הקפיטליזם ומתווה הגז - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שווי שוק

הקפיטליזם ומתווה הגז

המאבק הקשה שמתחולל בחצי השנה האחרונה על מתווה הגז אינו רק על מחיר הגז, הביטחון האנרגטי של ישראל ואיכות הסביבה. יותר מכל חשף התהליך את החולשה של הדמוקרטיה הישראלית. התפטרות הממונה על ההגבלים העסקיים, חוות הדעת המוזרות של מערכת הביטחון, עקיפת מוסד רשות ההגבלים העסקיים, פיטורי יו"ר רשות החשמל והשתקת השר להגנת הסביבה, צריכים להטריד אותנו בטווח הארוך יותר מאשר מחיר החשמל שייגזר ממחיר הגז המופק על ידי מונופול פרטי לא מפוקח.

ראש הממשלה השתמש בשני כלים עיקריים במאבק שלו. הראשון הוא הישענות על שרים ופקידים התלויים בו וממתינים לקידום. את המתווה דחפו שני האנשים הנאמנים ביותר לראש הממשלה, יוג'ין קנדל ויובל שטייניץ, ולתפקיד מנכ"ל משרד האנרגיה מונה שאול מרידור, המנוע מלעסוק בנושא הגז. שר האוצר נוטרל בגלל חברותו עם קובי מימון, בעל השליטה בישראמקו השותפה במאגר תמר. במקביל, ראש המטה לביטחון לאומי, שסיפק את חוות הדעת הביטחונית למתווה, רואה עצמו מועמד לתפקיד ראש המוסד. ממלא מקום הממונה על ההגבלים, שהיה בין מאפייני המתווה, מצפה להתמנות לראש רשות החשמל. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, והיועץ המשפטי של הכנסת, מועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

הכלי השני שבו השתמשו נתניהו ומנהלי חברות הגז הוא מיצוב הוויכוח על המתווה סביב שלושה רעיונות מרכזיים: א. הגז יישאר באדמה; ב. מתנגדי המתווה הם "שמאלנים"; 
ג. צריך לעודד את הקפיטליזם.

הרעיון הראשון עבד להפליא. בהרצאה שנתתי לפני כמה חודשים מול קבוצה של כ־20 עיתונאים ופעילים פוליטיים, נדהמתי לגלות שרובם כלל לא ידעו שהגז ממאגר תמר זורם כבר כשנתיים, שנובל אנרג'י ודלק כבר קרובות להחזיר את רוב ההשקעה בקידוח, ושזה אחד הקידוחים הכי רווחיים שיש לנובל בעולם. נראה שגם העובדה שמתווה הגז לא מבטיח את פיתוחו של מאגר לווייתן אינה ידועה לחלק גדול מהציבור.

עם הרעיון השני כמעט בלתי אפשרי להתווכח. בציבור הישראלי יש קבוצה גדולה של בוחרים שנאמנותם ל"מחנה" פוליטי מאפילה על כל דיון בנושא מדיניות. בהקשר זה, הימנים והשמאלנים אינם שונים מהותית: הצורך להצדיק את המחנה שלך תמיד יעלה על הרצון ללמוד מידע חדש.

הרעיון השלישי הוא המעניין והחשוב ביותר, שכן הוא מלווה וילווה אותנו בעוד הרבה ויכוחים שיהיו בישראל, וגם בעולם, בנושא המדיניות הכלכלית במדינות הקפיטליסטיות הדמוקרטיות. ראשית, נרגיע את החברים מהשמאל ששומעים את המילה "קפיטליזם" ומתרגזים: כדאי להבין שכמעט כל מדינות המערב, אם לא כולן, הן קפיטליסטיות. זה כולל את שוודיה, דנמרק, גרמניה, נורווגיה ופינלנד. קיומן של רשתות הגנה חברתיות חזקות במדינות האלה אינו סותר את הקפיטליזם, אלא מתאפשר הודות לו: בלי יוזמה חופשית ותחרות, לא היתה להן יכולת לממן את רשתות ההגנה החברתיות הללו, שבלעדיהן כנראה שהן לא היו מצליחות להשיג את הרמה הגבוהה של הון חברתי שמאפשר את קיומו של המודל הכלכלי המצליח שלהן.

קפיטליזם מבוסס בין השאר על תחרות. הרעיון הנהדר של "היד הנעלמה" של הכלכלן החשוב בהיסטוריה, אדם סמית, מבוסס על המנוע התחרותי. בלי תחרות רוב הרעיונות הקפיטליסטים קורסים. סמית היה ער לכך שאנשי עסקים, בעיקר הגדולים שבהם, מקדישים את רוב זמנם להימנעות מתחרות ולהשפעה על כללי המשחק. בין השאר הוא טען כי "לכל הצעה בנושא חוק חדש או רגולציה של תחום מסחרי, כאשר היא באה מאנשי העסקים, צריך תמיד להקשיב בזהירות רבה. אסור לאמץ אותה ללא בדיקה עמוקה וחשדנות גדולה. ההצעות האלה מגיעות תמיד מאנשים שהאינטרס שלהם אף פעם לא זהה לזה של הציבור. יש להם בדרך כלל אינטרס להונות ואפילו לדכא את הציבור".

כלומר, אבי הקפיטליזם שניסח את הרעיון שתחרות ויוזמה חופשית היא המנוע הטוב ביותר לקדמה, הוא גם זה שקבע כי על הממשלה להיות חשדנית כלפי אנשי עסקים ובעיקר חברות גדולות, משום שהם תמיד ינסו למנוע תחרות ולהטות את כללי המשחק לטובתם. כמעט כל ממשיכי דרכו של סמית הזהירו שוב ושוב שמונופולים, חברות גדולות ויחסי הון שלטון קרובים הם אויבי הקפיטליזם. מונופול הגז שנתניהו דוחף להקמתו, עם פטור מרגולציה למשך עשור, הוא ההפך מקפיטליזם. הנרי סימונס, אחד הכלכלנים החשובים ביותר באסכולת שיקגו, קבע בין השאר שבמקום שבו אי אפשר להכניס תחרות – עדיף שהמונופול יהיה ממשלתי ולא פרטי. הוא היה קפיטליסט קיצוני וליברטריאן.

מונופול פרטי לא מפוקח, כזה שהממונה על ההגבלים העסקיים והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה מזהירים שהדמוקרטיה לא יכולה לעמוד מולו, אינו קפיטליזם אלא 
קלפטוקרטיה: מקום שבו מקורבים וחזקים מקבלים לידיהם את נכסי המדינה.

אנחנו צריכים לרתום את כוחות השוק החופשי כדי לקדם את הכלכלה הישראלית ואת משק האנרגיה הישראלי. אבל את כללי המשחק אנחנו צריכים לקבוע לטובת כלל הציבור – ולא לתפור אותם לצורכיהן של שום קבוצת אינטרס או חברות ענק.

guy.rolnik@themarker.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#