דבר העורך

הימורים - והחיים עצמם

רוב הציבור יודע שעובדים עליו בכל מה שקשור להימורים. אבל זה לא מבטיח שאותו ציבור מבין ומבחין כיצד גם בתחומי חיים אחרים, חשובים הרבה יותר מהימורים, חוקי המשחק נועדו להכשיל אותו

איתן אבריאל

הימורים וקזינו הם משחקים לא הוגנים שבהם החוקים מוטים לטובת המארגן – ולרעת המשתתף. הציבור יודע זאת, אבל למרות הידע הזה, עסקי ההימורים בישראל פורחים, וכנראה שיותר מאי פעם. האטה? מיתון? לא תמצאו אותם בדחף לרווח מהיר, בתיאבון לריגושים, ובנחישות של אלפי העוסקים בענף לספק אותם למכורים. מוזר? לא כל כך.

גיליון זה עוסק בענף ההימורים, ובהפיכתה של ישראל לאימפריה עולמית של משחקי מזל. הסיפור מתחיל עם עיריית תל אביב, אשר בשנות ה־50 ביקשה אישור לבצע הגרלה כדי לממן את בנייתו של בית החולים איכילוב – וכך הקימה את מפעל הפיס. כיום הפיס והטוטו, שתי חברות ההימורים המורשות היחידות בישראל, גורפות יחדיו כמעט 10 מיליארד שקל מדי שנה, רובם מכיסיהם של אזרחים קשי יום.

הסיפור ממשיך עם מתכנתים ישראלים, בוגרי יחידות טכנולוגיות, שנהפכו לחלוצים עולמיים בפיתוח מערכות הימורים, פוקר, פורקס, מכירת באנרים ופורנו באינטרנט. מאות מהם נהפכו לאנשים אמידים. הוא מסתיים, נכון להיום, עם מומחיות חדשה שהתפתחה בשנים האחרונות בארצנו: שיווק, כלומר היכולת לשכנע אנשים לשים עוד כסף באתרים, ולהפסיד אותו במהירות. בדרך, עולות הרבה שאלות מטרידות: מה חוקי ומה לא חוקי? מהו משחק של יכולת – ומהו משחק של מזל? מה מוסרי ומה אינו כזה? ומה, אם בכלל, עושות הרשויות כדי להגן על הציבור?

אם רוב הציבור יודע שעובדים עליו בכל מה שקשור להימורים, למשחקי מזל, ולאתרי השקעות שמציעים תשואות חלומיות, אין זה מבטיח שאותו ציבור מבין ומבחין כיצד מרמים אותו בתחומים אחרים, חשובים הרבה יותר, ובדרך דומה מאוד לזו של ספקי ההימורים. במילים אחרות: אותו ציבור לא מבחין כיצד גם בתחומי חיים אחרים חוקי המשחק נועדו להכשיל אותו – ולרפד את כיסיהם של קבוצות בעלי אינטרסים.

הבורסה ושוק הון הם דוגמה אחת לכך, שאפילו קרובה בלא מעט היבטים למשחקי הימורים. בגיליון דצמבר דיווחנו בהרחבה על חלק מהשיטות שבאמצעותן פעילי שוק ההון ואנשי עסקים מנצלים החולשות האנושיות כדי לגרום לנו לעשות דברים שאנחנו לא רוצים לעשות – ושאינם טובים עבורנו. התזה של חתני פרס הנובל לכלכלה רוברט שילר וג'ורג' אקרלוף, כללית ועמוקה: יש מי שיודע למכור לנו "סיפורים", יש מי שמבין את החולשות הפסיכולוגיות והביולוגיות שלנו, וכל שוק שנמצא בשיווי משקל וללא רגולציה יצמיח תמיד חברות ואנשים שידעו לנצל זאת. בשוק ההון, למשל, קל למכור לבני אדם את החלום הקטן של השקעה בחברה צעירה ולא מוכרת עם טכנולוגיה חדשנית, שאולי תהפוך בקרוב לפייסבוק או לגוגל הבאה. במה זה שונה ממכירת כרטיס הגרלה לפרס הגדול בפיס?

אלא שגם ענף ההימורים וגם הבורסה והשווקים הפיננסים אינם המקומות שבהם ההונאה – אם היא נמדדת בעוצמה שבה חוקי משחק מעוותים לרעתנו – היא הגדולה ביותר. כדי למצוא את אלה צריך לעלות כל הדרך אל השאלות הגדולות של החברה הישראלית, ולחשוב היטב מי קבע את חוקי המשחק ואת מי הם משרתים. האם הדמוקרטיה הישראלית עובדת כפי שלמדנו בשיעור האזרחות – או שגם שם המשחק מכור לטובת קבוצות קטנות של בודדים? האם החלוקה של התוצר של כלכלת ישראל, במונחים של חלוקת תקציבים מצד אחד וגביית מסים מהצד השני, היא משחק שניתן להגדיר כ"הוגן"? האם סיכויי ההצלחה בחיים במונחים כלכליים זהים ליהודים, ערבים, מזרחיים, דתיים, עניים ועשירים? האם זהו מקרה שקיימים ארגונים פרטיים וציבוריים שיש להם מונופול על מוצרים ושירותים, ושהם מצליחים לשמור עליו במשק עשרות שנים? כמובן שלא – ואנחנו נעסוק בנושאים הללו בגיליונות הבאים.

בחיים עצמם, המרוויחים הם מי שסדרו לעצמם יתרון, זיכיון, מונופול, בלעדיות, רנטה כלכלית או גישה לקופת התקציב הציבורי. בחיים, כמו בהימורים, מי שמרוויח הוא ה"בית" זה שקובע את חוקי המשחק.

ק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker