אג'נדה |

למה צריך לפרק כבר כעת את מועצת העיתונות

שלוש החלטות שקיבלה המועצה באחרונה מעידות שהיא בחרה לתת הכשר לתופעות מכוערות ביותר בתקשורת הישראלית. אין ברירה אלא לפרקה ולהתחיל מחדש

ענת באלינט חדש חדש
ענת באלינט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ענת באלינט חדש חדש
ענת באלינט

הרגע הזה מגיע בחיי כל גוף שתפקודו התקין מוטל בספק: השאלה האם התועלת עולה על הנזק. האם מדובר רק בגמגום קל או בפארסה של ממש? הזנחה בלתי מזיקה של הטריטוריה שעליו מופקד הברווז הצולע, או שמא כסות לשחיתות ואפילו השחתה אקטיבית ומדאיגה בחסות מערכת משותקת? שאלות כאלה עולות כבר כמה שנים טובות ביחס לרשות השידור.

האם רשות השידור, שאין עוררין על מצבה העגום, משמרת בכל זאת את גרעין הרעיון של "שידור ציבורי", או שתהליכי הניוון שלה יצרו מנגנון רקוב ומזיק של אבטלה סמויה, טלוויזיה ירודה, עיתונות מסורסת ויחסים מושחתים בין ההנהלה לפוליטיקאים? ועדת לנדס החליטה במארס 2014 שרשות השידור במתכונתה הנוכחית מזיקה יותר ממועילה ויש להחליפה בגוף חדש לגמרי. לסגור ולפתוח. הקושי ליישם את המהלך הזה, למרות החוק החדש שעבר ואושר באופן היסטורי, מעיד על עומקה של הביצה, על האופן המעוות והמושחת שבו הורגלה הזירה הפוליטית להשתעשע בשידור הציבורי במצבו כחי־מת (למשל בפארסה שהתרחשה במהלך כהונתו הקצרה של השר האחראי־המתפטר אופיר אקוניס).

נראה כי הרגע הזה, של דין וחשבון עמוק, מתקרב לפתחו של גוף אחר בשוק התקשורת – מועצת העיתונות, אותו גוף פיקוח עצמי המופקד באופן היסטורי על קידום חופש העיתונות ואכיפת האתיקה העיתונאית. שלוש החלטות שיצאו בחודשים האחרונים ממועצת העיתונות חושפות את הגוף הזה, שנע כבר שנים בין חוסר תפקוד לחוסר השפעה, כמי שנותן כסות של ממש, אפילו תעודת הכשר, לכתמים המכוערים ביותר המקשטים את פניה של העיתונות הישראלית כיום.

במאי השנה התגאתה המועצה בהישג יוצא דופן: "ישראל היום" יהיה העיתון הראשון שיקבל את "תו האיכות" של מועצת העיתונות. לא פחות. דיון שהתקיים בנושא בנשיאות מועצת העיתונות העיד שכרגיל הכוונות היו טובות, התוצאה – מגוחכת במקרה הטוב, משחיתה ממש במקרה הרע.

מזכ"ל המועצה, אריק בכר, הסביר לחברים שהצליח, אחרי שנים, לשכנע לפחות עיתון אחד להצהיר על מחויבותו לתקנון המועצה ולמנגנון בית הדין לאתיקה שלה. "אני יודע מה אומרים על 'ישראל היום'", אמר בכר לחברי הנשיאות, "אך לאג'נדה אין קשר לאתיקה לדעתי". מי שניסה להטיל ספק בקביעה הזאת היה פרופ' יחיאל לימור, שהעיר כי "אג'נדה יכולה לסתור אתיקה סתירה מהותית וקיצונית, במובן העקרוני, בלי קשר ל'ישראל היום'". אחר כך הוסיף לימור ש"אם 'ישראל היום' יהיה היחיד שיישא בגאון את תו התקן זה יהיה קצת פארסה". אמנם גם "הארץ" הצטרף בהמשך ליוזמה וצירף את תו המועצה לגירסה המודפסת של העיתון, אבל העובדה היא ש"ישראל היום" נהפך להיות נושא דגל האתיקה העיתונאית בישראל ואף נפנף בו בגאווה.

