איך גוזלים מהגברים את הזכות לחופשת לידה ומה הקשר למשה פרץ - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
TheMarker Women

איך גוזלים מהגברים את הזכות לחופשת לידה ומה הקשר למשה פרץ

העיתונאי המוערך ג'וש לבס נאבק בטיים וורנר על חופשת לידה לגברים ולא יוותר עד שגם וושינגטון תיכנע. בראיון ל-TheMarker Women הוא אומר: "היו כל מיני טרולים ברשת שכתבו לי 'מה קורה לך? לך תעבוד כבר'"

5תגובות
Josh Levs \\ CNN

באוגוסט 2013 פנה עיתונאי CNN ג'וש לבס למעסיקה שלו – קבוצת האם של CNN, טיים וורנר – בבקשה שנראתה לו טריוויאלית. כמה חודשים לפני מועד הלידה הצפוי של בתו השלישית הוא ביקש שיאפשרו לו לקחת חופשת לידה בת עשרה שבועות.

מאחר שהחופשה ניתנת אוטומטית לכל אישה בחברה, ואפילו לכל אדם שאימץ ילד או הביא תינוק לעולם בהליך פונדקאות, לבס הניח שהיא תינתן גם לו. אמנם, לפי נוהלי טיים וורנר גברים שהם אבות ביולוגיים זכאים לשבועיים של חופשת לידה בלבד, אך לבס הסביר שהוא מתכוון להיות המטפל העיקרי בילדיו, ולכן הוא מבקש את מלוא עשרת השבועות. הוא אפילו התייעץ עם עורכי דין, שאמרו לו כי הם משוכנעים שהחברה תאשר את הבקשה.

אבל במחלקת משאבי האנוש של טיים וורנר חשבו אחרת. "הם אמרו לי שאף אבא ב־CNN לא העלה עד כה את הבקשה הזו", מספר לבס בראיון טלפוני מביתו שבאטלנטה. "גברים אחרים אמרו לי שהם רצו לאתגר את הנוהל, אבל חששו לעשות זאת, או לא ידעו אם הצדק אתם".

לבס התבקש להגיש בקשה מסודרת ולהמתין, וכך עשה. את ההשתלשלות של תהליך ההמתנה המייסר שעבר עד לקבלת התשובה מטיים וורנר הוא מתאר בספר חדש: "כולנו יחד – כיצד תרבות העבודה מעל הכל מכשילה אבות, משפחות ועסקים, וכיצד אנחנו יכולים לתקן אותה יחד" (All In: How Our Work-First Culture Fails Dads, Families and Businesses – 
(and how We Can Fix It Together.

"כתבתי לחברה מייל מנומס ומנומק שבו הסברתי שאמנם המדיניות של טיים ורנר נועדה לספק הטבות הוגנות להורים, אך גברים מודרים ממנה", הוא מספר. "כתבתי שהמדיניות הזו מענישה את המשפחה שלי, ויותר מכך, שהיא אינה מעודכנת, לאור העובדה שגברים רבים כיום הם שותפים פעילים ושווים בבית. מדוע שהורה אחר יקבל עשרה שבועות של חופשה ולא אני? מדוע אני מקבל חמישית מההטבה שלו?"

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון נשים ועסקים של מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

הסיבה להפלייתו של לבס – כמו גם של אבות נוספים בטיים וורנר – קשורה, כמו תמיד, לכסף. ארצות הברית היא המדינה המערבית היחידה בעולם שבה חופשת לידה בתשלום אינה מעוגנת בחוק, ולכן עובדים כפופים למדיניות הספציפית המופעלת במקום העבודה שלהם. בטיים וורנר, נשים זכאיות לחופשת לידה מטעם ביטוח הנכות שלהן (Disability Insurance), ואילו עבור חופשת לידה הניתנת להורים מאמצים, לרבות אבות, החברה צריכה לשלם.

"כן, זה עניין כלכלי", אומר לבס. "צריך לעקוב אחרי הכסף כדי להבין את הרציונל. אבל זה גם עניין תרבותי, המשקף את האופן שבו רוב החברות בארצות הברית עדיין חושבות על מגדר. הן אומרות לעצמן: 'הוא גבר, ואשתו בהריון. היא תטפל בילדים. למה שהוא זה שיצטרך את שבועות החופשה האלה?'"

לבס המתין בסבלנות לתשובה מטיים וורנר, אלא שאז התרחש אירוע לא צפוי. אשתו אובחנה כלוקה ברעלת הריון קשה, והלידה הוקדמה בחודש. לבס עדיין לא קיבל תשובה, והזמן דחק. אחרי שהפעיל לחצים כבדים לזירוז תהליך הבדיקה, החברה שלחה לו מייל עם מענה לקוני. "אין ביכולתנו לאשר את בקשתך", נכתב שם. "הלב שלי צנח כשראיתי את המייל הזה", הוא נזכר. "לא היה שם הסבר, לא היה כלום".

בצעד אמיץ ומסוכן החליט לבס לצאת למאבק ותבע את טיים וורנר על אפליה במקום 
העבודה. הוא פרסם הודעה בטאמבלר, ובה כתב בין השאר, "אני לא מוותר בלי להילחם" – ונהפך לכוכב תקשורת מבוקש, שהופיע בכל הפלטפורמות החשובות בארצות הברית – מ־ABC והאפינגטון פוסט ועד NBC ו"ניו יורק טיימס", שאף הצהירו במפורש על תמיכה במאבקו. גם אנשי תקשורת בולטים, לרבות חבריו של לבס ב־CNN, תמכו בו באמצעי המדיה החברתיים.

לכאורה, טיים וורנר סירבה עדיין להתקפל. בהודעה שהפיצה לתקשורת טענה כי "יש לנו כמה מההטבות המתקדמות והכוללניות ביותר לעובדים. חופשת הלידה שלנו היא הוגנת, בלתי מפלה, גמישה וזמינה לכל עובד". בפועל, החברה התקשתה להישאר אדישה מול הלחץ הציבורי המסיבי שהופעל עליה.

זמן קצר לאחר הגשת התביעה הוסיפה טיים וורנר שבוע נוסף לחופשת הלידה של גברים בחברה. באוקטובר 2014 שונו הנהלים בשנית, ובאופן מהפכני יותר. טיים וורנר הודיעה שתעניק לגברים שהם אבות ביולוגיים שישה שבועות של חופשת לידה בתשלום. חופשת הלידה לאימהות הוארכה ל־12 שבועות בתשלום. "זה אמנם לא היה השינוי הגורף שלו קיוויתי, אבל היו אלה חדשות מעולות לעובדים רבים בטיים וורנר", כותב לבס בספר. "זו היתה קפיצה אדירה קדימה".

מה עלה בגורלה של התביעה שהגשת?

"התביעה לא הגיעה למשפט, כי המטרה הושגה: טיים וורנר שינתה את המדיניות שלה. היא לא הוכרחה לעשות זאת מטעמי חוק, אלא פשוט נכנעה ללחץ הציבורי. החברה הוצפה בפניות מרחבי המדינה ומרחבי העולם. הבנתי שהמחשבה האופטימית שלי, שאקבל תמיכה מהציבור, היתה מוצדקת".

לבס, אב לשני בנים (8 ו־5) ובת (שנתיים), כותב ומדבר תכופות באמצעי התקשורת האמריקאיים על יהדותו, ואף נוטה לקשור בינה לבין האומץ שגילה כשהחליט לצאת למלחמת ראש בראש מול המעסיקה שלו. מאמר שפרסם לא מזמן באתר האמריקאי ל"הורות יהודית", Kveller, נשא את הכותרת: "הסיבה היהודית לכך שאני נלחם על חופשת לידה להורים".

מה הקשר בין יהדות לבין המאבק שניהלת?

"אנשים כל הזמן שאלו אותי: 'לא פחדת?', ואני מסביר שמאחר שהרגשתי שזה היה הדבר הנכון לעשות – לא היססתי. עבורי, 'הדבר הנכון לעשות' הוא גם 'הדבר היהודי לעשות'. דורות על גבי דורות של יהודים חלמו על חופש, לכן אני לא יכול פשוט לצעוד בדרך הזו, שהם סללו עבורי, ולהתנהג כאילו אני ראוי לה אוטומטית. הדרך היחידה להמשיך את המורשת היהודית היא להיאבק במקום שבו מתגלה חוסר צדק".

בכל זאת, בספר אתה כותב שמשפחתך תלויה בהכנסה שלך. כשהחלטת לנהל מאבק פומבי סיכנת את פרנסת המשפחה.

"באמת לקחתי סיכון. היו אנשים שאמרו לי 'למה אתה נושך את היד שמאכילה אותך?' אבל זה גם היה סיכון חכם ומחושב. הנקודה היא זו: רוב העובדים לא מודעים לזכויות שלהם, ואילו אני הכרתי היטב את הזכויות שלי. במקביל התייעצתי עם עורכי דין, וידעתי שאם טיים וורנר יפטרו אותי או יפעילו סנקציות נגדי, הרי שזה יהיה לא חוקי. גם ידעתי שאם חלילה הם יעשו זאת, אני אלחם.

"הייתי אופטימי. הנחתי שרבים יתמכו בי, וצדקתי. אני זוכר באופן קונקרטי מאוד שאחרי שסיימתי את לימודי באוניברסיטה (לבס הוא בוגר של אוניברסיטת ייל, ה"ו), אמרתי לעצמי שאני לא רוצה להיות מסוג האנשים שנמנעים מלעשות מה שנכון, רק כי הם פוחדים מענייני משכנתה וביטוח בריאות. ידעתי שמה שלא יהיה, עדיין נמצא את הדרך לאכול".

זעקת הגברים המקופחים

בעשר השנים שלו ב־CNN לבס סיקר ופירשן שורה ארוכה של אירועים מכוננים, החל במערכות הבחירות של 2008 ו־2012, עבור במשבר הסאבפריים של 2008 וכלה בסופות הטורנדו שהכו בדרום־מזרח ארצות הברית ב־2012 – מה שהקנה לו את הכינוי "כתב בכיר לענייני הכל" (Senior everything correspondent). הוא גם כותב ומדבר תכופות על ענייני הורות.

רויטרס

כחובב מושבע של בדיקת עובדות, לבס נודע גם כ־"מחפש האמת בפועל" (Truth Seeker in Chief) וכ"מיסטר ריאליטי" של CNN, והוא מקפיד להצדיק את הכינויים האלו בספר. הוא שוטח בו שורה ארוכה של עובדות – חלקן מפתיעות – הנוגעות לאופן שבו הורים אמריקאים משלבים כיום בין חיי עבודה למשפחה.

לפי הספר, אבות אכן נוטים עדיין להיות המפרנסים העיקריים או היחידים במשפחה, אך שיעור הנשים הנושאות בתפקיד זה נמצא גם הוא בעלייה חדה. והנה עוד כמה נתונים: אבות עובדים (אמריקאים) מבלים עם ילדיהם כשלוש שעות בממוצע בשבוע; 81% מהם משחקים עם הילדים שלהם מדי יום; וכל השאר משחקים עם הילדים לפחות כמה פעמים בשבוע.

"כמעט כל האבות מקלחים, מחליפים חיתולים, מלבישים ומאכילים את הילדים שלהם בתכיפות גבוהה", כותב לבס. "שני שלישים מהם מדברים עם הילדים על היום שלהם מדי יום. שישה מכל עשרה אבות מקריאים לילדים סיפור לפחות כמה פעמים בשבוע. שמונה מכל עשרה אבות מחליפים לילדים חיתולים בדיוק כמו בת הזוג שלהם, או אפילו בתכיפות גבוהה יותר, כשהם בבית".

אך לבס יודע היטב שהמצב בשוק העבודה המודרני רחוק מלהיות אידאלי עבור אבות עובדים, השואפים להיות מעורבים בבית. כשאני מספרת לו על מחקר שערכה עמותת נטע ב־2011 ומצא שאחרי לידת הילדים גברים נוטים לעבוד יותר, ונשים פחות, הוא מהנהן בהזדהות. "כן, גם אני חוויתי את זה. כשהילדים נולדו התחלתי לסבול מחרדות כלכליות באופנים שלא הכרתי בעבר".

אתה מייצג, עדיין, דמות של אב שהיא בלתי שגרתית. זה לא המיינסטרים. האם ספגת ביקורת כלשהי על גילויי התנהגות נשיים לכאורה?

"היו כל מיני טרולים ברשת שכתבו לי 'מה קורה לך? לך תעבוד כבר'. בספר אני קורא לאנשים האלה 'הניאנדרטלים'. וכן, לצערי את צודקת. חברתית, זה עדיין נחשב מוזר כשגבר מדבר על מה שהוא מסוגל לעשות מעולה, וזה לטפל בילדים שלו".

לבס פורש בספר עדויות קשות של אבות שחטפו על הראש או פוטרו מעבודתם, מאחר שנעדרו מהעבודה בגלל מחויבות משפחתית. אחד מהם הוא ג'יי רמזי. רמזי הוזעק בוקר אחד לבית החולים, לאחר שאשתו – אז בשבוע ה־37 להריונה – לא הרגישה את תזוזת התינוקת ברחמה. התינוקת נולדה בריאה בסופו של דבר, ורמזי נותר עם משפחתו בבית למשך שלושה ימים. כששב למשרד מצא שם בוסים זעופים, שהטיחו בפניו: "למה לקחת כל כך הרבה ימי חופשה? היית צריך להיערך טוב יותר".

מרואיינים אחרים סיפרו לו שמקום העבודה שלהם מתיר לכאורה לגברים לקחת כמה 
שבועות של חופשת לידה בתשלום, "אך כולם יודעים שהם לא באמת אמורים לקחת את החופשה הזו". במילים אחרות, לבס זועק את זעקתם של הגברים המקופחים – אלה שרוצים להיות בבית, אך חשים שהמדיניות והתרבות השוררות כיום במרבית מקומות העבודה מפלות אותם לרעה.

אך הטיעונים של לבס אינם נותרים רק בספירה הגברית. הוא טוען, ובצדק, שאותם סטריאוטיפים שחוסמים נשים בשוק העבודה, ואחראים לפערי השכר ולקשייהן להתקדם בהייררכיה המשרדית, הם גם אלה שמקשים על גברים לשלב בין עבודה לאבהות. "הדור שלי כבר מבין שנשים, גברים ומנהיגים עסקיים לא מנהלים מאבק נפרד", הוא אומר. "אנחנו לא נמצאים בצדדים נפרדים של המתרס. כל מי שרוצה בהורות טובה, כלכלה חזקה ושוויון הזדמנויות לגברים ולנשים, צריך להיות שותף למאבק לשינוי המבנים החברתיים".

אתה טוען שגברים כיום מעוניינים בשוויון מגדרי. אתה באמת חושב שניתן לדבר בהקשר זה על "רוב הגברים?"

"כן, הדור שלי בהחלט מעוניין. זה מה שמשתנה כיום. אני גדלתי והתחנכתי על האמונה בשוויון מגדרי. הבנות שגדלתי אתן בתיכון ובבית הכנסת היו חכמות, מוכשרות ואמביציוזיות בדיוק כמו הבנים, והלכו לאוניברסיטאות מעולות. אבל אז נכנסנו למקומות העבודה, ונדחפנו למסלולים המסורתיים. ואל תשכחי שאנחנו גם אבות. אני מסתכל על הבת שלי ועל שני הבנים, ואני רוצה שיזכו לשוויון הזדמנויות – אחרת הבנים שלי יידחפו להישאר בעבודה, והבת שלי תידחף להישאר בבית".

לבס גם סבור שרוב הגברים כיום מכירים ומצרים על המחיר שהם משלמים כשהם לא מבלים מספיק זמן במחיצת ילדיהם. "הרוב בהחלט מכיר בכך, אבל לא כולם. לצערי, דווקא אלה שמתעדפים את העבודה על פני המשפחה הם האנשים שמתיישבים בסופו של דבר על כס המנכ"ל, ומקדמים אנשים בדמותם. הם מקדשים את זמן הישיבה במשרד, לא את הפרודוקטיביות.

"יש ציטוט מדכא מאוד של מנכ"ל בכיר שרואיין לספר ואמר: 'עשר הדקות שאני נותן לילדים שלי בלילה שוות יותר מכל דבר אחר'. ותוך כדאי הראיון חשבתי לעצמי 'עשר דקות? ברצינות?' אני רוצה ללכת לבנאדם הזה, לנער אותו ולהגיד לו: 'תתעורר! אתה מחמיץ את החיים'.

"נכון, לא כל האבות מכירים במחיר שהם משלמים על היעדרות מחיי הילדים שלהם, אבל הרוב – והנתונים מראים זאת – רוצים עוד זמן בבית. גברים סובלים מהיעדר איזון בית־עבודה כמו נשים, אולי אפילו יותר מהן. הם נאבקים בזה וקשה להם לדבר על זה, כי אבות גם נתונים תחת לחץ רב להביא את הכסף הביתה. אחת מקבוצות האוכלוסייה בארצות הברית שמבצעת התאבדות בשיעורים הגבוהים ביותר היא גברים בני המעמד הבינוני, בגיל 40 פלוס. זה הגיוני. אלה אנשים שנולדו לתוך חברה שבה אם יש לך בעיה, אתה צריך 'להיות גבר' ולשתוק. זה פוגע בגברים ובמקרים מסוימים אפילו גובה את חייהם.

"חשוב לי להבהיר משהו", מוסיף לבס. "אף אחד לא אומר שאדם שעובד קשה כדי לפרנס את המשפחה שלו, לא צריך להתגאות בזה. להפך. אני עובד קשה ואני גאה בכך. זה לא עומד בסתירה לרצון שלי להיות מעורב מאוד בגידול ילדי".

דמות המנכ"ל שתיארת קודם לכן נשמעת לי מוכרת. אני מכירה לא מעט גברים שמרוצים מהמצב הקיים ולא היו רוצים להסתכן באובדן עמדת הכוח שלהם.

"זה נכון, וזה קורה, אגב, גם אצל חלק מהנשים, שלא רוצות 'לשחרר' את השליטה שלהן בבית. יש פרק בספר שמוקדש לקבוצות האלה, ונקרא: Male privileges; Women gatekeeping. גברים ונשים צריכים להסתכל במראה ולשאול את עצמם שאלות קשות. לגברים קל לומר: 'מצטער מותק, אני חייב ללכת לעבודה'; ולנשים קל להישאר 'שומרות הסף' של הבית ולהגיד: 'לא מותק, תן לי לעשות את זה'; 'לא, ככה לא מחזיקים תינוק'. חונכנו מגיל אפס שנשים נולדו עם אינסטינקטים הוריים טובים יותר מגברים, ושבאופן טבעי הן נועדו לטפל בתינוקות. אך אלה סטריאוטיפים".

אגב ביולוגיה, זמר ישראלי מצליח בשם משה פרץ אמר לא מזמן, כשנשאל לגבי אבהותו: "הילדים הולכים לאמא. זה טבע האדם וטבע בעלי החיים… אמא מרגישה את הצאצאים יותר טוב מהבעל". רבים אמנם גינו את ההתבטאויות הללו, אבל הן גם זכו ללא מעט תמיכה בציבור. כיצד אתה מתמודד עם הטיעון שלפיו הביולוגיה לעולם תייצר אבחנה בין גברים לנשים?

"זה מטופש. אנשים שרוצים להאמין בדברים האלה – בסדר גמור. אבל הם לא יכולים לקחת את האמונות האישיות שלהם ולנתב את זה לכדי מדיניות. דור ההורים שלנו האמין בדברים האלה. הוא מוחלף כיום בדור של אנשים צעירים, שמבינים שאמנם יש קשר יפה בין אם לילד, אבל יש גם קשר לא פחות מיוחד ויפה בין אבא לילד.

"יש את עניין ההנקה, למשל, שרבים אוהבים להזכיר בהקשר לטיעון הביולוגי. נכון, רק נשים יכולות להניק, אף שניתן גם לשאוב חלב ולהיעזר בפורמולות. אך זו לא הנקודה. מי שרוצה להיות שותף, ימצא את הדרך. אשתי, למשל, הניקה תקופה ארוכה, ואני עשיתי הרבה דברים אחרים: לקחתי את הילדים לטיולים, רחצתי אותם, הכנתי אוכל, דיברתי אתם. צריך פשוט להניח לאנשים לבחור מה שטוב להם. אם הטבע שלהם הוא לנהוג בדרך מסוימת, זה מצוין. אבל מסוכן לייצר מדיניות המבוססת על סטיגמות, וכופה על כולם התנהגות אחידה. זה פוגע בכולם – עסקים, ילדים, גברים ונשים".

Josh Levs

עניין תרבותי

כשלבס מדבר על "שינויי מדיניות", הוא חותר בעיקר לשינוי קריטי אחד: חקיקת חוק פדרלי בארצות הברית לחופשת לידה בתשלום. למרבה האבסורד, אומר לבס, "רק בארצות הברית, בפפואה גיניאה החדשה ובסורינאם אין חופשת לידה בתשלום להורים. אלה שלוש המדינות היחידות בעולם".

בעיניים ישראליות, שלא לדבר על סקנדינביות, מצבם של הורים לתינוקות בארצות הברית אכן רע במיוחד. ב־1993, במהלך הקדנציה הראשונה של הנשיא ביל קלינטון, חוקק לראשונה חוק שהתיר להורים, אבות או אמהות, לצאת ל־12 שבועות של חופשת לידה ללא תשלום. אלא שהורים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם לצאת לחופשה ללא משכורת וחוזרים לעבודה בהקדם. כיום רק בשלוש מדינות – קליפורניה, ניו ג'רזי ורוד איילנד – מיושמת תוכנית לחופשת לידה בתשלום, של כשישה שבועות. עם זאת, לא מדובר בשכר של 100%, וגם משרתו של העובד אינה בהכרח מוגנת. המימון לתוכניות האלה שונה גם הוא מהמודל המקובל בישראל או אירופה, ובמקום על הביטוח הלאומי, הוא מבוסס על קרן ייעודית שעבורה מפרישים העובדים שיעור קטן ממשכורתם.

הצעה לתוכנית פדרלית במודל דומה, שתעניק 12 שבועות של חופשת לידה בתשלום מלא או חלקי, מונחת כיום לפתחו של בית הנבחרים האמריקאי, ולבס מעריך כי בתוך כחמש שנים היא תאושר. "כשאני נפגש עם מחוקקים אני אומר את הדברים באופן הכי ברור שאפשר: חופשת לידה הוא עניין אנושי בסיסי. כשילד מגיע לעולם, הוא זקוק להורה שלפחות למשך כמה שבועות לא יהיה טרוד בענייני פרנסה. זה ערך משפחתי בסיסי, והוא אוניברסלי".

אך מה שנראה ללבס כערך אנושי אוניברסלי נתפש במשך שנים בקרב נציגי המגזר 
העסקי והפוליטיקאים השמרנים כהתערבות בוטה בכלכלה החופשית האמריקאית, ויש שיאמרו – הכלכלה הקפיטליסטית הקיצונית בעולם. "חלק מהאמריקאים מתנגדים לכל מה שנראה להם כמנדט ממשלתי להתערבות בעסקים. אפילו התוכנית לחופשת לידה ללא תשלום משנות ה־90 היתה שנויה מאוד במחלוקת", מסביר לבס. "אבל מאז אנשים שינו את דעתם. שמרנים שהתנגדו לתוכנית ההיא והתראיינו לספר שלי הודו שטעו, והם כעת בעדה. גם לשכת המסחר של ארצות הברית כבר אינה מביעה התנגדות.

"אז כן, יש עדיין דמויות מפתח במגזר העסקי שאומרות 'נילחם בחופשת לידה בתשלום. זה רעיון נורא'. אבל המציאות מראה את ההפך. התוכניות האלה טובות לעסקים. לכן אני מאמין שזה רק עניין של זמן".

בישראל פחות מ־1% מהגברים מנצלים את חופשת הלידה – בין היתר מסיבות תרבותיות. גברים אינם חשים שמקום העבודה נותן להם לגיטימציה לצאת לחופשה. אם תיושם חופשת לידה בארצות הברית, האם היא תנוצל בידי גברים?

"זה תלוי מאוד באופי של התוכנית. בצפון אירופה (במדינות כמו שוודיה וגרמניה, ה"ו) מיושם עיקרון 'פיתוי הבונוס', וזה עובד מעולה. יש נתח של חודשיים מתוך חופשת הלידה שמיועד רק לאבות, והוא בבחינת 'קח את זה או אבד את זה' (Use it or lose it). זה שבר את הסטיגמה. אם מישהו מסרב לשבוע־שבועיים של חופשת לידה כי זה נראה לא גברי אפשר להסתדר עם זה. אבל אם מישהו מוותר על שמונה שבועות משולמים של שהות בבית הוא כבר נראה מגוחך. כיום 90% מהגברים השוודים מנצלים את חופשת הלידה שלהם. אם בישראל היתה מיושמת תוכנית כזו זה היה מהפכני, וגברים ללא ספק היו יוצאים לחופשת לידה בשיעור גבוה הרבה יותר.

"בכל מקרה, התופעה שתיארת בישראל נכונה גם בצפון אמריקה. בקנדה יש תוכנית נדיבה מאוד לחופשת לידה, לנשים ולגברים, אבל גברים לא מנצלים אותה. 14% מהחברות בארצות הברית מציעות סוג כלשהו של חופשת לידה בתשלום, וגברים לא לוקחים אותה".

צריך לשלב ידיים

לבס מקדיש פרק בספר שלו להוכחת 
הכדאיות של שינוי המדיניות כלפי משפחות. עסקים שמאפשרים לעובדים שלהם לשלב עבודה עם הורות באופן שוויוני והוגן – הוא טוען בפסקנות – מתוגמלים בעובדים הטובים ביותר בשוק. שינויי מדיניות מרחיקי לכת שביצעו באחרונה כמה מהחברות הרב־לאומיות המובילות, ובהן וירג'ין ומיקרוסופט, מוכיחים שיש משהו בדבריו. וירג'ן הצהירה ביוני על הרחבת חופשת הלידה בתשלום להורים עד לשנה, ובתחילת אוגוסט הצטרפו לחגיגה מיקרוסופט ואדובי, שהרחיבו גם הן את חופשת הלידה לעובדיהן ל־20 ו־26 שבועות, בהתאמה. שבוע לאחר מכן, הודיעה נטפליקס שתספק גם היא חופשת לידה מורחבת, עד לתקופה של שנה.

פייסבוק העניקה מאז ומתמיד 17־16 שבועות של חופשת לידה בתשלום – ובקצב הנוכחי, נראה שגם היא תידרש להעלות את הסטנדרט. "ראיינתי לספר את שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, והיא אמרה במפורש שאחת הסיבות שבגללן גברים ונשים רוצים לעבוד בפייסבוק היא תמיכת החברה באבות'", אומר לבס. "צריך להבין: מקום שתומך בגברים שרוצים להיות אבות פעילים הוא גם מקום שבו אמהות יכולות לקדם את הקריירה שלהן. עסקים שמעניקים הטבות להורים עושים את זה מתוך מחשבה על השורה התחתונה. עסקים משגשגים כשהם מעסיקים את המוחות המבריקים ביותר ומציעים את המשרות האטרקטיביות ביותר. ונחשי מה, לפעמים הבנאדם הטוב ביותר למשרה הוא אישה. מפתיע, נכון? אז אם חברה רוצה להצליח, למה שתפעיל מדיניות שמנתבת את כל הנשים להישאר בבית, ואת כל הגברים להישאר בעבודה? זה היגיון פשוט".

שם הספר, All In, מתכתב באופן די ברור עם ספרה של סנדברג, Lean In. בכלל, נדמה ששני הספרים משלימים זה את זה. הדמיון בין השמות הובא בחשבון?

"כן, בחירת השם לא היתה מקרית. סנדברג תמכה מאוד בספר. Lean In הציג זווית חשובה על נשים בשוק העבודה. אני רוצה שהספר יפנה גם לגברים וגם לנשים. בעיני, כדי שייווצר שינוי, גברים ונשים צריכים לשלב ידיים. אני גם מקווה שהוא יעזור לגברים להבין שאם הם רוצים להיות שם בשביל המשפחה שלהם – הרי שהם לא מיעוט מוזר, אלא הם הרוב. אבות רוצים להיות בבית, אבל עדיין לא מרגישים מספיק בנוח להגיד את זה בקול רם. המסר שלי הוא: 'בואו ניאבק על זה'".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#