פרדוקס הפנאי בזקנה - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פרדוקס הפנאי בזקנה

הפנסיונרים של העתיד ייהנו מתקופת פרישה ארוכה יותר ומכלים טכנולוגיים שיאפשרו להם למלא אותה בתוכן, אך ספק אם יהיה בידיהם די כסף כדי ליהנות ממנה

תגובות

תחזיות דמוגרפיות ואחרות מבטיחות לנו חיים ארוכים יותר ובריאות טובה יותר בזקנה. במקביל, למרות קידום חקיקה שאמורה לאפשר לנו לעבוד עד גיל מבוגר יותר, גיל הפרישה בפועל אינו עולה באותה מהירות כמו תוחלת החיים. כתוצאה מכך, תקופת הפרישה בחייהם של תושבי המדינות המערביות מתארכת והולכת. אם כיום משך הפרישה הממוצע, החל מיום פרישת האדם לגמלאות ועד יום מותו, הוא 15 שנים לגברים ו־20 שנים לנשים, בעתיד הלא רחוק צפויות לכולנו 20־30 שנות פרישה. במילים אחרות, אנו עומדים לבלות בין רבע לשליש מהחיים שלנו עם מעט מאוד מחויבויות מקצועיות ומשפחתיות בהשוואה לתקופת אמצע החיים, והרבה מאוד זמן פנוי. השאלה העיקרית היא מה נעשה עם כל הזמן הפנוי הזה.

מחקרים מראים כי קיים קשר בין פעילויות פנאי מגוונות, מאתגרות ומספקות לבין איכות חיים, בריאות פיזית ונפשית, שביעות רצון ותחושת סיפוק בשנות הזקנה. יתרה מכך, נמצא שפנאי מסייע למבוגרים להתמודד עם מעברי חיים ועם האובדנים הכרוכים בזקנה, לרבות פרישה, אובדן בן זוג וירידה בתפקודים הגופניים. עם זאת, עבור מבוגרים רבים כיום, פנאי הוא בבחינת משאב שאין בו חפץ רב, והכלים שלהם להשתמש בו מוגבלים למדי. כתוצאה מכך, הם מנווטים את עצמם לפעילויות מוכרות ופשוטות, או אל "ברירות מחדל" כמו צפייה בטלוויזיה, שמירה על הנכדים או ביקור בקניון. אלה הפעילויות הזמינות ביותר עבורם והמוכרות ביותר. הם אינם נוטים לפתח פעילויות פנאי משמעותיות חדשות, שהן בעלות פוטנציאל לתרום לתחושת אתגר, צמיחה ותרומה לחברה. על כן, הם אינם נהנים מן התגמולים הרבים שפעילויות אלו עשויות לספק, ומתרומתן לאיכות חיים בזקנה.

האם זקנתם של בני ה־40 ו ה־50 של היום תהיה דומה? נראה שלא. דור הביניים הנוכחי מצויד בכלים טובים יותר להתמודד עם הפנאי בזקנה. ראשית, זהו דור משכיל יותר, שגם צמח בתקופה שונה לחלוטין מבחינה ערכית. בניגוד להוריו, הדור הזה אינו מקשר פנאי עם בטלה, אלא מכיר בחשיבותו של הפנאי, יודע ליהנות ממנו ורואה בו ממד חשוב ולגיטימי בחייו. שנית, לרשות הדור הזה יעמדו טכנולוגיות רבות שיסייעו לו ליהנות מן הפנאי בפרישה. את הטכנולוגיות הללו ניתן לחלק לשני סוגים מרכזיים, שהראשון שבהם הוא הסוג המאפשר. טכנולוגיות מן הסוג הזה תומכות ביכולת המבוגר להשתתף בפעילויות פנאי, וכוללות מגוון אמצעים שחלקם קיימים כבר היום (כגון מכשירי שמיעה מתוחכמים או טכנולוגיות מידע ותקשורת שמסייעות באיתור מידע עדכני ותכנון הזמן הפנוי). חלקם יהיה זמין, כנראה, בעתיד הלא רחוק. מכוניות ללא נהג, למשל, יסייעו לקשישים שכבר אינם יכולים לנהוג (עקב בעיות ראייה, מוטוריקה או קוגניציה), להמשיך להיות ניידים בדיוק כפי שהיו בעבר.

הסוג השני של הטכנולוגיות הוא זה שהשימוש בו מהווה פעילות פנאי בפני עצמה. כבר כיום יש מגוון טכנולוגיות כאלה, החל ממכשירי כושר וכלה באמצעי תקשורת מסורתיים (כגון טלוויזיה), וחדשים (כמו מחשבים, אינטרנט וטלפונים חכמים). לדברי החזאים הטכנולוגיים, מגוון האפשרויות יגדל בעתיד באופן משמעותי, ויהיה מסעיר מעבר לכל דמיון. טכנולוגיות מציאות מדומה, למשל, יאפשרו לקשישים המרותקים לביתם "לטייל" בעולם, ורובוטים חברתיים, שעל פיתוחם שוקדים כיום במקומות שונים בעולם, יארחו להם לחברה וינחמו או ישעשעו אותם ברגעים של עצבות ובדידות.

דור הביניים של ימינו, שבניגוד להוריו גדל עם הטכנולוגיה והסתגל אליה בקלות יחסית, מאופיין הן בפתיחות רבה יותר לטכנולוגיה והן באוריינות טכנולוגית גבוהה, שהיא תנאי הכרחי כדי להתמודד עם התפעול שלה. עם זאת, עדיין יעמדו בפניו שני אתגרים בדרך למימוש מיטבי של האפשרויות שהטכנולוגיה העתידית תציע.

ראשית, רכישת טכנולוגיות מתקדמות או שימוש בהן כרוכים בהוצאה כספית גבוהה. עם הסכנות האורבות לקרנות הפנסיה, והתחזיות הקודרות של ה־OECD לפיהן ב־2050 יותר מחצי מבני ה־65 ומעלה יהיו תלויים כלכלית בבני משפחותיהם הצעירים יותר, ספק אם יהיו לזקני העתיד את המשאבים הכספיים להשקיע במותרות אלה.

שנית, גם אם הטכנולוגיות יעמדו לרשותם, הם יצטרכו להתמודד עם הקונפליקט שבין הממשי והאותנטי לבין האלטרנטיבה הטכנולוגית שלו. האם צפייה בשקיעה וירטואלית, מרהיבה ככל שתהיה, תוכל לספק חוויה דומה לצפייה בשקיעה על חוף הים? האם חיבוק מהרובוט האישי יוכל להחליף מגע אנושי? האם נצליח לשכנע את עצמנו שהתחליף דומה למקור? לא בטוח. בשורה התחתונה, נראה כי במקביל להתארכות תקופת הפרישה ולעלייה במרכזיות הפנאי בזקנה, העתיד טומן בחובו פרדוקס משמעותי שבו הטכנולוגיה תסייע לקשישים להתמודד עם מגבלות פנאי, אך בעת ובעונה אחת גם תציב בפניהם מגבלות חדשות – הן על ההשתתפות בפנאי והן על היכולת ליהנות ממנו.

 

פרופ' גלית נמרוד היא מרצה במחלקה לתקשורת ועמיתה במרכז הרב תחומי לחקר הזקנה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#