מו"ל "ישראל היום", שלדון אדלסון. אין נושאים חשובים יותר להילחם בהם מתופעת החינמון המשמש כשופרו של נתניהו, סוגיית הפרסום הסמוי והפקרתם של מקורות עיתונאיים. אם מועצת העיתונות אינה מסוגלת להתמודד איתם, באיזה אופן היא מגשימה את מטרותיה?צילום: אי־פי

הבעיה של "ישראל היום" אינה קשורה באופן נקודתי לקיום סעיף כזה או אחר בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, אלא להיותו לא־עיתון במסווה של עיתון. "ישראל היום" הוא בראש ובראשונה צינור תעמולתי לקניית השפעה פוליטית בידי אדם שמחזיק בהון כמעט בלתי מוגבל, הבעלים שלדון אדלסון. ככזה, הוא דוגמה לניצול לרעה של חופש העיתונות. הוא דוגמה מובהקת לקשר מזיק שבין בעל הון, פוליטיקאי המכהן כראש ממשלה ועיתונות, ובעיקר – לחוסר האונים של משטר דמוקרטי להתמודד מול איומים מסוג זה.

החינמון חושף את הבטן הרכה של הדמוקרטיה הישראלית: לא צריך (וגם בלתי אפשרי) להפסיק את הופעתו משום שיש בה מימוש של עקרון חופש הביטוי. עם זאת, אין גם דרך יעילה למנוע את השפעתו המזיקה, שתוצאתה המקיפה היא בסופו של דבר איום על חופש הביטוי, בשל הפגיעה הכוללת בשוק העיתונות. בדיוק בנקודה הזאת, בעולם טוב יותר, מועצת עיתונות חזקה ותקיפה היתה יכולה למלא תפקיד משמעותי בהפניית אצבע אל "ישראל היום" וסימונו כאחד האיומים המשמעותיים על שוק העיתונות ועל חופש הביטוי של עיתונאים. עמדה כזו היתה יכולה, למשל, להניע את הממונה על ההגבלים העסקיים לנקוט פעולה. אבל במצב הנוכחי "ישראל היום" הוא אחד הגופים המממנים את קיומה של מועצת העיתונות, לאחר שננטשה על ידי גופים מרכזיים, בהם "ידיעות אחרונות", "מעריב" וערוץ 10. במקום לצאת בהצהרה אמיצה המזהירה מפני אחת התופעות המדאיגות בחיים הדמוקרטיים בישראל, מועצת העיתונות של 2015 שמה את הלוגו שלה על "ישראל היום" ומתגאה בהישג.

שתי ההחלטות האחרות התקבלו בחודש אוגוסט, אפילו בלי שהגיעו לדיון בנשיאות המועצה. האחת היתה ההחלטה של היועצים המשפטיים של המועצה לגנוז תלונה שהוגשה נגד ynet בגין פרסום סמוי. במקום לנצל את הגשת התלונה כדי לערוך, לראשונה, בירור עקרוני של התופעה שהפכה להיות אחד הזיהומים המרכזיים של אתרי החדשות המקוונים, בראשם ynet, החליטו היועצים המשפטיים לאמץ את ההצעה של היועצים המשפטיים של ynet, לפיה השם המכובס שמופיע לעתים באתר "בשיתוף עם" הוא בגדר גילוי נאות לכך שחלק ניכר מהכתבות הן פרסומת במסווה.

המועצה, מצדה, יצאה בהודעה המתגאה בכך ש"גובש נוהל המבחין בין ידיעות ופרסום באתרי חדשות", וזאת בלי שהדבר הובא לדיון במוסדות הציבוריים שלה. קשה להעריך את הנזק העתידי של המהלך הזה, שנעשה בחטף, לסוגיה שכעת מתגלגלת לפתחם של בית המשפט ובית המחוקקים. ב־ynet אכן מיהרו להשתמש בהחלטה המופרכת ונפנפו בה במסגרת חוות דעת שהוגשה לבית המשפט בתביעה שהוגשה נגד האתר באותו נושא.

התקרית האחרונה היתה ההחלטה המפתיעה של היועצים המשפטיים של המועצה לגנוז את התלונה שהוגשה נגד עיתונאי "מעריב" אבירם זינו בגין חשיפת תנ"צ אפרים ברכה כמקור. נשיאת מועצת העיתונות, דליה דורנר, דווקא רצתה לטפל במקרה המטריד של זינו לאחר התאבדותו של ברכה, אך לאחר שהגיעה התלונה המתבקשת הודיעו היועצים המשפטיים כי "התלונה שבנדון מצריכה חקירה ובירור עובדתי. כלים אלה אינם מצויים בארגז הכלים של מועצת העיתונות, אשר אין לה את הסמכות ו/או את היכולת לבצע חקירה. סמכויות אלה נתונות בידי גורמי אכיפת החוק/בית המשפט".

