זה נשמע הזוי - אבל זה יכול לשנות את המציאות - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מתווה מרגלית

זה נשמע הזוי - אבל זה יכול לשנות את המציאות

בהתלהבות של סטארטאפיסט וממקומו בספסלי האופוזיציה, ח"כ אראל מרגלית מקדם תוכנית לפיתוח שבעה אזורי צמיחה חדשים בפריפריה

18תגובות

רבים בציבור, בישראל ובמדינות אחרות, למדו לגלות כלפי פוליטיקאים מידה לא קטנה של ציניות. הם הרי יודעים שהאינטרס העיקרי של פוליטיקאי טיפוסי הוא להיבחר לתפקיד – ואז להמשיך לשמור עליו בציפורניים. המטרה הזו מקדשת את כל האמצעים, ואין בהכרח קשר בין ההצהרות, התוכניות והתדמית של הפוליטיקאי – לבין הדברים שהוא עושה בפועל. רק מיעוט מהמצביעים מאמין שפוליטיקאים פועלים למען הציבור. רובם חושבים, ובמידה רבה של צדק, שהפוליטיקאי הממוצע פועל קודם כל עבור קבוצות האינטרסים המיוחדות שעוזרות לו להיבחר פעם נוספת. ואין מה לעשות – הפוליטיקאים הרוויחו ביושר את התדמית זו.

חבר הכנסת אראל מרגלית (המחנה הציוני), מתקשה גם הוא להתנתק מהתדמית של פוליטיקאי שחותר להגיע ביום מן הימים לראשות הממשלה, תדמית שהופכת בעיני ספקנים את דבריו ומעשיו לכלי לסיפוק אמביציות אישיות. מרגלית הוא מתעשר הייטק ולפני הפרק הפוליטי שלו, הוא היה היזם והדמות הדומיננטית בקרן הון הסיכון המצליחה JVP, שלה זרועות בעולמות הסייבר והמדיה. יש לו אופי של מפיק־על: הוא רץ, מתלהב, מחבר, מוכר ומשווק לכולם, כל הזמן, ומנסה בכל דרך להוציא את ה"עסקה" לפועל ולגרום ל"מיזם" להתרומם.

אראל מרגלית
עופר וקנין

התנהלות כזו אולי מתאימה לסטארטאפיסט, אך פחות מזוהה עם מחוקק, מדינאי ממפלגת שלטון או מנהיג פועלים מהאופוזיציה. אלא שבשום מקום לא כתוב שכל 120 חברי הכנסת חייבים להיות יצוקים מאותה תבנית, ולכן אי אפשר לפסול את האפשרות שיושב בפרלמנט אדם – אפילו אם הוא חבר אופוזיציה שרחוק ממרכזי קבלת החלטות והתקציבים – שבמקום להציע חוקים שוליים שרובם לא יתקבלו, בוחר להשתמש בכובעו כחבר כנסת, באנרגיות שלו ובניסיונו כיזם כדי ליצור מציאות חדשה. כזה הוא מרגלית: בתפקידו כיו"ר שדולת הצפון והדרום בכנסת, הוא מתרוצץ בשנה האחרונה בכל הארץ כשבאמתחתו תוכנית לאומית שאפתנית – שלא לומר מעט אוטופית – ליצירת שבעה אזורי צמיחה חדשים בישראל, כולם בפריפריה וכולם מבוססים על הייטק או טכנולוגיה מתקדמת.

אין ספק שהפריפריה זקוקה לזה. מהדורה זו של מגזין TheMarker מציגה רק חלק מהפערים בין הפריפריה הישראלית למדינת תל אביב, פערים אשר במידה רבה אחראים לעובדה שאי השוויון בישראל הוא הגדול במדינות ה־OECD המפותחות (לא כולל את טורקיה, מקסיקו וצ'ילה), למעט ארצות הברית. הפערים בין המרכז לפריפריה גם מסבירים חלק ניכר מהנתונים המחרידים על מספר הילדים שחיים מתחת לקו העוני, על הפערים בחינוך ובהשכלה, ועל הפערים בבריאות ובתוחלת החיים.

אז איך מוציאים לפועל את הנס הזה, שאף אחד לא הצליח לבצע עד היום למרות המיליארדים שהממשלה מזרימה לפריפריה מדי שנה? איך מביאים לערים המרוחקות מקומות עבודה איכותיים שימשכו צעירים משכילים? "ראשי הרשויות בפריפריה מחפשים את הפתרון בבקשת כספים מהממשלה, ואילו אני מעודד אותם לעשות דברים לבד", אומר מרגלית בשיחה עם מגזין TheMarker. "באשכול הגליל המזרחי הסברתי לראשי הערים שהם צריכים לעבוד יחד עם הקיבוצניקים ובני המושבים, וליצור מציאות חדשה בעצמם".

מרגלית מסביר שלממשלה אין פתרונות אמיתיים עבור הפריפריה. "לכן, בכל אזור שאליו אני מגיע אני מחבר אותם, מושיב אותם, ושואל אותם כיצד הם יכולים להוביל את המדינה בתחום מסוים, בתוך שבע שנים", הוא אומר. "אני שם 40 איש בחדר מול לוח ענק, שואל שאלות – ומתברר שלאנשים יש המון רעיונות. זה תהליך דיאלקטי, ואני רושם את מה שאנשים אומרים. בדרך הזו גילינו שבגליל העליון יש מצוינות ומחקר בחקלאות, למשל במכון מיגל ובקיבוצים. יש אקדמיה בתל חי, יש קצת מחקר רפואי, ישנה מומחיות בתחום המזון. החיבור ביניהם הביא אותנו להבנה שקריית שמונה צריכה להיות מרכז של מזון מרפא (Medical Food). זהו מזון שמונע מחלות, ומותאם אישית לצרכן על פי הדי.אן.איי שלו. הגליל המזרחי צריך להפוך למרכז תעשייתי למזון כזה. צריך להעביר לכאן את מכון וולקני, מה שגם יפנה במרכז נדל"ן יקר. צריך להביא חברות בינלאומיות. כבר יצקתי קשרים עם האוניברסיטה המובילה במחקר בתחום, לצורך שיתופי פעולה אקדמיים. וצריך כמובן תקציבים ממשלתיים – בדיוק כמו שהם ניתנים למרכז הסייבר בבאר שבע".

התוכנית לפיתוח שבעה אזורי צמיחה בפריפריה:
גליל עליון
מרכז של מזון מרפא
כרמיאל
מרכז מצוינות בתחום התוכנה
חיפה
מרכז מוליכים למחצה
עפולה–מגידו– גלבוע–
עמק יזרעאל–נצרת
חקלאות, טכנולוגיה
ותיירות, ליהודים וערבים
ירושלים
ניו מדיה, תרבות
וטכנולוגיה רפואית
באר שבע
סייבר
הנגב המערבי
מרכז הפקות
טלוויזיה וקולנוע
אילת–אילות–ערבה
חקלאות, תיירות
ואנרגיות מתחדשות

גם נדל"ן מניב

השיחה עם מרגלית קופצת מנושא לנושא – החל מסיפורי מורשת קרב על ההייטק שהוא פיתח לפני 20 שנה, כשהיה יד ימינו של ראש העיר האגדי של ירושלים טדי קולק ("רכשנו את הקרקעות של הר חוצבים מקיבוץ קריית ענבים. היו שם מטעי שזיפים"), וכלה בהקמת המרכז לאמנויות הבמה "המעבדה" בירושלים (כיום "זאפה" ירושלים) ומרכז הסייבר בבאר־שבע – פרויקטים שגם בהם מילא תפקיד מוביל. בין הקפיצות מבצבצת השיטה, או אולי ה"מודל העסקי", שלו: לוקחים אזור, מזהים את נקודות החוזק שלו, מאחדים את ראשי הקהילה סביב המטרה, ואז מחברים אליה את החלקים החסרים שבפאזל: שיתופי פעולה עם חברות עסקיות, תורמי נדל"ן שירימו בניינים ייצוגיים, שיתופי פעולה עם האקדמיה מישראל ומחו"ל – וכמובן הכרה ממשלתית שמגובה בתקציבים.

כמי שכבר היה מעורב בהצלחות בירושלים ובאר שבע, מרגלית מדגיש פעם אחר פעם שהתדמית והסיפור חשובים לא פחות מהמהות. "כל מרכז כזה חייב להיות 'קול', אחרת צעירים לא יבואו", הוא אומר. "הם רוצים לוקיישן מדליק, בתי קפה והזדמנויות לפגוש צעירים אחרים. לכן אני מתעקש למקם את הפעילויות במרכזים ההיסטוריים של הערים". בכלל, למרגלית יש סימפטיה גדולה לחלק הנדל"ני של יוזמות התעסוקה שלו, והוא מתלהב כאשר הן מביאות לשיפוצם של בניינים היסטוריים או אזורים שנזנחו. "בירושלים, ה'מעבדה' גרמה לפיתוח כל אזור תחנת הרכבת הישנה. בקריית שמונה אנחנו נשפץ מבנה היסטורי מדהים. בבאר שבע רציתי להקים את מרכז הסייבר בעיר העתיקה ולא רק ליד האוניברסיטה, אבל לצערי זה לא יצא. בחיפה התעקשתי להקים את מרכז השבבים בעיר התחתית ובהדר, ולא במרכז המשרדים במת"מ. מרכזי ההייטק צריכים לכבוש מחדש את המרכזים הגוססים של הערים", הוא אומר.

כעת מנסה מרגלית לפתח באמצעות אותה מערכת הפעלה שבעה אזורים בפריפריה: בגליל המזרחי, כאמור, מזון מרפא; בכרמיאל – מרכז מצוינות בתחום התוכנה; בעפולה, נצרת והעמקים – חקלאות, טכנולוגיה ותיירות ליהודים וערבים; בירושלים – רובע המדיה; בחיפה – מוליכים למחצה; בבאר שבע – סייבר; בנגב המערבי – סרטים והפקות טלוויזיה; ובאילת – מרכז בתחום האנרגיות המתחדשות. בחלק מהמקרים, כמו באר שבע וירושלים, כבר אפשר לראות את העתיד בעיניים. בגליל המזרחי ובחיפה ישנה התקדמות משמעותית בתוכניות, ולשאר האזורים מרגלית מתכנן להגיע בהמשך.

מעגלי השפעה בגליל המזרחי:
מוסדות אקדמיים
מכללת תל חי, מכללה
טכנולוגית תל חי,
הפקולטה לרפואה בצפת,
מכללה אקדמית צפת,
מכללת אוהלו בקצרין,
מכללה אקדמית כנרת
שלוש חממות
טכנולוגיות
קריית שמונה ־ מזון מרפא
רמת הגולן ־ חקלאות
עתירת ידע
רמת דלתון ־ כרמים ויין
אזורי תעשייה
קריית שמונה ־ גליל עליון
צח"ר, דלתון, צפת, חצור,
קצרין, בני יהודה
אקדמיה
מכללת תל חי, מכללת
כנרת, מכללת צפת,
מכללת אוהלו ומכוני
המחקר
מכוני מחקר
מיגל בקרית שמונה, מכון
לחקר הגולן בקצרין,
המעבדה לחקר הכנרת
בטבחה
מרכז CRO
צפת

פוליטיקאי מכהן תמיד יהיה פוליטיקאי, ומרגלית אכן לא מחמיץ הזדמנות להדגיש באזני שומעיו את ההישגים הפוליטיים שתביא הצלחת החזון שלו: חיבור בין חלקי האוכלוסייה השונים של אזורי הפריפריה, בניית מנהיגות מקומית ומוניציפלית שתוביל תהליכים ותיקח את גורלה בידה, וניצול כישרונות והזדמנויות שכיום לדעתו מבוזבזות. כזה הוא מרגלית: אופטימי, בעל חזון וביצועיסט מצד אחד – אבל גם אדם עם צמא גדול להכרה והערכה ציבורית על המאמצים וההישגים שלו, מהצד השני.

האם הוא יצליח? האם אכן יקומו שבעת מרכזי המצוינות בפריפריה? על כך אין תשובה – גם לא למרגלית עצמו. אפשר לבטל בציניות את התוכניות שלו, והוא לעתים גם מזמין ציניות כזו – למשל כשהוא מרבה לדבר בגוף ראשון ובוחר להשתמש פעמים רבות מדי במילים "עשיתי", "יזמתי" ו"גייסתי". אפשר לחשוד שהתוכניות לא ריאליות ושעיקר מטרתן לייצר רעש ויחסי ציבור כדי להתקדם בסולם הדרגות הפוליטי. האם באמת יקום מרכז עולמי לטכנולוגיות "מזון מרפא" בקריית שמונה? האם הנגב המערבי, שבקושי גרים בו אנשים, ייהפך למרכז מצוינות לסרטים והפקות טלוויזיה, וכרמיאל למובילה עולמית בפיתוח תוכנה? ימים יגידו. אבל בחינה מהצד של ההישגים, כאילו הסיפור שייך למשהו אחר, תהיה טעות גדולה. יזמים אמיתיים כמו מרגלית כמעט תמיד מעמידים בתחילת הדרך חזון שנראה בלתי מציאותי וחסר סיכוי לרוב הציבור ולעוסקים בעניין – עד שכמה שנים לאחר מכן מתברר שלפחות בחלק מהמקרים החזון קרם עור וגידים ונהפך למציאות. ככה זה גם בהייטק: קפיצה טכנולוגית מספיק גדולה נראית לרבים כמו מעשה קסמים.

מרגלית אינו טוען למומחיות בכל תחומי המצוינות שהוא סימן, והוא גם לא מבטיח 100% הצלחה. מול מציאות שבה הפריפריה עוסקת כמעט אך ורק בדרישה לתקציבים מהממשלה ומשחקת במגרש הפוליטי של המקופחים והמסכנים, הוא מציע לאנשים להתלהב, להושיב יחד את ה"שבטים" של ישראל, לחשוב, לפתח חזון ואסטרטגיה, ולנסות ליצור בעצמם מציאות חדשה על בסיס היתרונות היחסיים שלהם – ויכולת השיווק שלו. רק זה שווה את המאמץ של מרגלית, גם אם מהתוכנית לא ייצא דבר. ומי יודע? הרעיונות שלו עוד עשויים להצליח, ואם ההצלחה תביא אותו למקום אחר, למשל לראשות מפלגת המחנה הציוני, הרי שאין בכך שום פסול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#