התחנה הבאה: מאדים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חלל

התחנה הבאה: מאדים

היזמים ששינו את פני האינטרנט סימנו את החלל כיעד הבא, ויש להם מיליארדי דולרים כדי להגיע לשם

תגובות

חוקרת קרח, רופאה, מהנדס אווירונאוטיקה, אסטרוביולוג, חוקרת אדמה וארכיטקט כלואים במשך שנה תחת כיפה גאודזית שגובהה שתי קומות וקוטרה 11 מטר בלבד, בבידוד מוחלט, כאשר הדרך היחידה שלהם לצאת החוצה היא בחליפות חלל. זה נשמע כמו תחילתו של מותחן פסיכולוגי עתידני, או סרט אימה מדע בדיוני, אך זוהי המציאות של שישה אנשים שבאוגוסט נכנסו מרצונם החופשי לכיפה אטומה שנבנתה בהוואי, בכוונה לדמות את תנאי החיים של בני אנוש שירצו לשרוד במאדים. השישה עשו זאת במסגרת פרויקט של נאס"א, והם אפילו לא היו הראשונים – בתחילת הקיץ יצאו מהכיפה שישה חוקרים אחרים לאחר ששהו בה שמונה חודשים. הרוסים 
הרחיקו לכת ובודדו מספר צוותים בקפסולות קטנות יותר במשך 18 חודשים בניסיון להכין את האסטרונאוטים למסע המפרך למאדים.

לפי הערכות, מסע של בני אנוש למאדים צפוי להימשך בין שנה לשלוש שנים. עד כה נשלחו למאדים רק כלי תעופה לא מאוישים, שכללו רובוטים ששלחו תמונות והדמיות 
בחזרה לכדור הארץ. אולם בנאס"א מתחילים להתכונן לאפשרות של שליחת בני אדם לכוכב הלכת המרוחק ומנסים לפתור לא רק בעיות לוגיסטיות טריוויאליות, אלא גם את יחסי האנוש במשימה שבה החלל קטן והמרחבים הפרטיים מועטים, אם הם בכלל קיימים.

שיגור טיל
רויטרס

התנאים הקשים של חיים מסוגרים תחת כיפה הטרידו גם סופרי מדע בדיוני כרוברט היינליין, שספרו "עריצה היא הלבנה" שיצא ב־1967 מתרחש על פני הירח המיושב כמושבת אסירים בערים מכוסות כיפה. פחות מעשור לפני כן נחתה חללית סובייטית לא מאוישת על הירח, וב־1962 שחזרה גם ארצות הברית את ההישג. כשנתיים לאחר יציאת הספר היה ניל ארמסטרונג האדם הראשון שכף רגלו דרכה על הירח.

בחלוף 46 שנה, לא ברור האם באמת הצעד הקטן לאדם היה קפיצה גדולה לאנושות, כפי שאבחן ארמסטרונג. אין ספק שהיה זה הישג מרשים, אך המאמצים הרבים להגיע לירח דעכו בשנות ה־80. המשימות המאוישות תמו. "המירוץ לחלל" במלחמה הקרה נבע יותר ממירוץ החימוש, שביקש להתמקד בשיפור רקטות השיגור ובפרישת לוויינים, מאשר בקולוניזציה של הגלקסיה. נכון, יש גופים שמוכרים חלקות קרקע על הירח, אבל רוב משימות החלל כיום משמשות למחקר שנוגע להבנתנו את כדור הארץ ובמקרים מסוימים בניסיון לענות על השאלה: האם יש חיים מחוץ לכדור הארץ.

בשנים האחרונות המסע האנושי לחלל מחשב מסלול מחדש. הפעם את המאמצים להגיע רחוק יותר לא מובילה נאס"א, אלא כמה 
מילארדרים, בראשם אילון מאסק וריצ'רד ברנסון. מאסק, ממייסדי פייפאל ויצרנית המכוניות החשמליות טסלה, הקים את SpaceX, כיום חברת השיגור לחלל הפרטית המובילה, שזכתה בחוזים של נאס"א והיא אחת מספקיות השיגורים הקבועות לתחנת החלל הבינלאומית (ISS); ברנסון, יזם בלתי נלאה ששלח ידו בשלל תחומים, ממכירות מוזיקה ועד לחברות תעופה, הוא גם המייסד ובעל השליטה בווירג'ין גלקטיק, חברת התיירות לחלל הראשונה. או כך הוא לפחות מקווה.

