ביטחון אישימגזין TheMarker

האם את בטוחה שאת במצוקה עכשיו?

הנשים בהודו זקוקות להגנה מתוקפים, אבל האפליקציה שפותחה עבורן ומאפשרת להן לשגר מהנייד מסרון חירום למשטרה, לא זוכה לפופולריות. האם הכל אבוד, או שנותרה תקווה?

רונית הראל
רונית הראל

פרשת האונס הקבוצתי באוטובוס בדלהי, שבה צעירה נאנסה עד מותה, טלטלה את העולם בדצמבר 2012. אבל הזעזוע חוצה היבשות לא שינה את המציאות העגומה ברחובות דלהי. על פי נתונים שפרסמה נציבות דלהי לנשים (DCW), ב־2014 (הנתונים המעודכנים ביותר), נרשמו 2,096 מקרי אונס בדלהי לבדה, מתוכם רק תשעה אנסים הורשעו. באותה שנה נפתחו במדינה כ־11 אלף תיקים נגד גברים שהואשמו בתקיפת נשים. זהו שבריר מסך התקיפות שמתבצעות בפועל. לפי נתונים שהתפרסמו במארס השנה ב"דיילי ביסט", בכל 15 דקות מתקבלת התראה על אונס בהודו, ובכל שתי דקות מבוצע פשע כלשהו נגד נשים במדינה.

בביקור בדלהי בחודש שעבר קשה היה שלא להבחין בעיסוק התקשורתי באונס נשים. כותרות העיתונים דיווחו בהרחבה על ילדה שנלחמת על חייה בעקבות אונס אלים. בנציבות הנשים בעיר מוחים על אדישות המשטרה והרשויות. המשטרה טענה בתגובה כי 96.7% ממקרי האונס מבוצעים על ידי אנשים המוכרים לנאנסות, ולכן יש לה קושי רב במניעתם.

שר הפנים ההודי ראג'נאת סינג בהשקת האפליקצייה "הימאט" בדלהי. מידע חיוני על מיקומו המדויק של הקורבן;צילום: Piyal Bhattacharjee / The Times

זו הסיבה שרבים במדינה תלו תקוות רבות באפליקציה מבטיחה המחוברת ישירות לחדר הבקרה של המשטרה, ומשדרת לשם וידיאו ואודיו ממקום האירוע. האפליקציה פותחה בפונג'אב כיוזמה פרטית, ונקראה Nirbhaya, כמו הכינוי שהוצמד לצעירה שנאנסה באוטובוס ונאבקה על חייה עם התוקפים – פירושו (בתרגום חופשי) "ללא חת". גרסה משופרת של היישום פותחה מאוחר יותר עבור משטרת דלהי ושווקה כפתרון חירום תחת השם Himmat. "יש חוסר ביטחון עצום בקרב נערות ונשים", אמרו במשטרה עם השקת היישום, "אפליקציות כמו הימאט יסייעו למשטרה לקבל מידע חיוני על המיקום המדויק של הקורבן בתוך כמה שניות, וישפרו את זמן התגובה באופן משמעותי".

את האפליקציה ניתן להוריד חינם מאתר המשטרה, וכל אדם שחש מצוקה יכול ללחוץ על לחצן ההפעלה או פשוט לנער את הטלפון כדי לשלוח הודעת חירום אל חדר הבקרה המרכזי. מחדר הבקרה מועברת התראה ב־SMS לניידות משטרה המפטרלות באזור, ומיידעת את מפקד התחנה המקומית.

השילוב של טכנולוגיה מבוססת ענן, הפועלת גם ללא חיבור לאינטרנט, באפליקציה חינמית, שווק על ידי משרד הפנים כפתרון בטיחותי לנשות העיר דלהי, אך נראה כי במקרה הזה הכוונות הטובות לא הספיקו: האפליקציה נחלה כישלון חרוץ. ה"טיימס" דיווח כי אלפים בודדים של משתמשים הורידו את האפליקציה, ובכל מקרה נראה כי מרביתם עשו זאת מתוך סקרנות.

מספר מקרי האונס המדווחים בהודו בשנה, באלפים

היקף השימוש באפליקציה היה זניח: 135 פניות התקבלו דרך האפליקציה ב־2015, ובשנה זו 36 פניות בלבד עד כה. לשם השוואה, אל המוקד הטלפוני של משטרת דלהי הגיעו 933 פניות של נשים במצוקה ב־2015, ו־471 עד אוקטובר 2016. ב"טיימס" פורסם כי המשתמשות הרגישו שחיבור SOS באמצעות האפליקציה דורש יותר זמן מאשר שיחת טלפון למשטרה או לקרוב משפחה. נשים גם התלוננו על משך תהליך הרישום המסורבל לאפליקציה, ועל כך שהדפדפן אינו מגיב לכמה לחיצות רצופות עליו במצב של פאניקה. היישום גם נוטה להתעכב לעתים קרובות בעת ההורדה בטלפונים חכמים זולים עם מעבדים אטיים.

גם בישראל ניתן להוריד אפליקציות מצוקה, בהן של הסטארטאפים NowForce, לינקס וריפורטי. אסף שפרן, מנכ"ל ומייסד NowForce, מסביר למה הימאט נכשלה. "הסיבה הברורה מאליה היא חוויית המשתמש. האפליקציה לא מושכת ולא נוחה לשימוש", הוא אומר. "אם אתה לוחץ על פניית מצוקה קופצת שאלה – האם אתה בטוח שאתה רוצה להפעיל? – מה שמעכב עוד יותר את התהליך. הממשק יכול להרוג אפליקציה. אם אין אפשרות להפעיל במהירות את היישום, אפילו כשהמכשיר כבוי ונעול, ואתה מעמיס על התהליך יותר מדי שלבים, זה מתכון לכישלון".

שפרן סבור שמלבד הממשק הבעייתי, האפליקציה נכשלה כי היא נועדה רק למשימה אחת – שימוש במקרה של מצוקה. "אם אתה מתקין אפליקציה כזו ועושה בה שימוש רק אחרי שנה למשל, אז קשה לזכור שהיא קיימת או איך להפעיל אותה. באפליקציה שלנו, למשל, אפשר לדווח על הכל – מחפץ חשוד דרך כבל חשמל שמסכן את העוברים ושבים, זה גורם למעורבות גבוהה יותר עם המוצר".

נאו פורס SOS
אפליקציית "נאופורס"צילום: נאופורס

גם התיוג הנלווה לאפליקציית אונס מרחיק משתמשים ומשתמשות. "אם משווקים את המוצר רק לנשים שחוששות מאונס, רבות מהן לא יתקינו את היישום. הדרך הנכונה היא לעשות זאת באופן חוצה מגדרים וחוצה אירועים. כך יש סיכוי גדול יותר שאני אתקין את היישום ואשתף אותו בין החברים שלי, בלי שארגיש שזה מתייג אותי", מסביר שפרן.

למרות הכישלון, שפרן מאמין שהדור הבא של אפליקציות המצוקה בהודו יהיה מוצלח יותר. "אנחנו רואים כניסה של יישומים כאלה במסגרת של 'איים בטוחים' – אוניברסיטאות שמציעות את היישום לסטודנטים וארגונים הפועלים בקהילות שונות. לא הכל אבוד".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