אספרסו עם מלבין - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נסיעת מבחן

אספרסו עם מלבין

הג'יפון של מזראטי, לבנטה, מתיימר להציע יכולת שטח טובה, לאפשר נהיגה מהירה ומהנה בכביש וגם שיוט נינוח ורגוע למרחקים ארוכים. אלא שהיצרנית האיטלקייה לא הצליחה להפוך פלדה מחושלת לזהב נוצץ

לפני כארבע שנים החלו לייבא את פרארי לישראל וההתרגשות היתה רבה. רק מעטים שמו לב שיחד עם המותג האיטלקי המפורסם החל שיווקו של מותג יוקרה נוסף, ותיק יותר, מזראטי. בישראל לא רבים הכירו את מזראטי, וגם אלה שהכירו, לא יצאו מגדרם. למרות ההיסטוריה המפוארת, בשנים האחרונות מזראטי ייצרה מכוניות פושרות למראה, ולא בהכרח נחשקות, ובכלל, איזה סיכוי היה ליצרנית האיטלקית לקבל תשומת לב לצד פרארי? כמו לדוגמנית שנמצאת על סט הצילומים שבו מככבת בר רפאלי.

אבל בשנים שעברו מאז חל שינוי מפתיע. ההתרגשות מפרארי קצת שככה, ודווקא מזראטי החלה לתפוס מקום גדל והולך באולם התצוגה המשותף לשני המותגים, וגם בנתוני המכירות. בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה נמכרו 46 מכוניות מזראטי, עלייה של 209% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, ורק תשע מכוניות פרארי. אחת הסיבות לכך היא שפרארי רלוונטית לכבישי ישראל בערך כמו אופנוע שלג. המכוניות הסופר־מהירות, הנמוכות והרחבות של פרארי מושכות תשומת לב, אבל אין בישראל כבישים שמאפשרים ליהנות מהן באמת ולנצל קמצוץ מהיכולת שלהן. מזראטי, לעומת זאת, היא סיפור אחר. החברה (השייכת, כמו פרארי, לקונצרן פיאט קרייזלר) עברה מייצור מכוניות ספורט טהורות לקטוגריה המכונה "גראנטורסימו" (ג'י.טי), כלומר דגמים המשלבים יכולת ספורטיבית גבוהה עם הידור ופאר, ונוחים גם לשימוש יומיומי. המכוניות שלה גם זולות יותר יחסית. ב־2012 החלו המחירים של מזראטי ב־901 אלף שקל וכעת הם ירדו עוד יותר, ומתחילים ב־575 אלף שקל. הסיבה לירידת המחירים היא הרחבת ההיצע של מזראטי. החברה לא הסתפקה במכוניות קופה מרשימות, וכבר בשנות ה־60 הציגה מכונית סדאן גדולה, עם ארבע דלתות, שזכתה לשם ההולם קווטרופורטה (באיטלקית, ארבע דלתות). בשנים האחרונות ההיצע התרחב עוד יותר, ולפני שלוש שנים נוספה לו הגיבלי הקטנה יותר, וכעת גם המכונית החשובה ביותר להצלחה בשוק הישראלי – ג'יפון.

מזארטי לבנטה 1
אייל טואג אייל טואג

טוב, אין זה ג'יפון בנוסח ניסאן ג'וק או קיה ספורטאז', אלא רכב גדול וחזק בהרבה. קוראים לו לבנטה (Levante). הוא נמתח לאורך של חמישה מטרים, עם היצע מנועים בהספקים של 270 כ"ס ומעלה. ובכל זאת, יש דמיון מסוים לניסאן ג'וק – גם מזראטי בחרה להצטרף לאופנה של פנסי ערפל עגולים מלפנים ומעליהם "גבות" צרות של פנסי לד. אך אל דאגה, גריל עצום של מזראטי מלפנים לא יאפשר לאף אחד להתבלבל ולחשוב שזהו רכב זול.

בכלל, המראה של הרכב מרשים. מעצבי החברה הצליחו לשמור את מאפייני העיצוב שלו, כמו כנפיים תפוחות ורחבות וצדודית ספורטיבית, וליישם אותם על רכב שטח גבוה שעלול היה להיראות מגושם ורבוע. התוצאה נאה ובהחלט מסובבת ראשים. בכך מגשים הלבנטה את ייעודו הראשון, למשוך תשומת לב. הוא מצליח לעורר עניין כמו דגמי מזראטי האחרים, ועוד עושה זאת עם רכב גבוה וגדול יותר, מעין שלט פרסומת להון של בעליו.

הדרך של מזראטי לייחד את המכוניות שלה מבוססת על הפרטים – זימים עטויי כרום בצידי תא המנוע, גריל גדול ומסוגנן, מפלטים נוצצים וגם סמל המותג, הקילשון של אל הים נפטון שמופיע מלפנים, מאחור ואף מצידי הרכב. הלבנטה שבחנו, שנצבע בשחור, הזכיר מעט ברנש איטלקי מטורזן ומתוכשט. לו היה ללבנטה שיער, הוא ודאי היה משוח בג'ל ובשמן.

בתוך המכונית תמצאו הרבה עור, כמו בסלון איטלקי ביתי. עם זאת, השילוב בין מאפייני עיצוב קלאסיים, כמו שעון סגלגל מעל לוח המחוונים, לבין פלסטיק שחור וגרפיקה מיושנת מעט, נראה מוזר. אבל אל דאגה, הכל איכותי ומורכב היטב.

מזארטי לבנטה
אייל טואג אייל טואג

עם הלחיצה על כפתור ההתנעה מתחיל להישמע רעש מוזר – שילוב של טרטור מתכתי עם נהמת מפלט עמוקה. זה הזמן לספר שהלבנטה שבחנו היה בגרסת דיזל, וזה הופך את הסיפור למעניין עוד יותר. אם רכב פנאי מתוצרת מזראטי הוא לא מיוחד מספיק – הרי גם פורשה, יגואר ואפילו בנטלי כבר מייצרות רכב פנאי – הרי שמנוע דיזל נראה קצת לא במקום. מנועי דיזל הם חסכוניים בדלק, חסונים ומציעים מומנט רב, אבל נראה שהם מתאימים יותר לטרקטור, טנדר או רכב שטח אטי, ולא למכונית ספורטיבית ומהירה, מהסוג שמזראטי נהגה לייצר. מזראטי מנסה את מזלה באלכימיה, ומבקשת להפוך פלדה מחושלת של רכב שטח לזהב אלגנטי ונוצץ. הלבנטה מיועד לספק יכולת שטח טובה, לאפשר נהיגה מהירה ומהנה בכביש וגם שיוט נינוח ורגוע למרחקים ארוכים. זו משימה לא פשוטה, כמעט בלתי אפשרית, ומעניין האם האלכימיה הצליחה למזראטי.

נתחיל דווקא בחלק האחרון: השיוט הנינוח, שהוא מהותו של ה"גראנטורסימו", התיור למרחקים ארוכים שבו התמחתה מזראטי. שלא במפתיע, החברה הצליחה בכך מאוד. הלבנטה שקט, נוח ומלא כוח, ונעים להפליג בו על כבישים מהירים וארוכים. אם נתקלתם בפקק, תוכלו ליהנות ממערכת קול מצוינת ואף מדיבורית משובחת. למנוע הדיזל שפע מומנט, וכך אפשר לצאת לעקיפה מבלי חשש או מאמץ כלשהו מכיוון המנוע, אך בלוויית אותו שאון של מכסחת דשא שחוברה למגבר גיטרה.

מזארטי לבנטה 3
אייל טואג

במפתיע, גם את השטח הרכב עושה ממש לא רע. לא יכולנו לבחון זאת לעומק, כי מכונית המבחן נעלה חישוקים עצומים בקוטר 21 אינץ' וצמיגים נמוכי חתך, הפגיעים לתקרים מאבנים ובורות. נסיעה עם צמיגים כאלה בשטח דומה לניסיון לצלול עם מגפי בוקרים. במעט שניסינו, הלבנטה עשה עבודה טובה, וכנראה שעם צמיגים מתאימים יותר הוא יוכל לנצל היטב את מתלי האוויר, המשנים את גובה המרכב, ולהציע יכולת מצוינת מחוץ לכביש.

בשבילים מהודקים אפשר ליהנות כמעט עם כל מכונית חזקה, אבל הלבנטה עושה זאת טוב במיוחד. למרות גודלו ומשקלו של רכב השטח הגדול, הוא קל לשליטה ומהנה במיוחדים על שבילים שבהם האחיזה נמוכה, אבל גם אם תחליקו לא יקרה דבר.

וכעת, למשימה האחרונה – נהיגה ספורטיבית ומהנה. זהו סגנון נהיגה הפוך מהשיוט הנינוח שבו מתמחה הלבנטה. בנהיגה ספורטיבית הנהג מעורב בכל זווית פנייה ובכל לחיצה קלה על אחת הדוושות צריך לחוש היטב את האחיזה, הבלמים והמנוע. הפעם האלכימיה לא הצליחה לחברה האיטלקית. גם במצב "ספורט", הלבנטה מגושם ומסורבל על כבישים מפותלים. ההגה אינו רגיש, המנוע לא מגיב מהר מספיק וגרוע מכל, המכונית רוכנת מצד לצד באטיות, כמו משאית קטנה. לאחד הבוחנים שהצטרפו למבחן המזראטי הוא הזכיר פולקסווגן טוארג עם מנוע דיזל. הטוארג הוא רכב מצוין, אבל נדמה לי שהוא רחוק ממה שמזראטי רצתה להשיג.

במחיר של 610 אלף שקל, מזראטי לבנטה עולה כמו רכבי שטח מגודלים של ב.מ.וו, מרצדס ואאודי. הוא מציע עיצוב מיוחד והמון תשומת לב מהסובבים. גם האיכות שלו גבוהה, רק חבל שאין לו יכולת ספורטיבית אמיתית.

בתום יום של נהיגה מאומצת, היתה צריכת הסולר 8.6 ק"מ לליטר. זה אומר שמנוע הדיזל לא חסכוני באמת, אולי רק בזבזני פחות ממנוע הבנזין. אבל, אם אתם רוכשים מכונית אקסטרווגנטית כמו מזראטי לבנטה, לפחות תוודאו שיהיה לה צליל מנוע מתאים, ותרכשו את מנוע הבנזין. גרסת הדיזל הזכירה לנו קפה איטלקי משובח, שנוסף לו מלבין חלב. עדיף להזמין אספרסו. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#