דילמת המשמורת המשותפת - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חזקת ההורות

דילמת המשמורת המשותפת

יותר אבות דורשים משמורת משותפת. מדוע?

10תגובות
דודו בכר

רונן (שם בדוי), 32, הוא אב לשלושה ילדים ממרכז הארץ. לאחר שהתגרש סוכם בבית המשפט כי הילדים ישהו אצלו פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני. ניתן לקרוא לזה משמורת משותפת, אף על פי שלא מדובר בדיוק ב־50% מהזמן. רונן משתכר כ־9,300 שקל נטו בחודש, גרושתו - 8,700 שקל. אף על פי שהשכר של שניהם כמעט זהה, והמשמורת כמעט משותפת, קבע בית המשפט כי רונן ישלם מזונות בסך כ־4,500 שקל מדי חודש.

רונן משתייך לקבוצה של גברים שמרוויחים כמו או פחות מנשותיהן. על פי הסטטיסטיקה מדובר ב־10% מכלל הזוגות, כ־200 אלף משפחות בקירוב. בישראל המעמד האישי נקבע על פי הדת, ועל פי הדין היהודי במקרה של גירושים האב מחויב לדאוג לילדיו. החוק הזה אולי נראה הגיוני בימי התנ"ך, ואפילו בשנות ה־50 כשנשים מעטות עבדו ושיעור הגירושים היה אפסי. אלא שמאז הזמנים השתנו, והחוק – לא. בישראל כל זוג שני מתגרש וכ־80% מהנשים במגזר היהודי עובדות, אך גם כיום קובע החוק כי האב הוא זה שאמור לשלם מזונות, גם כשהוא מרוויח פחות מגרושתו וגם כשהוא מבקש שהסדרי הראייה יהיו במתכונת של משמורת משותפת.

הכתבה מתפרסמת בגיליון נשים ועסקים של מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

עו"ד הילה צאירי, ראש מחלקת דיני משפחה במשרד עו"ד גדעון פישר ושות', מייצגת לא מעט אבות שמרגישים כי בתי המשפט עושים להם עוול. "יותר ויותר אבות אומרים 'אלה הילדים שלי, אני רוצה לקום איתם בבוקר, להשכיב אותם לישון, לקחת אותם לגן'. הם לא מוותרים על האבהות ועדיין צריכים לשלם מזונות מלאים".

בתי המשפט בישראל מנסים למצוא את הדרך להתייחס למציאות ההולכת ומשתנה. "יש שופטים שאומרים: אם חצי מהזמן הילדים אצלו, שישלם חצי מהמזונות", מספרת צאירי. "שופט אחד אפילו קבע אפס מזונות כי האמא הרוויחה יותר והילדים היו אצל האב חצי מהזמן. שופטים אחרים קובעים שיש לפצל את הדיון: בשכר דירה לא נוגעים, אבל את ההוצאות היומיומיות הם מקטינים. עם זאת רובם נצמדים לחוק היבש שבו אין מבחן הכנסה".

צאירי מדגישה שהיא דווקא מבינה את ההתנגדות של נשים לשינוי החוק: "תמיד יש את הצד שמנהל את האופרציה, רושם לחוגים, הולך לרופא, ובדרך כלל זה האמא. וזאת התעסקות ששווה כסף וקשה לכמת אותה במחשבון. בנוסף, קיימת תופעה של אבות שרוצים משמורת משותפת רק כדי להקטין את דמי המזונות ומוציאים שם רע לרוב שבאמת רוצים לא להתרחק מילדיהם".

בניסיון להסדיר את התחום הוקמה ב־2006 ועדת שיפמן לבחינת דמי המזונות לילדים. חלפו שש שנים עד שהניחה את המלצותיה על שולחנו של שר המשפטים. כמו ההמלצות של ועדות רבות שקמו לפניה, גם אלו של ועדת שיפמן מעולם לא נהפכו לחוק. אולי כי המלצותיה לחולל מהפכה בתחום עוררו התנגדות עזה. הוועדה קבעה כי "הדינים הדתיים שחלים על נושאי המעמד האישי לא יחולו על מזונות הילדים" ובכך ניתקה את חובתו הבלעדית של האב לתשלום מזונות. בנוסף המליצה הוועדה ששיעור התמיכה הכלכלית בילדים ייקבע לפי הכנסות שני ההורים ולפי הזמן שהם מקדישים לטיפול בהם, והציעה גם נוסחה מדויקת לחישוב דמי המזונות בהתאם. שלוש שנים חלפו מאז הונחו ההמלצות על שולחן שר המשפטים ודבר לא קרה, למגינת לבם של האבות הגרושים.

עוד לפני ועדת שיפמן הוקמה במארס 2005 ועדת שניט, שעסקה בהסדרת מערכת ההורות המשותפת בזמן גירושים והתמקדה בתקנת חזקת הגיל הרך שקובעת כי עד גיל שש האם היא המשמורן היחיד על הילד. גם ועדת שניט ישבה על המדוכה שש שנים עד שהחליטה שהגיע הזמן לבטל את חזקת הגיל הרך ולהחליפה באחריות הורית משותפת. גם המלצות הוועדה הזו התקבלו בשמחה ובששון אצל גרושים שרוצים להיות בעלי משמורת משותפת על ילדיהם, אך הן לא נהפכו לחוק מחייב במדינת ישראל.

פרופ' רות הלפרין־קדרי, ראשת מרכז ברקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר אילן, שאין לחשוד בה באהדה למאבק הקולני שמנהלים גברים גרושים, בכל זאת אומרת שבאופן עקרוני לא ייתכן שהחבות על צורכי הקיום הבסיסיים תוטל רק על האב. "בתנאי חשוב: שהילד באמת מחלק את זמנו באופן שווה בין שני ההורים. אלא שברוב המקרים זה לא המצב. מחקרים רבים שנעשו בעולם מוכיחים כי גברים ביקשו הורות משותפת כדי להפחית את דמי המזונות וזנחו את המודל הזה בתוך שנים ספורות. האישה נותרה משמורנית יחידה וללא מזונות. זה מצב שיש למנוע בכל דרך, והמלצות ועדות שיפמן ושניט אינן מתייחסות אליו".

לדברי הלפרין־קדרי אין מקום לכלל מגדרי שקובע העדפה לאם אך ורק בגלל שהיא אם, אבל מצד שני מחקרים רבים מוכיחים שמשמורת משותפת היא הדבר הגרוע ביותר לילדים עד גיל שלוש־ארבע וגם בהם צריך להתחשב. "ברור שאם ההורים מסכימים על משמורת משותפת אין סיבה שלא לקיים אותה. הבעיה מתחילה כשהיא נכפית עליהם על ידי בית המשפט, גם אם האב לא היה מעורב כלל קודם. יתרה מזאת, הזוג הרי הגיע לבית המשפט מכיוון שלא הצליח להחליט בעצמו על הסדרי המזונות והראייה, אז איך יוכל לפעול במסגרת של משמורת משותפת שדורשת שיתוף פעולה יומיומי? לקחנו תחום מאוד ברור שהביא לכך שילדים עד גיל שש היו מחוץ למלחמה, והכנסנו אותם לתוכה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#