צריך ברני סנדרס ישראלי - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שווי שוק

צריך ברני סנדרס ישראלי

סנדרס הוא הפוליטיקאי היחיד שהגיע בעשורים האחרונים לעמדה משמעותית בזירה הציבורית האמריקאית, ושלא צמח מתוך מעגלי הכסף הגדול וקבוצות האינטרסים

5תגובות

"תגיד, נהיית סוציאליסט?", שאל אותי בחודש שעבר איש עסקים, בעקבות פרסום מאמר נלהב במידה חשודה שכתבתי על ברני סנדרס, שמתמודד על המועמדות מטעם המפלגה הדמוקרטית לבחירות בארצות הברית.

"לא", השבתי. "אני לא סוציאליסט, ואני גם לא בטוח שברני סנדרס הוא סוציאליסט. אבל אם אתה רוצה לקרוא לי כך בגלל שאני מתלהב ממנו, זה בסדר גמור מבחינתי."

חלק גדול מהדיון הכלכלי בישראל, כמו בארצות הברית נכנס במהירות ל"קופסאות" ולתוויות המוכרות של סוציאליזם, קפיטליזם, ניאו־ליברליזם או קומוניזם. כאשר לכלכלן, הפוליטיקאי, איש העסקים או העיתונאי עם הזהות הימנית נגמרים הטיעונים, הוא שולף את נשק יום הדין ומטיח בבן שיחו שהוא "קומוניסט", ומיד מוסיף ש"ראינו איך זה נגמר". גם בעלי זהות שמאלית נוקטים לעתים קרובות באסטרטגיה דומה: כאשר אין להם נימוקים טובים, הם מטיחים בבני שיחם שהם "ניאו־ליברלים" ו"חזירים קפיטליסטים". המציאות הכלכלית מורכבת יותר, כמובן. גם לצד הימני וגם לצד השמאלי יש הרבה חורים וסימני שאלה בתיאוריות שלהם, מלהיבות ונחרצות ככל שיהיו.

המחלוקת העיקרית בין הימין והשמאל בתחום הכלכלי ממוקדת בשאלה במי מאמינים: בממשלה או בשוק. הימין רואה בממשלה את השורש של רוב הבעיות הכלכליות והחברתיות; השמאל רואה בשוק ובתרבות האינדיווידואליסטית את המקור לרבים מחוליי הכלכלה והחברה. נהוג לומר שהאמת היא באמצע, אבל במקרה דנן זה לא כך; האמת אולי שוכנת בנקודה מסוימת, אבל מה שמאפיין אותה בעיקר הוא שהיא נכונה לשעתה, לתקופתה ובעיקר לקונטקסט של הדברים, מה שמוביל אותנו לסנדרס.

כלכלת שוק המבוססת על יוזמה פרטית, קניין, תחרות וחופש, לא יכולה לשגשג לאורך זמן בלי ממשלה שמספקת שירותים ציבוריים, רשתות הגנה חברתיות וכללי משחק ברורים הנאכפים ללא מורא ומשוא פנים. כלכלנים ליברטריאנים רבים הבינו שלממשלה יש תפקיד קריטי באספקת שירותים חברתיים ראויים וקראו למעורבות ממשלתית בהקטנה של אי השוויון. מנגד, גם ה"סוציאליסטים" הגדולים ביותר לא יוותרו בדרך כלל על יוזמה פרטית, קניין, חופש עיסוק והגנה על הפרט מפני עריצות השלטון. בנאום המפורסם של סנדרס בקונגרס ב־2010, שנמשך שמונה וחצי שעות, הוא אמר: "כשארבע חברות מחזיקות במחצית מהמשכנתאות ובשני שלישים מכרטיסי האשראי, זו אינה תחרות בשוק חופשי. זהו ריכוז אדיר של בעלות, שבו אנשים מעטים מחזיקים בכוח עצום בכלכלה ובחיים הפוליטיים". 
אז למה בכל זאת ברני סנדרס שנוטה שמאלה, שרוצה לראות מעורבות ממשלתית גדולה יותר בכלכלה? התשובה היא הקונטקסט והזמן. ארצות הברית, כמו מדינות מפותחות ומתפתחות רבות, עוברת בעשורים האחרונים תהליך של "אוליגרכיזציה", ונהפכת לפלוטוקרטיה. צריך להיות נוכל או טיפש המנותק מהמציאות כדי לא לראות את זה. רוב המיליארדרים, הפלוטוקרטים, מודים בזה בשיחות סגורות וחלקן גם בפה מלא ובציבור. וורן באפט הדמוקרטי אמר בראיון ל־TheMarker שארצות הברית נעה בכיוון של פלוטוקרטיה, ואילו המיליארדר הרפובליקאי ביל גרוס הכריז שהממשלה לכודה בידי ה־1%. בין אם אתם מאמינים בכוח של השוק ובנפלאות הקפיטליזם או תומכים במעורבות ממשלתית גדולה – את התהליך הזה חייבים לעצור.

סנדרס הוא הפוליטיקאי היחיד שהגיע בעשורים האחרונים לעמדה משמעותית בזירה הציבורית האמריקאית, ולא צמח מתוך מעגלי הכסף הגדול וקבוצות האינטרסים. מי שנבהל מהרטוריקה ה"סוציאליסטית" שלו מפספס את התמונה הגדולה. האמונה ביוזמה חופשית ומעורבות ממשלתית נמוכה בכלכלה ובקניין פרטי נטועות עמוק באתוס האמריקאי, וסנדרס לא מאיים עליהן. גם הנחישות שלו להעלות מסים לא תפגע בכלכלת השוק האמריקאית, שכן גם כלכלנים ימנים מודים שמערכת המס הנוכחית משרתת בעיקר את קבוצות האינטרסים ולא את הכלכלה האמריקאית.

ומה בישראל? האם אנחנו צריכים כאן ברני סנדרס? לנו נחוץ ברני סנדרס מעט אחר, כי בישראל, בניגוד לארצות הברית, מוקדי הכוח שונים. אצלנו שווי המשקל הפוליטי נותן כוח דומה לקבוצות האינטרסים במגזר הציבורי ובזה הפרטי. בישראל יש לנו את מה שפעם קראנו לו "ציר נוחי דנקנר־עופר עיני" וכיום "ציר תשובה־ניסנקורן־משרד הביטחון". זה לא מקרי שהג'וב שקיבל יו"ר ההסתדרות לשעבר עיני הוא במונופול הגז של יצחק תשובה, ושהשותף שלו הוא נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש. בישראל יש ברית אסטרטגית בין המונופולים הפרטיים לציבוריים.

לכן בישראל דרוש פוליטיקאי שיסתער לא רק על מונופולים פרטיים וחיזוק רשתות ההגנה הציבוריות כמו סנדרס – אלא גם על הבזבוז, השחיתות בתקציב הביטחון, ברשויות המקומיות ובמונופולים הממשלתיים ויוביל מהפיכה בשוק העבודה. אנחנו זקוקים לארגוני עובדים חזקים חדשים שלא ישרתו שכבה דקה, עשירה ומושחתת, אלא את כלל העובדים. אנחנו צריכים סנדרס ישראלי שלא מחובר למוקדי הכוח והכסף – לא במגזר הציבורי ולא במגזר הפרטי. או כפי שאמר אחד מתומכיו הגדולים של סנדרס, הכלכלן פרופ' רוברט רייך: השאלה מזמן אינה מה גודלה של הממשלה, אלא את מי היא משרתת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#