מהומת נעורים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הצעירים

מהומת נעורים

גברים צעירים, מובטלים וחסרי השכלה הם מסוכנים. עבודה ונישואים יכולים להציל אותם - ואת העולם כולו

2תגובות
NIGERIA-MUSLIMS/
רויטרס

באוגוסט 2014 פשטו לוחמי ארגון בוקו חראם על מדגאלי, אזור בצפון־מזרח ניגריה. הם רצחו, שרפו ובזזו, סגרו בתי ספר מאחר שחינוך מערבי נחשב לחטא, וחטפו ילדות שכן לוחמי קודש צריכים נשים. טארו דניאל הצליח להימלט עם אביו ועשרה מאחיו. לאחותו לא היה מזל: הג'יהאדיסטים חטפו אותה ולקחו אותה למקום המסתור שלהם ביער. "אולי הם הכריחו אותה להתחתן", משער דניאל. אולי הם רצחו אותה; הוא לא יודע. הוא בן 23 ולובש חולצת טי לבנה מהוהה וכובע צמר על אף החום השורר ביולה, העיירה שאליה ברח. הוא מתקשה למצוא עבודה, בעיה גדולה בתרבות שבה גבר לא נחשב למבוגר אם הוא לא יכול לפרנס משפחה. "אם אין לך כסף אתה לא יכול להתחתן", הוא מסביר. כשהוא נשאל מדוע צעירים אחרים מצטרפים לבוקו חראם, הוא אומר: "אין אוכל. אין בגדים. אין לנו כלום. זאת הסיבה שהם מצטרפים. בשביל קצת כסף קטן. בשביל אישה".

חלק מהטרוריסטים נולדים עשירים. לחלק מהם יש עבודה טובה. רובם כנראה רוצים באמת ובתמים להקים ח'ליפות או גן עדן חברתי, אבל גם גורמים חומריים משחקים תפקיד בהצטרפות לארגוני טרור. צפון־מזרח ניגריה, שם פועל בוקו חראם, הוא בעיקר אזור אסלאמי, אבל הוא גם בעל שלטון מושחת, ועל אף עושר הנפט של ניגריה, עני. יש בו הרבה גברים צעירים שרבים מהם חיים מהיד לפה. זהו גם אזור פוליגמי: כ־40% מהנשים הנשואות חולקות את הבעל שלהן. לגברים מבוגרים ועשירים יש כמה נשים; גברים צעירים ועניים נשארים רווקים, צמאים למין וללא חיי משפחה יציבים. אין פלא שחלק מהם מתפתים להצטרף לבוקו חראם.

 

קל לגייס מחוסרי עבודה

כמעט כל מי שנלחמים או מבצעים פשעים אלימים בכל העולם הם גברים צעירים. הנריק אורדל מבית הספר קנדי בהרווארד חקר מלחמות אזרחים והתקוממויות ברחבי העולם ב־1950־2000, ובדק עד כמה היו המדינות שבהן התרחשו אירועים כאלה עשירות, דמוקרטיות או אלימות. הוא מצא כי שיעור גבוה יחסית של צעירים הפך את המדינות הללו למועדות יותר למלחמות. כשבני 15־24 היוו יותר מ־35% מהאוכלוסייה הבוגרת – כמו במדינות מתפתחות רבות – הסיכון לפריצתו של קונפליקט היה גבוה ב־150% לעומת פרופיל גילים מאוזן יותר, כמו במדינות עשירות. כשגברים צעירים הם מחוסרי עבודה או עניים, קל וזול לגייס אותם לצבאות מורדים, ואם השליטים שלהם מושחתים או אכזריים, תהיה להם גם סיבה להתקומם. אבטלת הצעירים במדינות הערביות כפולה מהנורמה העולמית. האוטוקרטים שהופלו באביב הערבי שלטו כולם במשך כמה עשורים וגנבו מהמדינות שבהן משלו.

כריסטופר קרמר מבית הספר ללימודי המזרח ואפריקה בלונדון מזהיר כי אין קשר סיבתי ישיר בין אבטלה לאלימות. מחסור בכסף לבדו לא מעודד גברים צעירים למרוד, הוא מסביר. אבל עבודה היא מקור למעמד וזהות.

לאורך ההיסטוריה, מספרם של גברים שרצחו גברים אחרים היה גבוה פי 97 לעומת מספר הנשים שרצחו נשים. הסיבות לכך הן ביולוגיות. בכל התרבויות, התיאבון להרס מגיע לשיא בסוף שנות הנעורים או תחילת שנות ה־20, "בדיוק בזמן שבו גברים מתחרים זה בזה בנחישות על ההזדמנות למצוא זיווג, כמו אצל יונקים אחרים", מסביר מאט רידלי בספרו The Evolution of Everything ("האבולוציה של הכל"). מרטין דיילי ומרגו וילסון מנסחים זאת כך בספרם Homicide ("הריגה"): "כל יצור שבוודאות עומד להיכשל בניסיונותיו להתרבות מוכרח להגביר את מאמציו בדרך כלשהי, לפעמים תוך סיכון חיים, ולנסות לשפר את מהלך חייו הנוכחי". מלחמות, אם כך, נותנות לגברים צעירים הזדמנות להרוג מתחרים פוטנציאליים (כלומר, גברים אחרים) ולאנוס נשים. מהמדינה האסלאמית ועד לצבא ההתנגדות של האל באוגנדה, כוחות מורדים לעתים קרובות מאפשרים לחייליהם להתייחס לנשים כאל שלל.

באזורים מסוימים של הודו וסין, שם הפלת עוברים ממין נקבה היא עניין שגרתי, מיליוני גברים צעירים נידונים לרווקות נצחית. אורדל מצא כי מדינות בהודו שבהן יש עודף גברים נוטות לסבול יותר מסכסוכים אלימים – ועד 2050 מספר הגברים הרווקים בהודו עלול להיות גבוה ב־30% ממספר הרווקות. גם בסין, אזורים שבהם לגברים יש יתרון מספרי משמעותי נוטים לסבול משיעורים גבוהים יותר של מקרי אונס וזנות בכפייה.

 

חבית חומר הנפץ של הפוליגמיה

כל מערכת שמייצרת עודף של גברים רווקים עלולה להיות לא יציבה. חברות פוליגמיות סובלות מ"שיעורים גבוהים יותר של מקרי רצח, גניבה, אונס, חטיפות (במיוחד של נשים), עבדות מין וזנות", מציינים ג'וזף הנריך, רוברט בויד ופיטר ריצ'רדסון במאמרם The puzzle of monogamous marriage ("חידת המונוגמיה"). הכנסיה המורמונית אסרה על פוליגמיה ב־1890, אך יש מקומות שבהם מורמונים עדיין מממשים אותה. הם פותרים את הבעיה של עודף גברים בגירוש בני נוער מהקהילות המבודדות שלהם בגין הפרות קלות של כללי ההתנהגות. בדרום יוטה פגש כתב "אקונומיסט" את קווין (הוא לא היה מוכן למסור את שמו המלא), צעיר שבגיל 17 גורש מהקהילה שבה גדל כי שיחק במשחקי וידאו. הוא אמר שתמיד נראה לו משונה שהמבוגרים כמעט אף פעם לא מגרשים נערות.

הנשיא החדש של ניגריה נחוש בדעתו לחסל את בוקו חראם באמצעים צבאיים. בתוך כך מנסים גופים אחרים, כמו האוניברסיטה האמריקאית בניגריה, למנוע מצעירים לפנות לאלימות. אימאמים שהיו בעבר רדיקלים, מטיפים לשלום; אחרים מלמדים כישורים מקצועיים. האם זה יעזור?

מחקר של כריסטופר בלטמן מאוניברסיטת קולומביה וג'יני אנאן מוועדת ההצלה הבינלאומית מציע סיבה לאופטימיות. הם בחנו יותר מ־1,000 לוחמים לשעבר בליבריה, שבה הסתיימה אז מלחמת אזרחים. זו לא היתה קבוצה מבטיחה. לא היו להם כל כישורים מלבד ידע בלוחמה. רק 27% מהם ידעו קרוא וכתוב, אף שהם למדו בממוצע שש שנים בבית ספר. כולם התפרנסו מפשע: כרייה לא־חוקית או גניבת גומי ממטעים. ואז, המלחמה שוב קראה להם. סכסוך פרץ בגבול עם חוף השנהב, ושני הצדדים גייסו לוחמים ליברים, לחברי הקבוצה הוצעו בונוסים של 500־1,000 דולר – הון עתק עבור אנשים שהשתכרו בממוצע 47 דולר בחודש.

לא היתה סיבה לצפות שהגברים האלה לא יוציאו מיד את הרובים שלהם, אבל ארגון ללא מטרות רווח בשם Action on Armed Violence הציע למחצית מהם תוכנית הכשרה חקלאית, ייעוץ וערכה שכללה זרעים, כלים וחזרזירים בשווי 125 דולר. התוצאות היו מדהימות. הלוחמים לשעבר שקיבלו סיוע שיפרו את הכישורים שלהם כחקלאים, והשקיעו יותר זמן בחקלאות ופחות זמן בפעילות לא־חוקית. הם הרוויחו מדי חודש 12 דולר יותר מאשר הנבדקים בקבוצת הבקרה, והראו פחות עניין בהצטרפות למלחמה בחוף השנהב. הנכונות שלהם להיות שכירי חרב עבור 1,000 דולר היתה נמוכה ב־51%, והסיכוי שייפגשו עם מגייסים היה נמוך ב־43%.

ככל שההיסטוריה האנושית מתקדמת, העולם נהפך לשלו יותר. מאז ימי הביניים קטן שיעור הרציחות ברוב מדינות המערב פי 100, לפי ספרו של סטיבן פינקר The Better Angels of Our Nature ("הטובים שבמלאכי טבע האדם"). בעשור האחרון מתו הכי פחות אנשים במלחמות מכל תקופה אחרת בהיסטוריה המתועדת. עד כמה שקשה להאמין בכך בעידן המדינה האסלאמית, העולם מתקדם לכיוון מה שאורדל מכנה "שלום גריאטרי".

 

תרגום: רונית דומקה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#