קשה להבין עמדה רפת ידיים זו של היועצים המשפטיים, במיוחד לאור העובדה שזינו עצמו התראיין וסיפר כיצד מסר התכתבויות בינו לבין תנ"צ ברכה למח"ש. המחויבות של עיתונאים לשמור על חסיון המקורות שלהם היא אחד העקרונות החשובים בתקנון האתיקה. היא אינה מעוגנת בשום מקום אחר. אם אין למועצת העיתונות את היכולת לברר עניין פשוט יחסית כמו זה של זינו, ראוי לתהות מהי ההצדקה לקיומה. באחרונה פרסם האתר אייס כי זינו צפוי לעזוב את מעריב בשבועות הקרובים.

נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר. הגוף שבראשו היא עומדת מתגלה לא רק כאימפוטנטי וחסר חשיבות, אלא כמזיק ממש משום שהוא פועל לכיסוי וטשטוש התופעות הבעייתיות ביותר בתקשורת, ויותר מכך - הפיכתן למקובלותצילום: דוברות הכנסת

לדורנר, המכהנת כנשיאת המועצה מאז 2006, אכפת באמת מחופש העיתונות ומאתיקה עיתונאית. כך גם אפשר לומר על לא מעט מאלה המכהנים לצדה בנשיאות המועצה. רבים מחברי הנשיאות אכן זעמו על ההחלטות האחרונות ועשרה מהם אף הגישו ערעור על ההחלטה לסגור את התלונה נגד זינו. למרות זאת, הגוף שבראשו עומדת דורנר מתגלה לאור המקרים האחרונים לא רק כאימפוטנטי וחסר חשיבות, כפי שהיה כמעט לאורך כל השנים, אלא כמזיק ממש, משום שהוא פועל לכיסוי וטשטוש התופעות הבעייתיות ביותר בשוק התקשורת ויותר מכך – הפיכתן למקובלות. אין נושאים חשובים יותר כיום להילחם בהם מתופעת החינמון המשמש כשופרו של נתניהו, סוגיית הפרסום הסמוי והפקרתם של מקורות עיתונאיים. אם מועצת העיתונות אינה מסוגלת להתמודד עם אלה באומץ, באיזה אופן היא מגשימה את מטרותיה?

הבעיה של מועצת העיתונות איננה אישית, אלא מבנית. היא אינה קשורה לבעל תפקיד כזה או אחר, אלא לעצם העובדה שבמועצת העיתונות יש רוב לנציגי המו"לים והעיתונאים (60%) הקשורים אלה לאלה בשלל אינטרסים סבוכים ומשתנים, ומיעוט לנציגי ציבור עצמאיים (40%). כמו כן, תקציבה הזעום של המועצה מגיעה מכלי התקשורת עצמם והיא תלויה בהם לעצם קיומה.

כדאי לדורנר להסתכל על המקרה של מועצת העיתונות הבריטית (שעל בסיסה הוקמה זו הישראלית) ולהרהר בו. מועצת העיתונות הבריטית סבלה בדיוק מאותו שיתוק משחית שממנו סובלת המועצה הישראלית. בחסות זאת השתוללה מתחת לאפה פרשת האזנות הסתר של הצהובונים של רופרט מרדוק, שטלטלה את בריטניה וחשפה את הקשרים שבין בעלי הון, פוליטיקאים, משטרה ועיתונות, ובעיקר – את תרבות העיתונות הפלילית שצמחה בממלכה. ועדת לויזון, שהוקמה בעקבות חשיפת האזנות הסתר, דחפה לסגירה של מועצת העיתונות הישנה ולהקמתו של גוף חדש שבו יש רוב לנציגים עצמאיים שאין להם כל קשר לשוק העיתונות הבריטי.

לבריטים נדרשו שנים רבות וסקנדל אחד מזעזע כדי לקום ולעשות מעשה (שיעילותו עוד דורשת הוכחה). גם בישראל השינוי לא יהיה קל, אבל הוא חיוני. צריך לסגור את מועצת העיתונות במתכונתה הנוכחית ולפתוח מועצה חדשה שרוב חבריה מבינים את הסוגיות המונחות לפתחם, אבל לא חייבים כלום לאף אחד. ההחלטות האחרונות מספקות הוכחה ניצחת לנחיצותו של מהלך כזה. מועצת העיתונות לא רק שאינה מתפקדת כראוי - היא מקבלת החלטות מבישות. אם זה לא יקרה יבוא הסקנדל הבא ויחתוך את העניין באופן ברור: קיום המועצה במתכונתה הנוכחית הוא משחית יותר ממועיל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker