לא שומרי סף: הדור הבא של הפקידים מיישר קו עם הממשלה

הרגולטור החדש בעידן ממשלת נתניהו רואה עצמו קודם כל כפקיד הנאמן לנבחרי ציבור ורק אחר כך כמשרת האינטרס הציבורי

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

"נראה לי מאוד ברור שמי שצריך לקבל החלטות זו ממשלת ישראל. אין פקיד שיודע לקבל החלטה - ולא כי זה לא דמוקרטי, אלא (בגלל) שזה לא תחום העיסוק שלו. פקיד הוא לא שומר סף. יש מערכת משפטית שצריכה להיות שומרת סף. פקיד, עם כל הכבוד, הוא חלק מהממשלה שמופקד על תחום ספציפי, ושלפעמים יש לו דעות עצמאיות".

למונולוג הזה אחראי לא אחר מאשר ד"ר אסף אילת, שמכהן בשלושת החודשים האחרונים כיו"ר רשות החשמל, וכיהן בשלוש השנים האחרונות ככלכלן הראשי של רשות ההגבלים העסקיים. שני הגופים האלה היו היחידים שהציגו בשנה החולפת עמדה מקצועית ומנומקת שהתנגדה למתווה הפשרה הממשלתי מול מונופול הגז הטבעי. השניים שהובילו את הגופים האלה לא זכו לסיים את כהונתם. הממונה על ההגבלים, פרופ' דיוויד גילה, התפטר; יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש־הכהן, הודחה.

ד"ר אסף אילת
ד"ר אסף אילתצילום: רוני פרל

תפישת עולמו של מי שהיה נוכח בשני צמתים רגישים אלה בזמן אמת ושרד, עשויה ללמד על אופיו של הדור הבא של הרגולטורים. כך, ההתנהלות סביב גילה ופרקש־הכהן אמנם צרמה לאילת, אך לא באופן שהקורא התמים היה מנחש.

בכנס משפטי שנערך באחרונה באוניברסיטת חיפה הפתיע אילת את שומעיו: "ישנה מגמה שבה לוחצים על הרגולטורים להשתמש בסמכויותיהם ביד רחבה, לקחת את סמכות הממשלה וגם לפלוש לסמכויות של רגולטורים אחרים", אמר ואז החריף את הטון: "רגולטורים שמופיעים כל יום בכלי התקשורת נהפכים לפוליטיקאים... הם לוקחים יועצי תקשורת, וצריך להיות תמים כדי לסבור שלא תהיה לתקשורת השפעה על מה שהם עושים. אם אנשים רוצים למצוא חן בעיני הציבור – יש פוליטיקה בשביל זה. האם אנחנו רוצים שהפקידים יהיו מקצועיים או שיהיו סוג של פוליטיקאים שרוצים את אהבת הציבור, ושההחלטות שלהם מושפעות ממה שאומר הציבור?".

אילת האשים במרומז את גילה ופרקש־הכהן בכך שהתנגדותם למתווה הגז היתה פרי כניעה לדעת הקהל, ולא חלילה עמדה מקצועית מנומקת. בה בעת, חשפו דבריו תפישה המפחיתה מערכה של דעת קהל, ומשכך, סבור אילת, כי ההתנגדות למתווה הגז היתה בעוכרי המתנגדים, וכי הדחת גילה ופרקש־הכהן היתה לכאורה באשמתם, ולו משום שעמדתם סתרה את עמדת הדרג הפוליטי.

אסף אילת אינו מושחת. הוא אדם ישר, מקצועי ופרקטי, ואחד המוחות המבריקים בשירות הציבורי שמחזיק בתפישות מקוריות בכל הנוגע למשק האנרגיה. הוא תמך במתווה הגז מכיוון שהאמין כי זה ההסדר המיטבי בנסיבות הקיימות – גם אם ניתן היה להתרשם שאינו מאמין באכיפה דרמטית כלפי היזמות הפרטית.

אבל אם נניח לרגע לוויכוח המקצועי סביב מתווה הגז, אילת מאמין באמת ובתמים שתפקידו של רגולטור, הגם שהוא מקצועי ובלתי תלוי, הוא ליישר קו עם שרי הממשלה שממונים עליו. זאת, עד כדי הצנעת עמדותיו הסותרות של הרגולטור – שלתפישת אילת, די בפומביותן כדי לערער על ההייררכיה "הנכונה".

מדיניות, אומר אילת, נקבעת על ידי מי שנבחרו לקבוע אותה על בסיס אלקטורלי. תפקידם של פקידים ורגולטורים הוא לשמש כלים בלבד עבור יישומה של המדיניות. עליהם להימנע מאכיפה שיש בה ולו סיכון קל להכתבת מדיניות.ובמידה שהם נדרשים להילחם על קווים אדומים מקצועיים, לעשות זאת בחדרי חדרים.

עמדה זו לא רק שגויה, אלא גם נאיבית. הרי במציאות מורכבת ועמוסת אינטרסים סותרים אין אכיפה ללא אמירה בצדה. אלא שקודם לכך, הממונה על ההגבלים מופקד בראש ובראשונה על שמירת התחרות ועל אכיפת החוק, וליו"ר רשות החשמל אסור לקבוע תעריף שלא משקף את עלות ייצור החשמל. על גילה ופרקש־הכהן הוטלה חובה חוקית, מעצם הגדרת תפקידם, להביע את עמדתם המקצועית בפני הממשלה – ואם לא היו עושים כן, הם היו חוטאים לאמון הציבור ולתפקידם.

אם אילת, בכובעו החדש כיו"ר רשות החשמל, יסבור בעתיד כי מחיר הגז שמבקשים ממנו יצרני החשמל לכסות באמצעות התעריף הציבורי אינו ריאלי, וכי הוא מגלם פרמיה שרירותית שנגזרת ממהלכים שבהם נקט מונופול הגז – החוק מחייב אותו שלא לאשרו.

במילים אחרות, הבעת דעה מקצועית ומנומקת בידי רגולטור – כל עוד לא התקבלה החלטת ממשלה אחרת או הושלם הליך חקיקה – אינה בגדר התרסה פוליטית או חריגה מסמכות, אלא חובה מקצועית שמונחת על כתפיו של כל יו"ר רשות.

על אמירותיו של אילת ביחס לפומביות הדיון אין טעם להכביר מילים. משנה שכזו כבר פסה מן העולם, וסביר שגם אילת יודע שפגיעה בעיקרון השקיפות תחבל לבסוף במהלכיו שלו ובאמון הציבור ברשות כולה.

אבל ניתוח מרוחק יותר של הדברים מוביל למסקנה כי ההפתעה שבה הם מתקבלים כיום נובעת מכך שהמציאות הפוליטית החזירה את התפישה הארכאית שמשקף אילת לתמונה, ולא רק בתחום שעליו הוא מופקד. נכון להיום, הצדק איתו. השיח החדש שפושה במסדרונות הממשלה רואה בתואר "שמירת סף" ביטוי מחוצף שמדיף ריח של זלזול ואקטיביזם מסוכן.

המשנה ליועמ"ש, אבי ליכט
המשנה ליועמ"ש, אבי ליכטצילום: אוליבייה פיטוסי

משילות קודמת למקצועיות

לתפישת עולם שמעדיפה משילות על פני דיון ציבורי ודיון מקצועי פורה יש קונים רבים בממשלת נתניהו. לא בכדי הפך אילת ל"סחורה חמה" ומבוקשת, והוא לא היחיד. למעשה, את הרגולציה הבכירה כיום בממשלה מובילות דמויות מקצועיות, מוכשרות וישרות שחולקות עם אילת את אותה תפישת עולם מצמצמת.

הדברים נכונים, למשל, לגבי "שורד" נוסף של מלחמת הגז, שזכה אף הוא לקידום עם אישורו של המתווה – המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט. גם על מקצועיותו ויושרו של ליכט אין עוררין. הכל יסכימו כי הוא אדם מבריק, פרקטי, צנוע ונעים הליכות. גם ליכט סבר לפני שנתיים כי מונופול הגז הטבעי מתפתח לכדי "מונופול אימתני" שיש בו כדי לסכן את עצמאות קבלת ההחלטות במשק; גם הוא יישר קו עם הממשלה מרגע שזו החליטה לסגור עסקה עם המונופול; וגם הוא צידד לבסוף בהליך באכיפה מינורי, ובוודאי יש לו בטן מלאה על דרך התנהלותם הציבורית של גילה ופרקש־הכהן.

מיכל הלפרין בוועדת הכלכלה
מיכל הלפרין בוועדת הכלכלהצילום: אוליבייה פיטוסי

ומה לגבי מינויה של הממונה החדשה על ההגבלים העסקיים? גם כאן נבחרה עו"ד מיכל הלפרין, דמות מקצועית לכל הדעות, שטעמה מכל העולמות – זה הציבורי (לשעבר היועצת משפטית של הרשות), וזה העסקי (שותפה במשרד עורכי דין מוביל). גם הלפרין מחזיקה בתפישת עולם מפוכחת אך מצמצמת של מעמד הרגולטור במערכת השלטונית, שתכליתה בראש ובראשונה לא להפריע. לא בכדי היא התקשתה להתאפק ומיד עם כניסתה לתפקיד החלה בקיצוץ סמכויותיה שלה.

אז מה מאפיין את הרגולטור החדש בעידן ממשלת נתניהו – פוסט חגיגות מרכז הליכוד ופוסט מחאה חברתית? הוא ישר, רהוט, מסביר פנים, לעתים נאיבי, ומקצועיותו אינה מוטלת בספק. עם זאת, הוא מחזיק בתפישת עולם הייררכית שדוגלת בפרשנות נוקשה לגבי מקומו של הרגולטור ורואה בו פקיד נאמן לנבחרי ציבור – קודם לאינטרס הציבור.

בניגוד לשלטון "המזוזים" – כינוי הגנאי שהודבק לפקידות מקצועית חלשת אופי, הרגולטור החדש אינו דוגל בצמצום מקומו ובהצרת צעדיו מתוך חולשה, אלא מתוך הכרה מודעת בעליונותה של השררה הפוליטית.

התפישה המקצועית שמנחה את הרגולטור החדש דוגלת בבנייה נכונה של שוק, ולא בתעסוקה שוטפת כגורם שיטור. זאת, מתוך אמונה שלפיה עצמאות אכיפתית יש לרסן, שכן היא שלב במדרון שסופו בשיכרון כוח פקידותי הופך יוצרות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