איפה טעיתי |

יוזמת המיצ"ב: "הזהירו אותי שזהו מבחן מזיק, אבל לא הקשבתי"

עם פתיחת שנת הלימודים, שלומית עמיחי, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך, מספרת איך הגתה וטיפחה את בחינות המיצ"ב הארציות, ומדוע כיום היא מצטערת על כך

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

שלומית עמיחי נוהגת לספר את סיפור לידתם של מבחני המיצ"ב, אותם מבחנים שמתקיימים מאז 2002 בבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים, ונהפכו לאימת המורים וההנהלות. בעיניה זו דוגמה לרעיון שנולד מכוונות טובות, עד שהכל השתבש. כיום, לאחר שפרשה לגמלאות, היא מביטה לאחור בצער על הנזקים שהוליד הרעיון שיזמה. "איש לא התכוון שכך יתגלגלו הדברים", היא אומרת, "הזהירו אותי, אבל לא הקשבתי, וחבל".

הרעיון נולד בסוף שנות ה־90. עמיחי היתה אז משנה למנכ"ל משרד החינוך, וקידמה בין היתר שיתוף פעולה ראשון מסוגו עם קרן רש"י. לתוכנית החדשה קראו מדערום, והמטרה היתה קידום ילדי הדרום בלימודי מדעים ומתמטיקה. "מנהלי הדרום נרתמו לתוכניות במקצועיות גדולה ועם מחויבות מדהימה. גם הפיקוח נרתם, וכולם היו נלהבים מאוד". אחרי שנתיים של עבודה מאומצת, המנהלים פנו למשרד החינוך בבקשה לגיטימית: רוצים לראות הערכה אובייקטיבית להצלחות התלמידים. "הם רצו לדעת אם התוכנית מביאה לשינוי המיוחל ואיך ניתן לשפר אותה". גם במשרד החינוך חשבו שכדאי לעקוב אחריה, אך לדברי עמיחי היתה הסכמה שהבדיקה תהיה פנימית, והחשיפה שלה לא תהיה חובה. "המטרה היתה לתת למנהלים כלי לבדיקת מצבם של בית הספר ותו לא".

שלומית עמיחי. "כלי המדידה שלנו נהפך לחזות הכל"צילום: אוליבייה פיטוסי

כך נולדה בחינת המיצ"ב – מדדי יעילות וצמיחה בית־ספריים. "ראשי התיבות נולדו בחדר שלי, עם דגש על הבית־ספרי" אומרת עמיחי, שאז כבר היתה מנכ"לית משרד החינוך. "חשוב להדגיש את הנקודה הזו – יחידת הערכה סיפקה למנהל בית ספר מדדי יעילות וצמיחה עבור בית הספר שלו. בתוכנית השתתפו אז כ־80 בתי ספר, שרק בהם המבחנים היו אמורים להתקיים".

חלפה שנה והמנהלים העלו בקשה נוספת – רוצים לראות ממד השוואתי, ולא רק מול בתי ספר בדרום אלא גם מול המרכז וצפון הארץ. "באותה תקופה לא היה מבחן ארצי, אבל הבקשה היתה לגיטימית. גם אם יש תוצאות טובות בדרום, איך נדע אם הן טובות גם ביחס לאזורים אחרים? חשבנו שנוכל לשכנע כמה עשרות מנהלים מרחבי הארץ לקיים את המבחנים האלה גם אצלם, בעיקר לשם ההשוואה הפנימית. הצענו הדרכה והשתלמות מיוחדת, ואמרנו להם, בואו תלמדו משהו על התלמידים שלכם. מישהו במשרד החינוך הזהיר אותי שאני עושה טעות מרה. 'ברגע שתעשי סטנדרטיזציה כללית של המבחן, יעשו בזה שימוש לרעה', הוא אמר. התשובה שלי היתה: לא, זה לא יכול להיות, זה רק בשבילנו. וכך החלטנו להרחיב את המבחן ל־40 בתי ספר נוספים".

עמיחי סיימה את תפקידה ב־2002 עם התחלפות השלטון. "אני כבר לא הייתי במשרד אבל יחידת ההערכה כן, וכמובן גם המבחן. והנה מגיעה דרישה מהשרה החדשה, לימור לבנת, להשתמש במיצ"ב לא באופן פנימי וקטן, אלא כדי לראות מה המצב האומה כולה", נזכרת עמיחי.

"החלום הרע שהזהירו אותי מפניו נהפך למציאות. הבטחנו דבר אחד וקיבלנו דבר אחר לגמרי, תוך פגיעה גדולה במנהלי בתי הספר. במקום כלי למידה ושיפור פנימי נהפך המיצ"ב לכלי מדידה ארצי שאין בו שום דבר שקרוב להעמקה ושיפור. מכלי או אמצעי הוא נהפך לבעיה מאחר שבתי הספר מתאימים את עצמם למבחנים, ולא ההיפך. הם מלמדים לקראתו ושולחים הביתה תלמידים חלשים שעלולים לפגוע בציון הבית־ספרי. כלי המדידה שלנו נהפך לחזות הכל".

היית שוב מנכ"לית, יכולת למנוע את זה.

"זה בדיוק מה שעשינו בתקופת יולי תמיר. החזרנו את המיצ"ב למידותיו הנכונות, ואז הגיעו גדעון סער כשר וד"ר שמשון שושני כמנכ"ל, והמיצ"ב הגדול והמנופח חזר. שי פירון ניסה להקטין אותו, אבל פגיעתו עדיין רבה וקשה".

אם כולם יודעים שמדובר במבחן מזיק, למה לא מבטלים אותו?

"ראשית, מאחר שלא פעם משתמשים בו ככלי פוליטי, וחבל. שנית, אחרי שמבחן כזה נכנס כל כך עמוק לתודעה, הניסיון לבטל אותו יחשיד את ראשי המערכת בהתחמקות, או בניסיון להסתיר את המצב האמיתי. וזו האשמה שאף אחד לא רוצה להיות מואשם בה. אפשר לצמצם את פגיעתו הרעה, ולא לתת לו להשפיע כל כך, אבל קשה עד בלתי אפשרי לבטלו לחלוטין. לי נותר רק להצטער על כך שלא הקשבתי לאיש החכם ההוא".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker