על רובוט ואדם

האדם של אופל היא מכונית מיני חיננית, קלה לתמרון ונוחה להשתחלות בעיר. אין תלונות, עד שמתוך תיבת ההילוכים קופץ רובוט הססן אך קפריזי

דניאל שמיל
דניאל שמיל

לאבא שלכם אולי יש זיכרונות ממכוניות כמו ברנדה או קונטסה, אבל אתם כבר תתקשו להיזכר בשמות של המכונית שבהן נהגתם. יצרניות הרכב מחליפות את שמות הדגמים במספרים ובאותיות – למשל יונדאי ix35 או מאזדה 3. הייצוג המספרי נראה אולי יוקרתי יותר, ואולי הוא מקל לסדר את הייררכיית הדגמים כאשר אולם התצוגה מתמלא בעוד ועוד רכבי פנאי, מיניוואנים ודגמי נישה שונים. גם כאשר ניתן שם לדגם, לרוב הוא סתמי (כדי להימנע מרכישת שמות יקרים, המוגנים בזכויות יוצרים), וכך אפשר לפגוש בסובארו אימפרזה או קיה ספורטאז'.

לכן, כאשר אופל, אולי יצרנית הרכב המשעממת והרצינית באירופה, החליטה לשנות מעט את תדמיתה, היא נתנה לדגם החדש שלה שם פרטי – אדם. אין זה סתם שם יפה ובינלאומי, אלא שמו הפרטי של מייסד החברה, אדם אופל, שמת לפני כ־120 שנה. החברה, שמייצרת מכוניות סולידיות ומעונבות כמו אסטרה, קורסה ואינסגניה, החליטה הפעם ליצור מכונית מיני אופנתית שתתחרה במיני קופר ובעיקר בפיאט 500.

אופל, שאין לה בעברה מכונית קטנה ואיקונית, ויתרה על סגנון הרטרו לטובת עיצוב חדש וחינני למדי. הפנסים הקדמיים נמצאים מעל שבכת המצנן ומשווים לחזית מראה נמוך וספורטיבי, האחוריים עגלגלים, עם פנסים קטנים ואלגנטיים, ואפילו ידיות הדלתות משתלבות בקפל פח ייחודי. התוצאה היא מכונית יפה, אבל אם היתה תחרות יופי למכונית מיני היא היתה זוכה אולי בתואר "מלכת החן". מיני קופר ופיאט 500 יפות ממנה, ועיצובן מגובש ונאה יותר, לעומת העומס בפרטים ובקריצות באדם.

אופל אדםצילום: אייל טואג

תא הנוסעים נאה, אבל אינו מיוחד כמו העיצוב החיצוני, למרות שמשטחי הפלסטיק הצבעוניים מכניסים את הצבע החיצוני לתוך המכונית. התא עמוס במתגים, כפתורים וידיות מדגמי אופל המוכרים והאפרוריים. איכות החומרים מצוינת, ומצדיקה את היומרה של אופל לקרוא למכונית פרימיום.

אם כן האדם נראית נהדר בחניה ובהחלט מעוררת תשומת לב. היציאה לכביש, עם זאת, מגלה כמה אמיתות לא נעימות. הגרסה המשווקת בישראל מצוידת במנוע בנזין ותיק, בנפח 1.4 ליטר, המפיק 87 כ"ס ומומנט של 13.2 קג"מ. כל זה יכול היה להיות מספיק למכונית מיני, אבל האדם עמוסה בחומרי בידוד, כדי לשפר את האיכות שלה, ואלה מעלים את משקלה ל־1,120 ק"ג, לא מעט ביחס לקטגוריה. כתוצאה מכך, הביצועים עצלים למדי. זו אינה מכונית אטית, אבל אחרי הרושם הספורטיבי של העיצוב החיצוני אפשר היה לצפות לתאוצות נמרצות קצת יותר.

אולם הבעיה האמיתית של האדם אינה המנוע, אלא תיבת ההילוכים – זו תיבה רובוטית עם מצמד יחיד. השם "רובוטי" אינו מקרי. מדובר בתיבה ידנית רגילה, עם מצמד יחיד, אלא שעל העברות ההילוכים מופקד רובוט. וכן, זה טוב כמו שזה נשמע. אולי נתקלתם פעם בשואב אבק רובוטי, או ליתר דיוק הוא ודאי נתקל בכם, כאשר ניסה למצוא את דרכו על הרצפה. גם בתיבת ההילוכים יש תחושה דומה, כאילו היא מגששת על פני ההילוכים, לא בטוחה איזה הילוך כדאי לשלב. גם כאשר היא מחליטה, העברת ההילוכים היא מגושמת ומורגשת היטב. יש לומר כי יחסית לתיבות הילוכים רובוטיות, זו של האדם מוצלחת יחסית – אבל זה קצת כמו לומר על קלנועית שהיא מהירה יחסית – לא כבוד גדול. למעשה הדבר היחיד שאפשר לומר להגנתה של תיבת ההילוכים היא שזו של פיאט 500 גרועה יותר.

לוח המחוונים באופל אדםצילום: אייל טואג

השילוב המאכזב בין מנוע לגיר מעיב על מכונית טובה עם נוחות נסיעה מצוינת מחוץ לעיר, כולל בידוד משובח של רעשים והתנהגות כביש נעימה, גם אם לא מהנה. בעיר, האדם מתגלה כנוקשה יותר, אך הנוחות עדיין סבירה. בעיר גם נעים להיזכר שלמרות האיכויות הגבוהות שלה, האדם היא מכונית מיני, קלה לתמרון ונוחה להשתחלות לתוך חניות זעירות. המחיר הוא במושב אחורי פצפון ובתא מטען סמלי. בלילה התל אביבי אופל אדם מרגישה בבית – היא קטנה ומגניבה, ואם כבר לחפש חניה, אז רצוי במכונית כזאת. חבל רק שאותו רובוט המסתתר בתיבת ההילוכים לוחץ לפתע על הקלאץ' בבוטות ומזכיר את קיומו בטלטול לא נעים של המכונית.

באותו לילה, במרכז תל אביב, היינו שלושה, האדם, אני והרובוט המעצבן של תיבת ההילוכים, שהצטרף לדייט כמו גלגל חמישי. האדם מצליחה להיות מיוחדת מספיק כדי לזכות לשם פרטי, אך ייתכן שהייתי מעדיף שם נשי (הנהגים הרבים שהסתכלו הצדה והתאכזבו לראות אותי, ולא עלמה יפת מראה, מוכיחים כי האדם נתפשת, לפחות, כמיועדת לנהגות). אבל כאשר השבתי אותה לסוכנות, בתום הדייט שלנו, מצאתי את עצמי מדבר בקלישאות: "זו לא את, זה אני" אמרתי לה, ומיד תיקנתי את עצמי, "זה בעצם גם לא אני, אלא תיבת ההילוכים הרובוטית המנדנדת שלך". עם מנוע אחר ותיבת הילוכים מודרנית יותר אפשר היה ליהנות מהאדם, אבל בינתיים אפשר לומר כי היא רק פנים יפות. 

צילום: אייל טואג

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