של כל המטבעות בעולם יוצמד לדולר האמריקאי, וערכו של זה יוצמד לכמות הזהב שיש במרתפי פורט נוקס (שהכילו את מרבית הזהב הידוע אז בעולם). כלומר, כל עוד כמות הזהב נשארת קבועה, כמות הדולרים שייצגו את כמות הזהב תישאר קבועה, ומכאן שערי החליפין בין המטבעות יישארו קבועים. אם יודפסו יותר דולרים או אם תגדל כמות הזהב, ערכו של כל דולר יירד כיוון שהוא יייצג חלק קטן יותר מאותה כמות זהב.

 

עלייתו של הכסף הרע

הצמדת הכסף במחזור לכמות הזהב נזנחה בשנות ה־70, כשארצות הברית נאלצה להנפיק כסף בכדי לכסות על הגירעונות שנוצרו בעקבות המלחמה בווייטנאם. אי אפשר היה לעשות זאת תחת שליטת תקן זהב ללא הגדלת כמות הזהב, והפתרון האמריקאי היה פשוט – ביטול התקן והדפסת הכסף החסר. לכך היו גם השלכות תיאורטיות על מהות הכסף – אם הכסף אינו מייצג את הסחורה שנקראת זהב והוא בעצמו אינו סחורה, כיוון שהשלטון ביקש להגדיל את הכמות רק כי הוא צריך שיהיה לו יותר, אז מהו? מה מקנה לו תוקף ומה הופך אותו לכל כך רצוי?

כאן נכנסת תפישה שלישית, שלפיה כסף הוא הליך פוליטי. על פי תפישה זו, תחילתו של הכסף, ומכאן גם טבעו, ביחס שבין האנשים למדינה הקדומה. המדינה, שדרשה את מסיה בצורה מסוימת או קבעה את המטבע שבאמצעותו היא תשלם לנותני השירות שלה, הגדירה בכך איזה מטבע ישמש את החברה. לצורך כך היא היתה צריכה לתפוס עליו בעלות מלאה, כך שאי אפשר יהיה להרבותו ללא אישורה, והתוצאה היא כסף מתוקף הכרזתה של המדינה על כך שדבר מסוים, שעליו יש לה מונופול ושאינו סחורה בפני עצמו, הוא כסף (מערכת כספים כזו מכונה כסף "פיאט", ביטוי לטיני שפירושו "כך יהיה"). בהתאם, המדינה הנפיקה ניירות או רישומים שונים שייצגו באופן חומרי את הכרעתה ושאין להם שום שימוש אחר מלבד זאת, והם שהפכו עם הזמן להיות מבוקשים ומוחלפים בשוק בעבור סחורות אחרות. התוצאה היא שבד בבד עם הסחר בסחורות, התשלום בכסף מהווה סחר באשראי – אתה נותן לי סחורה וכעת אתה מחזיק בידיך שטר שערכו ומהותו נקבעו על ידי המדינה. הדבר שיש לנו בארנק, אם כן, אינו בעל ערך בפני עצמו, אלא הוא רק ביטוי מוחשי של מהות אחרת, סימן של ריבונות ושל הקביעה המדינית בדבר הליך הכסף הקבוע בחוק.

גם אם מבחינה היסטורית יש מחלוקת בין ההוגים מה מקורו של הכסף – האם הוא החל כסחורה רגילה בשוק או שהוא נקבע על ידי השלטון – הרי עם ביטול תקן הזהב, המצב כיום הוא כסף מתוקף הכרזת הריבון: המדינה קובעת, מתוך שיקולים שונים, מהו כסף וכמה פרמטרים נוספים כגון מה כמותו או מה ערכו (שער הריבית), וכל המשתמשים בו מביעים את הסכמתם השקטה לכך שאכן זהו כסף, ללא כל תלות באופן שהוא מופיע ומיוצג בממשות – מטבע ניקל עם מספר טבוע, שטר עם ציור ומספר או רצף של סימנים דיגיטליים שנמצאים רק במחשבי הבנק.

הקו האבולוציוני שהצגנו מבטא בצורה מסוימת את כלל גרשאם, הקרוי על שמו של בנקאי אנגלי בין המאה ה־16 שקבע שכסף רע דוחק מהמחזור כסף טוב. למה הכוונה? לכך שכסף "טוב" הוא כזה שערכו מתבטא במלואו בדבר שהחליף ידיים – ערכו של שק הקמח הוא שק קמח; ערכו של הזהב או הכסף במטבע הוא המספר הטבוע בו. אולם כסף זה מתחלף לאטו בכסף "רע", שערכו קטן עם השנים. כיום, למשל, ברור לכל שערכו של מטבע ישראלי הנושא את הערך 10 אינו עשרה שקלים, ובוודאי שהנייר של שטר 200 השקלים לא שווה את הערך הנקוב בו. יותר מכך, נראה שהגענו לשיא בתהליך של "הכסף הרע", כשהכסף אינו אלא קידוד של אוסף אלקטרונים בלתי יציבים, בלתי ניתנים למישוש וחסרי ממשות, ושיכולים להופיע בהחלטת הלוואה בנקאית, להיעלם בעקבות מחיקת חוב שרירותית, לעבור ממחשב למחשב בהינד עפעף, או להיות כלא היה ברגע שהמחשבים כבים.

ביטויו הסופי של תהליך זה הוא במטבעות דיגיטליים כדוגמת ביטקוין, שאינו כפוף לשום מדינה ולא מהווה כסף על משמעותו כאשראי, אך בנוסף הוא מוגבל בכמותו, כך שלא ניתן ליצור בו אינפלציה, הוא לא סחורה ולא בטוח שמייצג סחורה, אלא כל כולו הוא ערך מוסכם של אנשים. ככזה, הביטקוין הוא שיאו של תהליך ההפשטה וההסמלה של הערכים, וייתכן כי לאורך השנים נגלה שהוא מבטא שלב נוסף, או אף אופן חדש לחלוטין, בתפישות שלנו את הכסף.

הכותב הוא ד"ר לפילוסופיה של העסקים והכלכלה ומרצה ויועץ לארגונים בנושאי אתיקה וכלכלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#