פילנתרופיה

כסף, מוסר ותרומה 
לכל השאר

בחנו את עצמכם: מי תורם יותר, עשירים או עניים? עשירי קנדה או ארצות הברית? ומהם יעדי התרומות החביבים על התורמים. עכשיו קראו מה מצאו המחקרים

אלונה וינוגרד
אלונה וינוגרד
אלונה וינוגרד
אלונה וינוגרד

בתחילת מאי פרצה שריפת ענק במחוז אלברטה שבמערב קנדה, ובעקבותיה התפנו מהאזור המיוער ומהמבודד, כ־90 אלף אנשים. באזור השריפה משתרעים מצבורי הנפט הטבעיים השלישיים בגודלם בעולם, כך שהלהבות פגעו קשה גם בתעשיית הנפט הקנדית. להערכת בנק אוף מונטריאול, הפסדי הביטוח כתוצאה מהשריפה מסתכמים ב־9 מיליארד דולר, סכום שיא לכיסוי נזקי אסון טבע בהיסטוריה הקנדית, מדינה למודת אסונות טבע. בבנק המרכזי של קנדה העריכו כי נזקי השריפה יפגעו גם בכלכלה הקנדית, וההתאוששות תורגש רק לאחר שתעשיית הנפט תשתקם, ומאות אלפי המפונים, שמרביתם עובדים בתעשיות הנפט, יחזרו לבתיהם.

ימים אחדים לאחר שהלהבות החלו לכלות כל מה שעמד בדרכן, התייצב מול המצלמות ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, ויצא בקריאה יוצאת דופן לאזרחים: הוא הבטיח שהמדינה תעשה מאצ'ינג לכל תרומה שיעבירו לארגון הצלב האדום שפועל באזור האסון. ההבטחה ניתנה רק על תרומות לארגון הזה, ולמשך שבועיים. אזרחי קנדה החלו לפתוח את הכיס. בתוך עשרה ימים גויסו 80 מיליון דולר, לפני המאצ'ינג שהובטח – הסכום הגבוה ביותר שאי פעם גויס לטובת אזור שנפגע מאסון טבע בפרק זמן כה קצר.

צילום: Mike Kniec

קשה שלא לתהות מה גרם לטרודו לצאת בקריאה כה חריגה. במדינה עשירה כמו קנדה, ניתן היה לצפות שהממשל יקח אחריות על שיקום האזור. ייתכן שראש הממשלה יודע משהו שמעטים יודעים – בקנדה תרומה כספית היא לא עניין מובן מאליו. בקרב האוכלוסייה הכללית היקף התרומות נמצא בירידה מתמדת. בשנת 2014 תרמו כ־21.8% מכלל האוכלוסייה בלבד, זאת לעומת כ־25% בארצות הברית. וכך, בקריאה אחת נרגשת, נראה כי טרודו הצליח לגרום לתושבי ארצו לחרוג מקמצנותם היחסית.

"מדד הנדיבות" (Generosity Index) שמפרסם מכון FRASER הקנדי בוחן את היקף התרומות במדינה בהתבסס על הדו"חות השנתיים שמגישים האזרחים לרשויות המס. מתברר שדווקא העשירים בקנדה, ששווי הנטו שלהם גבוה ממיליון דולר (ללא חובות וללא הלוואות) נוטים לגלות נדיבות. 91% מהם תורמים, ואפילו בסכומים גדולים. מרבית התרומות של עשירי קנדה מיועדות לאוכלוסיות מוחלשות, אנשים במצוקה ולשירותי דת.

כשמסתכלים על הרגלי התרומה בארצות הברית התמונה משתנה. עשירי המדינה תורמים 1.3% מהכנסותיהם לארגונים ללא מטרות רווח. האנשים העניים ביותר בארצות הברית תורמים 3.2% מהכנסותיהם. כמה מחקרים שבדקו את דפוסי התרומה של האמריקאים מצאו שאלה שיש להם הכי מעט תורמים הכי הרבה, וזה בלי לקבל החזרי מס מהם נהנים בדרך כלל העשירים.

ניתוח שנעשה על ידי ארגון עצמאי שמספק מידע על פילנתרופיה בארצות הברית על בסיס דיווחי המס שהוגשו לרשויות, הראה שקצב התרומה של עשירי ארצות הברית אינו מדביק את קצב התעשרותם. מחקר משותף של בנק אוף אמריקה ובית הספר לפילנתרופיה באוניברסיטת אינדיאנה, שהתפרסם בשנת 2014 גילה, בין השאר, שהמיליונרים (משק בית עם הכנסה חודשית של 200 אלף דולר או שווי נטו של מיליון דולר) תרמו יותר בשנת 2011 מאשר בשנת 2013.

