"ערימת זבל בחדר ההנהלה": הטעות שמנכ"ל טאואר לא ישכח - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ערימת זבל בחדר ההנהלה": הטעות שמנכ"ל טאואר לא ישכח

ראסל אלוואנגר זיהה בעיה ניהולית בהנהלת החברה בה עבד, אך כשהתריע עליה גילה שהוא לבד במערכה. הלקח שלמד: לגייס לצדו עובדים נוספים

16תגובות

הקריירה של ראסל אלוואנגר, מנכ"ל חברת טאואר־ג'אז, נעה בין לא מעט מקומות בעולם. הוא החל כעובד זוטר בפיליפס סמי קונדקטור, הגיע למעבדות החברה בקליפורניה ומשם עבר לניו־מקסיקו. בהמשך עבד עבור חברת מוליכים למחצה ביפן, וב־1995 הגיע לאפלייד מטיריאלס. החברה הבינלאומית מינתה אותו לנהל את השלוחה שלה ברחובות, וכך התגלגל לישראל.

"אדם לומד יותר מהצלחות מאשר מכישלונות", הוא אומר. "אני נשוי 36 שנים ולכן אני יכול לייעץ בנוגע לחיי נישואים יותר טוב ממי שהתגרש. אבל לפעמים דווקא הכישלון הוא זה שמשאיר חותם משמעותי". כך קרה לו בשנת 2000, כשהיה עובד בכיר באפלייד מטיריאלס. הוא ציפה לקידום, אך טעות פוליטית קשה שעשה שיבשה את התוכניות.

ראסל אלוואנגר, מנכ"ל טאואר

"זיהיתי ניגוד עניינים חמור של אחד מבכירי החברה. לא הייתי הראשון לזהות אותו, אבל לא הסכמתי להשלים עם המצב, כלומר להתעלם מהבעיה, כמו שעשו אחרים. התעמתי עם העובד והרחקתי אותו מהתחום, שהיה תחת סמכותי. לכאורה פתרתי את הבעיה, אבל האיש לא ויתר והתגובה שלו היתה חריפה. הוא שלח מכתב להנהלת החברה ובו טען כי השפלתי אותו. יו"ר הדירקטוריון זעם והודיע לי שיצרתי בעיה לחברה כולה, ולכן לא אקבל את הקידום שהובטח לי. הרגשתי שהתרעתי על בעיה – ונענשתי".

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון אוקטובר של מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

בעקבות האירוע נשלח אלוואנגר ל"Charm school" כלשונו, אצל אחד ממומחי הניהול הבכירים בעולם, ד"ר יצחק אדיג'ס, שהתבקש להסביר לו איך להימנע בעתיד משגיאות פוליטיות. "אדיג'ס אמר לי: 'תאר לעצמך שיש ערימה של זבל בחדר ההנהלה. זה מסריח, כולם מריחים את הצחנה, אבל עם הזמן לומדים לעקוף אותה. היא שם, הם מתעלמים. בחלוף הזמן נוצר סביבה ציפוי עבה. עכשיו היא שם, אבל אף אחד לא מריח. כולם חיים אתה בשלום. אתה הגעת לאותו חדר, לקחת את חפירה והכנסת אותה לערימה. מה קרה? שברת את הציפוי, ועכשיו כולם חושבים שאתה השארת את הערימה שם כי היא מסריחה שוב. מה המסר? אל תשבור את הציפוי אם אין לך יכולת להזיז את כל הערימה".

הנמשל, לפי אלוואנגר, פשוט. כשרואים עיוותים צריך להתריע עליהם, אבל חשוב לא פחות לדעת לטפל בהם בחוכמה וביסודיות. "לו הייתי פועל נכון הייתי מגייס לצדי עוד שלושה־ארבעה עובדים שלא היו מוכנים לקבל את ההתנהלות הזאת", הוא אומר, "ואז כשהייתי עושה את המעשה ומרחיק את העובד הם היו תומכים בי ולא הייתי נותר לבד במערכה. לקבוצה של עובדים בכירים יש כוח מול ההנהלה, שלא יכולה 'להעניש' הרבה אנשים, ולכן אולי אפילו היתה נותנת לנו גיבוי. לצערי פעלתי באופן עצמאי, ולמדתי על בשרי שבחברות שבהן יש תרבות ארגונית קלוקלת, כשאדם מזעזע את הספינה ומנסה לשנות לבד, הסיכוי שייכשל גדול. רוב האנשים לא רוצים שינוי. במקרים רבים מי שמנסה לשנות יואשם בפגיעה בחברה. לו הייתי משתף אנשים ויוצר קואליציה היינו מצליחים ביחד לא רק לשבור את הציפוי אלא גם לסלק את הערימה".

העובדה שהוא הוענש גרמה לאלוואנגר לנסח כמה עקרונות ניהוליים חדשים. "תרבות ארגונית נכונה לא מאפשרת להעניש את המתריע. אני מעודד אווירה של הצפת בעיות, בכל דרג וכמה שיותר, בלי שאיש יינזק, אבל יש גם תנאי נלווה – במקביל להצפת הבעיה צריך להציע פתרון. אולי זה לא יהיה הפתרון שיתקבל, אבל הוא יהיה בסיס לדיאלוג".

מצד שני, לא לכולם יש תמיד פתרונות, והדרישה לפתרון עלולה למנוע גם את העלאת הבעיה.

"מהניסיון שלי, מי שקרוב לבעיה גם יודע איך אפשר לפתור אותה. שוב, אולי הוא לא יציע את הפתרון האולטימטיבי, אבל זה יהיה קצה חוט שאפשר להתחיל לעבוד אתו. אני בעד הצפת בעיות ונגד קיטורים סתמיים שאין בצדם הצעה לפעולה".

אתה מתחרט על ההחלטה להציף את הבעיה?

"אני לא מתחרט. הייתי עושה אותו דבר שוב, אבל אחרת. כיום אני יודע שהכל מתחיל ונגמר בשאלה איך אתה עובד עם האנשים סביבך – עם העובדים, ההנהלה ועם הדירקטוריון. עליך לתת להם להיות חלק מהשינוי. אם אתה רותם אותם, התרומה שלהם תהיה הרבה יותר גדולה. למדתי לעדכן כל הזמן. יש לי יחסים קרובים מאוד עם יו"ר החברה אמיר אלשטיין כי אנחנו פתוחים זה עם זה, הוא לא מופתע משום דבר. למדתי לשתף, וזו, לטעמי, הדרך הטובה לעבוד עם מישהו.

"בהרבה מובנים יחסי עבודה דומים לנישואים. הם מצליחים כשאתה ממלא באופן טבעי את הצרכים של האדם השני, אבל קודם צריך לדעת מה הם. בזמנו שאל אותי אדיג'ס מה האיש שבו נתקלתי צריך ממני. הוא הסביר לי שבלי תקשורת טובה והבנת המניעים, קשה להשיג משהו".

והבנת מה הוא צריך ממך?

"מעולם לא, ובאמת לא היינו בקשר. לימים הוא גם פוטר מהחברה. כיום אני יודע לברר מה אנשים צריכים ממני. זה נכון לגבי לקוחות וגם לגבי העובדים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#