"תוכנית כלכלית חייבת לכלול צעדים ריאליים, אחרת היא תיכשל" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מכסחי האינפלציה

"תוכנית כלכלית חייבת לכלול צעדים ריאליים, אחרת היא תיכשל"

יורם גבאי, שנמנה עם חברי צוות היישום של תוכנית הייצוב, אומר שהיא הצליחה מכיוון 
 שמנסחיה לא חששו לפגוע בשכר ובתקציב, וטוען שלפסיכולוגיה אין משקל אמיתי בכלכלה

תגובות

"החיים הם ריאליים. אי אפשר לעשות תוכנית כלכלית לייצוב המשק ולשמור על גירעון תקציבי של 12%, ומי שחושב שאפשר לטפל בכלכלה דרך ציפיות בלבד, טועה". זו המסקנה של יורם גבאי, לשעבר הממונה על הכנסות המדינה, מתוכנית הייצוב הכלכלית של יולי 1985. גבאי, שהיה אז הכלכלן הראשי של מערכת המס, השתתף בצוות היישום של הכנת התוכנית במשרד האוצר.

את היסודות הכלכליים של תוכנית הייצוב קבע הצוות של מיכאל ברונו ואיתן ברגלס, אולם לאחר שצוות זה סיים את עבודתו, היה צריך גם להביא ליישומם של העקרונות שניסח. לשם כך הקים מנכ"ל האוצר אז, עמנואל שרון, צוות יישום שעבד במשך כחודש, בסודיות מוחלטת, על פריטת התוכנית לצעדים מעשיים. גבאי השתתף בצוות היישום הזה, והיה אחראי על הכנת תחזיות ההכנסות ממסים לאחר הפעלת הייצוב.

"שרון הקים צוות שבו נציג לכל יחידה באוצר. אני הייתי נציג מערכת המסים", מספר גבאי. "ביוני 1985 עבדנו רק על התוכנית, תוך הסתרת פרטי העבודה משאר החברים באוצר. הבוס שלי במינהל הכנסות המדינה לא ידע על מה אני עובד. התפקיד שלי היה להביא את תחזיות המסים, כדי לוודא שאין גירעון. התוכנית שמה לה למטרה לרדת בבת אחת מגירעון ממשלתי של 12% תוצר לגירעון אפס. בשביל זה קיצצו בהוצאות בתקציב, אבל היה צריך לוודא שההכנסות יתאימו להוצאות החדשות.

"אחת השאלות הכבדות היתה מה יקרה להכנסות ממסי עבודה, בגלל שהתוכנית כללה מהלך חד של שחיקת שכר. ביטלו את תוספת היוקר, ובמקום העלאת שכר של 27%, השיעור שנדרש כדי לעמוד בעליות המחירים, אישרו העלאת שכר של 13% בלבד – כלומר, השכר ברוטו נשחק ריאלית ב־14%. בגלל שעשינו שינוי גם במסים, השחיקה נטו היתה רק 8%. זה היה מכוון, נזהרנו מלפגוע בשכר יותר מדי, כי פחדנו שזה יעורר התקוממות ציבורית".

הצוות נדרש לאזן בין כל העוגנים של תוכנית הייצוב: שחיקת שכר; הקפאת מחירים; פיחות חד פעמי של 18% שלאחריו קובע שער החליפין; קיצוץ תקציבי גדול ומנגד גידול בהכנסות ממסים כתוצאה מעצירת האינפלציה; וכפועל יוצא מכל אלו, איזון תקציב המדינה. גבאי מספר כיום שהצוות נזקק לשם כך למערכת מורכבת ומסובכת של חישובים, והסתמך על הערכות רבות לגבי סיכויי הצלחת התוכנית, שבסופו של דבר הצליחה מעל המשוער. "קלענו בול", הוא אומר, "כיוונו לרדת מאינפלציה של 450% לאינפלציה של 20% בשנה שלאחר מכן, וזה בדיוק מה שקרה".

הצלחת התוכנית הפתיעה רבים, כיוון שקדמו לה שתי עסקות חבילה שנכשלו – והאינפלציה רק גברה בעקבותיהן. גבאי מסביר זאת בכך שעסקות החבילה לא פעלו על העוגנים הריאליים, אלא ניסו להביא לירידת הציפיות האינפלציוניות של הציבור מבלי לשנות את הכלכלה הריאלית. ניסיון זה נועד לכישלון, הוא אומר. "ההצלחה של תוכנית הייצוב נבעה משתי סיבות: שחיקת השכר הריאלי ב־14%, והורדת הגירעון בתקציב שנעשתה באמצעות קיצוץ עמוק בהוצאות הביטחון וביטול כל הסובסידיות על המזון. אלו היו שני מהלכים אמיתיים שהביאו לשינוי בכלכלה. גם קיבוע שער החליפין הצליח בגלל שני המהלכים האלה. אמנם פיחתו את השקל ב־18%, כדי להגן על היצוא, אבל במקביל גם העלו את המחירים בשיעור דומה, בעקבות ביטול הסובסידיות. כלומר, בפועל הפיחות היה נשחק, ומה ששמר על הפיחות הריאלי הוא רק המהלך של שחיקת השכר. זה הציל את רווחי היצואנים".

גבאי מזכיר גם כי אחד הגורמים שאילצו את הממשלה לצאת בתוכנית הייצוב היה ירידת רזרבות המט"ח אל מתחת לקו האדום, בגלל שהציבור הגן על עצמו מפני השחיקה האינפלציונית של השקל באמצעות רכישת דולרים – ולאו דווקא האינפלציה הגבוהה, או אפילו הגירעון הממשלתי המאיים. לדבריו, ההסתדרות התנגדה לתוכנית ואף הגיבה על פרסומה בשביתה – ורק נחישותה של הממשלה, כמו גם התנאי שהעמידו האמריקאים שבלי תוכנית לא יוענק לישראל סיוע חירום של 1.5 מיליארד דולר, הם שהביאו את ההסתדרות לחזור בה מהתנגדותה. זהו כנראה לקח ראשון לעד כמה העמדה השמרנית של ההסתדרות יכולה ועלולה להזיק לכלכלת ישראל.

הלקח העיקרי מהתוכנית הוא שאין ארוחות חינם בכלכלה, מסכם גבאי, ושלא ניתן להבריא את הכלכלה באמצעות אחיזת עיניים: "לפסיכולוגיה אין משקל אמיתי בכלכלה. כדי להניע תהליכים כלכליים צריך לבצע מהלכים ריאליים. הלקח הזה תקף גם כיום: אם רוצים כלכלה יציבה, צריך לשמור על יציבות תקציבית. צריך גם תמיד לפעול עם השוק, ולא נגדו. למשל, תוכנית הייצוב כללה צווי מחירים – הקפאנו את המחירים, לאחר ביטול הסובסידיות, בעלייה של 20%. בפועל המחירים צריכים היו לעלות רק ב־16%, כך שצווי המחירים לא היו אפקטיביים. זה נעשה במכוון, כדי למנוע עיוותים. לו היינו קובעים צו מחיר נמוך מדי, היה מתפתח שוק שחור. זה לקח שצריך לזכור אותו גם כיום, כשיוזמים כל מיני עיוותים כמו מע"מ אפס".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#