פול פיף, פסיכולוג מאוניברסיטת ברקלי שחקר את הקשר בין הצטברות עושר להתנהגות אתית, הסביר את הנטייה של עשירים בארצות הברית לתרום פחות ופחות בכך שהעובדה שלמישהו יש כסף לא הופכת אותו בהכרח לאדם טוב יותר. "עשירים ככל הנראה יתאפיינו בתכונות שבאופן סטראוטיפי היינו משייכים לחארות", אמר בלשונו הישירה. מאחר שלצורך מחקרו האקדמי הוא נדרש לספק הסברים מנומקים לאבחנותיו החד משמעיות, הוסיף: "חשיפה למצוקה מעוררת רגשי נדיבות. הבידוד שבו חיים עשירי אמריקה, בשכונות היוקרה מוקפות החומה שלהם, הרחק מהעוני ומהמצוקה, יוצר את הניכור החברתי שמתבטא, בין השאר, בתרומות מעטות יותר". מסקנה זו תאמה מחקר נוסף שבדק את שיעור התרומה לפי אזורי מגורים. המחקר מצא שאנשים שגרים באזורים יוקרתיים פחות, תורמים יותר. חוקרים רבים טוענים שהסיבה שעניים תורמים יותר מעשירים היא החשש שלהם, שיום אחד הם יזדקקו לתרומה, או שהם מכירים באופן אישי מישהו שזקוק לתרומה.

שריפת ענק במחוז אלברטה בקנדה במאי 2016. תוך עשרה ימים גייסה הממשלה תרומות בסך 80 מיליון דולרצילום: Jonathan Hayward/אי־פי

מחקרים מצאו כי המעמד משפיע לא רק על גודל התרומה אלא גם על יעדיה. העניים תורמים יותר למוסדות דת ורווחה, בעוד העשירים אוהבים לתרום למוזיאונים, אוניברסיטאות, מכללות ומוסדות אמנות. בשנת 2012 לדוגמה, 50 התרומות הגבוהות בארצות הברית, שנעשו על ידי תורמים פרטיים יועדו לאוניברסיטאות היוקרה של אמריקה, למוזיאון המטרופוליטן ולארגון שדאגתו נתונה לסנטרל פארק בניו יורק. אף אחת מהתרומות לא יועדה לארגון רווחה או לסיוע לשכבות החלשות.

בינתיים בישראל – אין אפילו הסכמה על מספר המיליונרים שיש, שלא לדבר על נתונים על היקף התרומות ויעדיהן. סקר פילנתרופיה שנערך ביוזמת "יכולים נותנים" בשיתוף הלמ"ס בשנת 2014 ניסה למפות את הרגלי הפילנתרופיה של הישראלים. הסקר חשף לראשונה נתונים חשובים לגבי תרומות שנעשו ממשקי בית, חברות ומעזבונות לארגונים הפועלים ללא מטרות רווח, אך לא סיפק מידע ספציפי על דפוסי התרומה של עשירי ישראל.

בסקר נמצא כי כ־22% מהתרומות של ישראלים מדווחות לצורך זיכוי ממס, ומאחר שסביר להניח שעשירי ישראל שכן תורמים נמנים עם קבוצת המדווחים, ניתן היה לקבל את המידע המבוקש. אך בישראל כמו בישראל אין מידע, או מדויק יותר יהיה לומר שיש מידע אך הוא סודי ביותר.

בהיעדר נתונים, אנו נותרים רק עם התחושות. כל מי שניסה לגייס תרומות לטובת ארגון כלשהו מכיר את הרגע שבו, אובדי עצות, שולפים את גיליון 500 האנשים העשירים של מגזין TheMarker ומחפשים מישהו שמכיר מישהו שיחבר אותו לגנן שעובד בבית של אחד העשירים שמוזכרים בגיליון, בתקווה שהוא יצליח לקבל הסכמה מהעשיר לשלוח לו מייל עם חצי עמוד על הארגון. מניסיון של מי שניהלה עמותה בעברה, ככה לעתים קרובות מדי מתנהלים הדברים. הכל מתבסס על קשרים.

הסודיות שאופפת את התרומות של עשירי ישראל אינה מוצדקת. עובדה, בקנדה ובאמריקה זה מתנהל אחרת. חשיפת מידע בנושא תסייע לקבל תמונת מצב אמיתית ומדויקת של פילנתרופיה מקומית, שתאפשר זיהוי מגמות ודפוסים. המידע גם יסייע לשיפור רגולציה בנושא. מעבר לכך, הוא חיוני מההיבט החברתי, ויסייע גם לנדבנים עצמם. אלה יוכלו למקם את עצמם על "סקאלת הנדיבות", ואולי הרצון להשתפר יגרום להם לפתוח עוד את כיסם.

הכותבת היא חברת הנהלה בתנועה לחופש המידע

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