מה עושים כשלא מרגישים טוב - נשארים בבית או לוקחים כדור ובאים חולים לעבודה?

פרופ' גיא שחר וד"ר קרן שחר, שחקרו את הפסיכולוגיה של המערכת החיסונית, מסבירים למה לכולנו כדאי לקחת 
מדי פעם יום מחלה

ערן דינר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

קמתם בבוקר מהמיטה ואתם חשים מיד שזו היתה טעות. אתם חלשים, חסרי תיאבון, מדוכאים, סובלים מכאבי שרירים ובאופן כללי אין לכם סבלנות לשום דבר ולאף אחד. תגידו שלום לשפעת, היא תהיה פה כמה ימים. מה תעשו כעת? האם תתקשרו לבוס ותודיעו על יום מחלה, או תיקחו כדור ותגיעו למרות הכל למשרד?

"התנהגות מחלה", כפי שמכונה אוסף התסמינים הזה, אינה אופיינית רק לבני אדם, והמדענים יודעים כבר זמן רב שהיא לא נגרמת ישירות על ידי החיידקים או הווירוסים אלא מתגובת מערכת החיסון אליהם. אבל מדוע בעצם הגוף מגיב כך, ומהי הסיבה לכך שלתגובה הפיזיולוגית למחלה מתלווה אפקט פסיכולוגי־התנהגותי כה מובהק? מאמר חדש שפרסמו בני הזוג פרופ' גיא שחר מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן, וד"ר קרן שחר מהחוג לפסיכולוגיה במכללה למינהל, בכתב העת PLoS Biology, מציע הסבר אבולוציוני: התנהגות מחלה נועדה לבודד את הפרט החולה כדי להגן על הקבוצה החברתית הקרובה לו ביותר, ולהפחית למינימום את סיכויי ההדבקה כדי לא לפגוע ביכולתם של קרובי המשפחה שלו להעביר את הגנים שלהם לדור הבא.

חולה במיטה
חולה במיטה

המניע למחקר, מספרים השניים, היה כפול. "חיפשנו מקום שבו העניין האינטלקטואלי שלנו חופף", אומר פרופ' גיא שחר, "וזה מקום שבו תגובת מערכת החיסון מתבטאת בתגובה פסיכולוגית שמשפיעה על ההתנהגות שלנו". לכך נלווה מניע אישי, מוסיפה ד"ר קרן שחר. "לצורך טיפול בטרשת נפוצה, אחת התרופות שנטלתי היתה אינטרפרון. זו תרופה שמפעילה את מערכת החיסון כך שאתה מרגיש חולה, כמו בשפעת קשה, ובכל פעם שלקחתי אותה הרופאים אמרו לי לקחת גם כדור כדי להוריד את כל תופעות הלוואי. זה עורר את השאלות מה התרופה בעצם עושה, האם תופעות הלוואי הן חלק אינטגרלי וחיוני בטיפול, והאם בכך שאתה לוקח תרופה שחוסמת את האפקטים האלה אתה פוגע ביעילות של התרופה או לא? ניסינו להבין בשביל מה זה טוב שאנחנו מרגישים חולים כשאנחנו נדבקים באיזשהו פתוגן (חיידק או וירוס הגורם למחלה. ע"ד)".

גיא שחר: "השאלה הזאת מרחפת באוויר הרבה שנים: למה אנחנו מרגישים חולים כאשר אנחנו סובלים מזיהום. ברור שברמה האישית זה לא נעים, וגם מהבחינה האבולוציונית לא ברור מדוע זה טוב. קח חיה שאמורה לתפקד – לאכול, לשתות, לברוח מטורפים. אם תחליש אותה, תוריד את הסיכויים שלה להעמיד צאצאים, כי עכשיו היא שוכבת במאורה במקום לאכול, לחפש בני זוג, להגן על הטריטוריה, לבסס דומיננטיות וכל מה שדרוש כדי להוריש את הגנים לדור הבא".

מדוע זה קורה, לטענתכם?

פרופ' גיא שחר וד"ר קרן שחר
פרופ' גיא שחר וד"ר קרן שחרצילום: מכון ויצמן למדע

"אנחנו מציעים הסבר אבולוציוני חדש, שהנקודה החשובה בו היא העברת הדגש מההישרדות של הפרט, כלומר הסיכויים של האינדיבידואל לשרוד את המחלה, לזו של הכלל שמתבטאת בסיכויים של הגנים של אותו אינדיבידואל להתפשט באוכלוסייה. אם יש גן שמכתיב לך שכאשר אתה חולה עליך ללכת למאורה ולהיעלם לשבוע, אז הגן הזה ישרוד טוב יותר באוכלוסייה בגלל שהוא מציל את הקרובים לך הנושאים את אותו גן. כלומר, מערכת החיסון יודעת לא רק לזהות פתוגנים מסוכנים ולהפעיל תגובה חיסונית כדי להיפטר מהם, אלא היא גם מפעילה תגובה התנהגותית חזקה כדי למנוע מהם להתפשט הלאה".

האם רואים הבדלים בהתנהגות של 
בעלי חיים שחיים ביחידות בטבע, לעומת כאלה שחיים בקבוצות?

קרן שחר: "זו אחת השאלות שנשמח אם מישהו ייקח הלאה ויבדוק, כי עד היום הרעיון הזה לא היה קיים. אף אחד לא ערך השוואה בין בעלי חיים יחידאים לחברתיים".

גיא שחר: "עם זאת, כשמסתכלים על חיות חברתיות מאוד, בעיקר על חרקים חברתיים כמו דבורים, נמלים וטרמיטים, רואים אצלם התנהגויות מחלה ברורות ואלטרואיסטיות מאוד. אם תדביק דבורה בפתוגן כלשהו, התוצאה תהיה שאותה דבורה תתאבד - פשוט תעזוב את הכוורת ותיעלם. זאת התנהגות אלטרואיסטית מוחלטת שלא היינו מצפים לראות אצל יונקים, למשל. אצלם לא רואים התאבדות בגלל מחלה מדבקת".

כיצד פועל המנגנון האבולוציוני שאתם מתארים?

"הרעיון הוא ברירת שארים (Kin Selection), מושג שהועלה בשנות ה־60 על ידי הביולוג הבריטי ביל המילטון, ולפיו יחידת הבסיס באבולוציה אינה האינדיבידואל, אלא קבוצת האינדיבידואלים שחולקים ביניהם מטען גנטי. מאוחר יותר הרעיון הזה פותח על ידי ריצ'רד דוקינס, שדיבר על 'הגן האנוכי'. לפי הרעיון הזה, אמא שרצה להציל את הילד שלה שירד לכביש מפגינה אלטרואיזם שנובע מזה שאצל הילד יש מחצית מהמטען הגנטי שלה. כלומר, ההתנהגות האלטרואיסטית שלנו כלפי הילדים היא רק מקרה פרטי של הנטייה שלנו להגן על הגנים של הקרובים שלנו. זה נכון באוכלוסיות חברתיות, וספציפית באוכלוסיות שבהן הקבוצה החברתית שלך מורכבת בעיקר מקרובי משפחה".

"עד עכשיו חשבו על התנהגות כזו במובן של אזהרה מפני טורפים או מלחמות עם קבוצות אחרות. אנחנו מציעים עוד סוג של התנהגות אלטרואיסטית: פשוט להיות חולה. אתה אמנם סובל, אבל זה לתועלת הכלל כיוון שכאשר אתה לא נמצא כמעט באינטראקציה חברתית, אתה לא חולק אוכל ומים עם אחרים, ומעבר לכך אתה נראה חולה, כך שבני אדם אחרים רואים אותך ויודעים לא להתקרב".

"אנחנו חיים כיום בעולם שבו רוב בני האדם מתים ממחלות לא מדבקות, כמו סרטן, מחלות לב ואלצהיימר, אבל לאורך ההיסטוריה האנושית רוב מקרי המוות היו ממחלות מדבקות, כך שיש לחץ אבולוציוני חזק להילחם בזה באופן הפרטי ובאופן הציבורי, ולכן יש מנגנון לשרידות אבולוציונית".

איך ההסבר שלכם מסתדר עם הנטייה לדאוג למי שחולה ולטפל בו, בדרך כלל על ידי המשפחה הקרובה?

גיא שחר: "לא ידוע לנו אם גם בבעלי חיים מתקיימת תופעה שכזו או שזו תופעה ייחודית לבני אדם שמקורה תרבותי ולא ביולוגי. ייתכן גם שאנחנו מגישים עזרה ספציפית – למשל, מגישים לחולה מרק עוף – אבל מפחיתים אינטראקציות אחרות עמו".

אתם מכנים את ההשערה שלכם "היפותיזת איים (Eyam)". מדוע?

"איים היה כפר אנגלי קטן במחוז דרבישייר שב־1666 היתה בו התפרצות של "המוות השחור" (אבעבועות שחורות). הקהילה שם החליטה לבודד את עצמה כדי לא להדביק אנשים במקומות אחרים. באותו זמן עוד לא ידעו על חיידקים, אבל כבר ידעו שהמוות השחור הוא מדבק, ושהוא עובר מבית לבית. תושבי הכפר נמנעו לגמרי מכל מגע עם אנשים מבחוץ. הם עשו את זה בהשראת המוסר הכנסייתי – ראש הקהילה דרבן את התושבים לעשות זאת למען ישו והנצח – אבל במקרה של הביולוגיה, אלה דברים שכתובים בגנים. אתה לא אלטרואיסט מפני שאתה מחזיק בתפישה פילוסופית מסוימת, אלא בגלל שהגנים שלך מפוזרים בסביבתך הקרובה".

קרן שחר: "התוצאות עבור תושבי הכפר היו טראגיות. שיעורי ההדבקה והתמותה בתוך הכפר היו גבוהים יותר מאשר אילו לא היו מבודדים את עצמם, ובסופו של דבר כשני שלישים מהם מתו, אבל מחוז דרבישייר ניצל. כלומר זה היה מעשה אלטרואיסטי מצדם להתבודד. הם הגדילו את הסיכון שלהם כדי להציל את שאר תושבי המחוז".

קשה לחשוב על תרחיש כזה. מה השתבש באופן שבו הגנטיקה מכתיבה את ההתנהגות בעידן המודרני? איך התנתקנו מהיכולת להישמע לגנים שלנו כשאנחנו חולים?

גיא שחר: "אנחנו עדיין נשמעים להם, אבל הרפואה גם מצאה דרך לעקוף את זה. עקרונית אם לא היית לוקח כדורים, הגנים שלך היו דואגים שתישאר במיטה ולא תזוז".

הרבה אנשים חולים פשוט לוקחים אקמול והולכים לעבודה, ואפילו רואים בזה מעשה גבורה. אתם אומרים שזה מנוגד לדחפים האבולוציוניים הבסיסיים ביותר שלנו.

קרן שחר: "אנחנו אומרים קח אקמול ותישאר בבית". 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker