מינימליזם במחיר מקסימלי - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נסיעת מבחן

מינימליזם במחיר מקסימלי

מאזדה MX-5 לא מתיימרת לפרקטיות אלא רוצה להרטיט את לבו של הנהג, ובזה היא ממש טובה

באולם התצוגה של מאזדה עומדים כמה לקוחות ומתווכחים על תוספות אבזור, אבל למכונית היקרה ביותר של המותג יש אבזור בסיסי בלבד. למאזדה
5–MX יש צמד מושבים, תיבת הילוכים ידנית בלבד, תא מטען זערורי וסביבת נהג פשוטה וכמעט נטולת תאי אחסון. אמנם, יש לה גג נפתח, אך זהו גג בד רך, שנפתח ונסגר ידנית, ולא גג המתכת המתקפל והרובוטריקי שתמצאו במרבית המכוניות הפתוחות.

להיעדר האבזור יש סיבה טובה. מרבית המכוניות כיום לא נועדו לנהיגה אלא לעמידה ממושכת בפקקים. הן עוטפות את הנהג בשלל מסיחי דעת כמו מסכים גדולים ומערכות מולטימדיה, ומבודדות היטב את רעשי המנוע והדרך. חלקן אפילו חוסכות את הצורך לנהוג בזכות מערכות בקרת שיוט אקטיבית, ובאחרונה גם מעבר נתיבים ללא התערבות נהג. אפילו במכונית משפחתית בסיסית הנהג ספון בכורסה "מפנקת" והמכונית עושה ככל יכולתה כדי לנתק אותו מהכביש ומהנהיגה. ה־5–MX נועדה לעשות את ההפך הגמור, ולאפשר לנהג להיות בתוך הנהיגה. זהו דור רביעי לרודסטר של מאזדה, אחת המכוניות הנדירות בישראל, בתצורה שכמעט ולא מוכרת כאן. בכלל, מכוניות פתוחות הן נדירות בישראל – ברוב ימי השנה חם ומאובק מכדי לפתוח את הגג, ואם כבר החלטתם לפתוח, תצטרכו להתמודד עם שאלות והצקות טורדניות בכל עצירה רגעית.

אייל טואג

מרבית המכוניות הפתוחות (קבריולה) הן גרסה מיוחדת של מכונית סגורה, שבה הוסר הגג והתווספו חיזוקים במרכב. אלה מכוניות מיוחדות, אך למרות המראה שלהן הן אינן ספורטיביות במיוחד. מדוע? חשבו על קופסת נעליים – עם המכסה שלה היא קשיחה למדי, אך כאשר תסירו אותו, יהיה קל לקפל את הדפנות. כך קורה גם למכוניות כשמסירים את הגג שלהן – הקשיחות המבנית נפגמת, וחיזוקי המרכב החדשים רק הופכים את המכונית לכבדה יותר.

רודסטר, לעומת זאת, תוכננה מראש כמכונית פתוחה, ולכן אינה זקוקה לחיזוקי מרכב. היא דומה יותר למכונית מרוץ נטולת גג, מאשר ליאכטת כביש שעל סיפונה אפשר להשתזף. אפילו השם שלה נגזר ממכוניות מרוץ.

אפשר לומר שרודסטר היא התצורה הטהורה ביותר של מכונית לנהיגה שבה אין שום חוצץ בין הנהג לסביבה שלו. זו לא קופסת פח סגורה כמו רוב מכוניות הספורט, ובשונה מאופנוע – לא צריך להצטייד בקסדה או בחליפת רכיבה כדי לנהוג בה. רק להיכנס ולהצמיד את דוושת הגז לרצפה.

אייל טואג

מפתיע לגלות עד כמה היא קטנה – קצרה יותר ממאזדה 2 ונמוכה, ממש נמוכה. למושב הנהג אי אפשר להיכנס אלא בצניחה. תא הנוסעים צפוף מעט וממדיו הקטנים מזמנים את ידית ההילוכים הכסופה הישר לתוך היד. לחיצה על המצמד, ויצאנו לדרך.

בפקקי העיר חשתי שאני עלול להיות למרמס לרכבי שטח מגודלים, המצוידים היטב לקרב האורבני, ולכן אני ממהר להימלט לעבר כבישים מפותלים ופנויים. לו הייתי יכול, הייתי חונה שם את ה־5־MX, ומוציא אותה רק כדי להתפתל עמה בדרכי הרים. היא עושה זאת נפלא, ומספקת הנאה שמזמן לא זכיתי לה מאחורי הגה. נהגתי במכוניות חזקות ומהירות יותר, אבל זו אחת המכוניות הישירות ביותר שפגשתי. מכוניות ספורט מודרניות מתוכננות לביצועים מעולים – אפילו לסופר־מיני יש יותר מ־200 כ"ס – ולכן יש להן צמיגים רחבים, בלמים ענקיים ובולמי זעזועים קשוחים. התוצאה של כל אלה הן מכוניות מהירות מאוד, שעל כביש ציבורי קשה לדגדג את היכולות שלהן, אלא אם תנקטו באמצעים קיצוניים. לעומתן, למאזדה 160 כ"ס "בלבד", ממנוע של 2.0 ליטר (וזו בכלל הגרסה החזקה), אבל הכוח המתון מאפשר ליצרנית שלא להגזים ברוחב הצמיגים ובקשיחות השלדה (המכונית אפילו נוחה, יחסית), ולנהג להיות מעורב בכל רגע בנהיגה. לכך תורם גם משקל צנוע של 1,100 ק"ג.

כך, בכביש המפותל אפשר פשוט לנהוג, לחוש באחיזה של כל גלגל, כשהמנוע מנגן ומספר מתי כדאי להעלות הילוך, הרוח שורקת מסביב והחיוך על הפנים מתרחב מסיבוב לסיבוב. זו מכונית שמחזירה את החדווה לנהיגה. ה־5־MX לא מצריכה אינסטינקטים של טייס קרב ולא דורשת שתהיה נהג מרוצים מיומן, אלא פשוט מבקשת את תשומת הלב והמעורבות שלך בנהיגה. ההודעות שמצפצפות בסמארטפון פתאום לא מעניינות, כפתור הכיבוי לרדיו נלחץ, וכל מה שחשוב זה הנהג והדרך.

כל כך נהניתי, שהיה קל לסלוח למינימליזם של ה־5־MX, מכונית ב־233 אלף שקל שאין בה אפילו מחזיקי כוסות סבירים (אלא שני חבקי פלסטיק שיש להרכיב על המכונית). מאזדה מייצרת רודסטרים מאז 1989, בהצלחה ניכרת בעולם, אבל מי שפיתח את הרעיון של מכונית ספורט פתוחה, קטנה וקלה היו דווקא הבריטים והאיטלקים בשנות ה־60. ייתכן שאתם זוכרים דגמים כמו MGB, טריומף ספיטפייר ואלפא ספיידר, שכיכבו על כבישי אירופה ועל מסכי הקולנוע באותה תקופה. מאזדה הצליחה לשחזר את הנוסחה עם פחות חלודה, תקלות ונהגים מתוסכלים שרוכנים מעל מכסי מנוע פתוחים. בהיפוך מצחיק של הגורל, כיום פיאט משתפת פעולה עם מאזדה, ומשווקת את דגם ה־5־MX תחת השם פיאט 124 ספיידר, שמה של רודסטר קלאסית משנות ה־60.

ה־5־MX מזכירה את הקסם הישן של מכונית פתוחה וקלה, שמיועדת אך ורק לנהיגה. אל תבלבלו, המאזדה הזו היא לא קנייה הגיונית, ורכישה שלה לא תבטא צרכנות נבונה. הרודסטר היפנית נעדרת משלטי הפרסום של מאזדה ואפילו לא נמצאת באולם התצוגה. היבואנית המקומית קיבלה רק משלוחים זעירים של המכונית, ולכן היא יכולה למכור אותה בכל מחיר. המשלוח הראשון, של 25 מכוניות, כבר נמכר, ובמארס יגיע "טפטוף" נוסף, לדברי אנשי המכירות. 233 אלף שקל הוא מחיר גבוה מדי עבור הרודסטר המיוחדת. בבריטניה, למשל, מחיריה גבוהים רק במעט מאלה של מאזדה 3 המשפחתית, ונמוכים מאלה של מכונית המנהלים מאזדה 6, שעולה בישראל כ־170 אלף שקל. מחיר כזה מרחיק אותה מהישג ידם של מרבית חובבי ההגה, ויותיר אותה נדירה על כבישי ישראל. חבל – זו מכונית מצוינת שכיף לראות, ועוד יותר מכך, כיף לנהוג בה. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#