העולם המתוק 
של היבוא הבלעדי - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
500 העשירים | ביצת הפתעה

העולם המתוק 
של היבוא הבלעדי

ללא תחרות אפקטיבית ומתחת לרדאר, גורפים 
יבואני המזון הגדולים מיליארדי שקלים. 
אלה השמות שמאחורי המותגים הפופולריים

7תגובות

הם מסתתרים ברובם מאחורי חברות פרטיות ולכן כמעט שאינם מוכרים לציבור הרחב. הם מינפו את הריכוזיות במגרש המשחקים שלהם לרווחי עתק, כשהם פועלים בנישות ללא מתחרים. לחלקם יש בלעדיות בשוק שבו הם פועלים. אחרים נהנים ממעמד של יצרן, יבואן ומשווק, שנותן להם כוחות על בענף המזון – וכולם מתעשרים ממסחר בשיעור ובהיקף שלא מוכרים אפילו בחברות ההייטק. כך, לאורך שנים, גורפים יבואני מזון בישראל רווחים של עשרות אחוזים על המוצרים שהם משווקים, וצוברים הכנסות שנאמדות במיליארדי שקלים. "הם מצליחים לצבור רווחי עתק, כי אין להם תחרות", אומרים בענף המזון. חלקם אפילו לא מפעילים לחץ על הרשתות כדי להשיג את המחיר הגבוה. "ככה זה כשהציבור מוכן לשלם הון על פררו רושה", מוסיפים בענף.

עשרת יבואני המזון הגדולים בישראל הם אקרמן, שסטוביץ, נטו, יוניליוור, אוסם, ליימן שליסל, דיפלומט, ג'נרל מילס, ריגלי ישראל ופוליבה. רובם אינם יצרנים (אוסם ויוניליוור הן גם יבואניות וגם יצרניות), אלא סוחרים, שקונים מוצרים בחו''ל ומוכרים אותם לקמעונאים בישראל ולרשתות השיווק.

שוקולד פררו רושה
Avelinak

מיקי ואסתי אקרמן, שבבעלותם יבואנית המשקאות האלכוהולים אקרמן, הם כנראה יבואני המזון הרווחיים ביותר בישראל. על פי מקורות, הם גוזרים רווח של כ־40% על מוצרי היבוא שלהם, בעיקר סוגי וודקה שונים. אליהם מצטרפות משפחת שסטוביץ המחזיקה בחברת שסטוביץ, משפחת וימן המחזיקה בדיפלומט, משפחת ליימן מליימן שליסל, אהרון ואילן פוליבה המחזיקים בחברת פוליבה האנונימית ומשפחת עזרא השולטת בנטו. בחסות הריכוזיות והבלעדיות ביבוא, רוב המשפחות האלה נהנות מרווחי עתק של עשרות אחוזים.

"לאלה שהם גם יצרנים וגם יבואנים, ובחלק מהמקרים גם מפיצים, יש מנוף לחץ על הרשתות, כי אי אפשר לרכוש מוצרים שלהם ממקור אחר, והם יכולים ללחוץ לקבל מחיר גבוה", מספרים בענף המזון. "במקרים שבהם יש כמה יבואנים המייבאים מוצר זהה, או דומה, הם יכולים ליצור שיווי משקל ביניהם; במקרים אחרים שבהם יש תחרות חזקה, כמו ביבוא גבינות קשות לאחרונה, יבואנים שאינם בעלי רשת שיווק, כמו רמי לוי או שופרסל, חייבים להוריד מחירים כדי להתחרות. היבואנים הפרטיים לא יכולים להביא מוצר נחות, כי הוא לא יעלה על המדפים. לעומת זאת, רשת שיווק יכולה לייבא מוצר נחות, ולפרוש אותו לכל רוחב הקטגוריה".

אפילו המחאה החברתית פסחה על יבואני המזון. חלקם מקפידים להעלות מחירים כשהדולר מתחזק ו"שוכחים" להוריד אותם כשהדולר נחלש. מאחר שרובם פועלים בחברות פרטיות, קשה לעקוב אחריהם, ואנחנו מכירים רק את המותגים שהם שולחים לחזית הציבורית בפרסומות ססגוניות. ואולם הדיווחים שהם מגישים למס הכנסה מראים רווחיות חריגה של מאות אחוזים לעומת שחקנים דומים.

אייל טואג
דודו בכר

בשנת 2013 לבדה רשמו עשרת היבואנים הגדולים בענף המזון רווח מצרפי של כחצי מיליארד שקל – כך לפי מחקר שפרסם לאחרונה משרד האוצר, וניתח את התפתחות שיעור הרווחיות ורמת הרווחים המצרפית של יבואני המזון והמשקאות בשנים 2003־2012. שיעור הרווחיות חושב כיחס בין הרווח לפני מס, אחרי כל ההוצאות, ולאחר "החזרת" משכורת המנהלים שהם בעלי מניות לחברה, לבין מחזור המכירות. הנתון משקף גידול ריאלי של 230% ברווחים של יבואני המזון בשנים אלה.

"ניתוח הממצאים מלמד על רווחיות גבוהה ואף חריגה של יבואני המזון בכלל, ושל הגדולים שבהם בפרט", נכתב בדו"ח. "בדומה לממצאים בקרב יצרני המזון, רווחיות זו רשמה גידול חד החל מהמחצית השנייה של העשור הקודם". ב־2012 בלבד, הרווחיות הממוצעת של היבואנים היתה גבוהה במיוחד והגיעה לכ־7%, והרווח המצרפי לכ־650 מיליון שקל.

אחד הממצאים הבולטים בהשוואת התפתחות הרווחיות של עשרת היבואנים הגדולים לזה של כלל היבואנים הוא שבעוד בקרב כלל יבואני המזון הגיעה הרווחיות לשיאה ב־2008, ומאז נעה סביב 7%־%7.5, הרי שבקרב הגדולים שבהם נרשם גידול מחודש וחד בשיעור הרווחיות בשנים 2012־2013. זאת, לאחר ירידה מסוימת בשנים 2010־2011 (שניתן לייחסה, לפחות בחלקה, למחאה החברתית). על פי הדו"ח, ב־2004־2012 נרשמה עלייה חדה בשיעור מצטבר של 36% במדד מחירי המזון – שיעור גבוה משמעותית מעליית מדד המחירים לצרכן באותה תקופה (כ־21%).

אינדיקציה נוספת לרווחיותם הגבוהה של יבואני המזון הגדולים מספק ניתוח ההרכב הענפי של המאיון העליון מקרב בעלי החברות, העצמאים והשכירים החייבים בדיווח מלא לרשויות המס. מנתונים אלה עולה כי רמת ההכנסה של יבואני המזון הגדולים בישראל עולה על זו של בעלי חברות מענפים אחרים, לרבות הייטק, תעשייה, נדל"ן וחקלאות.

שוקה כהן
דניאל צ'צ'יק

לא רק הצרכנים, גם עובדי היבואנים הגדולים לא נהנו באופן יחסי מהרווחיות המזנקת של החברות. מספר העובדים שהועסקו אצל יבואני המזון ב־2013 היה כ־20 אלף, ושכרם החודשי הממוצע היה 9,200 שקל ברוטו. בשנים 2003־2013 עלה השכר בשיעור ריאלי ממוצע של 6% בלבד – פחות משיעור עליית השכר הריאלי הממוצע במשק באותה תקופה (7.6%), וזאת שעה שרווחי כלל יבואני המזון הכפילו את עצמם, במונחים ריאליים, באותה תקופה.

"יש בעיה עם רווחיות כה גבוהה", אומר מקור במשרד האוצר. "מאחר שרובן פרטיות, החברות יכולות לגזור קופון במחשכים. כל אחת פועלת בנישה מיוחדת ויש ביניהן שונות, אבל אי אפשר להמשיך במצב שבו רובן ככולן מראות שיעור רווח גבוה מאוד. זה מעיד על ריכוזיות וחוסר תחרותיות".

"רפורמת הקורנפלקס", שנועדה לפתוח את יבוא המזון לתחרות באמצעות הקלות רגולטוריות, תוכננה להיכנס לתוקף ביוני והיתה אמורה להביא לשינוי בשוק מוצרי המזון המיובאים. ואולם, בחודש שעבר נודע כי יישום הרפורמה יידחה, כיוון שמשרד הבריאות לא השלים את היערכותו לקראתה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#