הן SpaceX והן וירג'ין גלקטיק, לצד חברת השיגור אורביטל סיינסז, חוו בשנה־שנתיים האחרונות תאונות שיגור שהעלו מחדש את שאלת הכדאיות של המסע לחלל וכן את שאלת ההסתמכות על המגזר הפרטי. אורביטל ו־SpaceX היו אחראיות על שיגור אספקה מחודשת לתחנת החלל, ותאונות השיגור אילצו את נאס"א לפנות לרוסים וליפנים בבקשת עזרה.

אבל הקשיים בדרך לחלל לא עוצרים יזמים מסוגם של מאסק וברנסון. מעבר לשיגורים קצרים לביקור קצר מחוץ לאטמוספירה, לנחיתות בתחנת החלל המקיפה את כדור הארץ או לשליחת רובוטים למשימות בלתי מאוישות למאדים, יש להם מטרות שאפתניות יותר. SpaceX הוקמה לאחר שמאסק לא הצליח למצוא מתקני שיגור זולים מספיק בשביל לאפשר את הרעיון שלו, "אואזיס מאדים". מאסק רצה לשלוח חממה סגורה למאדים, שתאפשר ניסויים בגידול צמחייה על הכוכב, ואולי אף ניסויים באשר לאפשרות חיים במאדים.

בתהליך ההכנה לפרויקט הבין מאסק כי הטכנולוגיה הקיימת לשיגור לחלל יקרה ולא יעילה. "הסיבה האמיתית שאיננו נוסעים למאדים אינה היעדר רצון לאומי, אלא שאין לנו טכנולגיית שיגור זולה מספיק כדי להגיע לשם בתקציב סביר", סיפר מאסק בראיון למגזין Wired ב־2012 על הרגע המכונן שבה נולדה התובנה שהובילה להקמת SpaceX.

הכניסה של SpaceX לשוק הורידה את מחירי השיגור משמעותית, וייתכן שזה מה שהוביל להצטרפות של יזמים אחרים לתחום. מאסק לא היה מיליארדר הטכנולוגיה היחיד וגם לא הראשון שרוצה להגיע לחלל. מייסד אמזון, ג'ף בזוס, הקים את בלו אוריג'ין בשנת 2000 במטרה להנגיש את החלל לציבור. פול אלן, ממייסדי מיקרוסופט, השיק את 
סטאראולונץ' סיסטמס ב־2011, בניסיון לשגר מטענים לחלל מתוך מטוס. ב־2012 השקיעו לארי פייג', מייסד ומנכ"ל גוגל, ואריק שמידט, יו"ר גוגל, בחברה בשם פלאנטרי ריסורסז, שמתכוונת לכרות מחצבים מאסטרואידים.

כרייה בחלל? משלחת למאדים? לרוב האנשים זה נשמע מטורף וחסר תוחלת. אולם החזון הזה מגיע מאנשים שכל אחד מהם כבר שינה במשהו את העולם שלנו: בזוס ומאסק פתחו בפנינו את האפשרות לקנות דברים באינטרנט – ובמקרה של בזוס עוד כשהאינטרנט היה בחיתוליו; מאסק הציג לעולם את המכונית החשמלית הראשונה שנראה שיש לה היתכנות; פייג', יחד עם שותפו סרגיי ברין, ומאוחר יותר תחת ידו המכוונת של שמידט, הנגיש לנו את האינטרנט, וכעת שם לעצמו מטרה להגדיל את הכיסוי של האינטרנט ושל גוגל לכל תחום בעולם; פול אלן נמנה עם הצוות הראשון שהביא לרוב העולם את תוכנת חלונות, שהפכה את המחשב האישי לנגיש הרבה יותר לכלל המשתמשים.

כך שאם פייג' ושמידט חושבים שיש היגיון בכרייה בחלל, מאסק חושב שהוא יכול להגיע למאדים ובזוס וברנסון שואפים לשלוח אנשים לטיול בחלל, אולי לא כדאי לפסול את החזון שלהם על הסף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#