"תוך שלושה חודשים כיווצנו בשליש את האשראי במשק" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מכסחי האינפלציה

"תוך שלושה חודשים כיווצנו בשליש את האשראי במשק"

מנהל המחלקה המוניטרית בבנק ישראל 
בזמן הייצוב, ויקטור מדינה, מתמודד עד
 היום עם הביקורת לגבי מדיניות הריבית החריפה שהפעיל

תגובות

ויקטור מדינה, לשעבר מנכ"ל בנק המזרחי, ומנהל המחלקה המוניטרית בבנק ישראל באמצע שנות ה־80, היסס רבות בטרם הסכים להתראיין על חלקו בתוכנית הייצוב. "אני לא אוהב את מלחמת הקרדיטים סביב התוכנית", אמר, והוסיף שהוא "הותקף בידי כולם" – רמז לביקורת החריפה שספגו בנק ישראל בכלל, ומדינה בפרט, על החלק השנוי ביותר במחלוקת בתוכנית הייצוב, מדיניות הריבית הריאלית הקיצונית שבאה בעקבותיה.

אין ספק שיש דם רע בין מי שהיו בכירי בנק ישראל בזמן תוכנית הייצוב לבין בכירי משרד האוצר אז. כך, הוחרם משה מנדלבאום, נגיד בנק ישראל בשנים 1986־1982, בידי מתכנני תוכנית הייצוב, ולא הוזמן לקחת חלק בדיונים על הכנתה. מנהל מחלקת המחקר שלו, מרדכי (ממה) פרנקל, דווקא הוזמן, בלי ידיעתו של מנדלבאום. מדינה מספר כי גם לו הוצע להצטרף לצוות שעסק בהכנת תוכנית כלכלית סודית, אבל הוא סירב לפעול מאחורי גבו של הנגיד. בסופו של דבר הצטרפו מנדלבאום ומדינה לתוכנית הייצוב רק ברגע האחרון, ימים ספורים לפני הצגתה, ועיקר פעולתו של בנק ישראל היה לאחר מכן, בשלב היישום.

ויקטור מדינה
ניר קידר

"התוכנית היתה די פשוטה", מספר מדינה. "אבל רמת הסיכון בה היתה גבוהה מאוד, כי היה חשש שהקיצוץ בגירעון לא יביא לדיכוי הביקושים ולעצירת המחירים, וזאת בשעה ששער החליפין קובע. במקרה כזה היה נוצר ייסוף ריאלי, והדבר היה מנחית מכת מוות על היצוא. ניסיתי לשנות זאת ולבטל את קיבוע שער החליפין, אבל לא קיבלו את דעתי. גם איתן ברגלס נחרד מכך שהסתמכו על שער החליפין כעל ציר לייצוב – זה היה ממש הימור של הכל או כלום, כי אם זה היה נכשל המשק היה מידרדר למיתון".

מאחר ששער החליפין קובע, הרי שכדי לשמור על פיחות של השקל היה הכרח לדכא את הביקושים ואת המחירים. מדינה מספר כי הוא לקח על עצמו את האחריות לבצע זאת, באמצעות מדיניות מוניטרית חריגה: "זה חייב ריסון מוניטרי שכמוהו לא היה מעולם בארץ ואולי גם בעולם כולו", הוא אומר. "למעשה, הריבית הריאלית היא זו שעליה הוטלה האחריות לבלום את ההיפר־אינפלציה. אני עברתי תקופה קשה מאוד כי זאת אחריות כבדה. הותקפתי אז מכל הכיוונים, ולא היתה לי תמיכה בתוך צוות הייצוב. רק מנדלבאום תמך בי. אבל הבנתי שכשיש ציפיות אינפלציוניות כל כך חזקות, צריך רמת ריבית אדירה כדי לדכא אותן, וכך עשינו – כיווצנו את האשראי במשק בשליש בתוך כשלושה חודשים. בשלב מסוים ביקשתי מחברי צוות הייצוב שיתנו לי כיוון, עד לאן להגיע עם הריסון המוניטרי שאני מפעיל – כי היה סיכון של מיתון. הם אמרו לי: ריבית נומינלית חודשית של 25%. לגבול הזה לא הגעתי.

"הכתבתי ירידה הדרגתית בריבית, בד בבד עם החלשות הלחצים האינפלציוניים. אף אחד לא לקח על זה אחריות, עשיתי את זה לבדי. ריסון מוניטרי חלש מדי היה נכשל בעצירת הציפיות האינפלציוניות והמחירים, וזה היה מרסק את היצוא ואת המשק. ריסון מוניטרי חריף מדי היה מוביל גם הוא למיתון. היינו צריכים למצוא את נקודת האמצע".

אבל הקיבוצים והמושבים פשטו את הרגל, בגלל שהם נתקעו עם אשראים בריבית ריאלית אדירה.

ארכיון עיתון "האר

"הקיבוצים והמושבים שילמו את המחיר של טעויות עסקיות שהם עשו, ושעצירת האינפלציה רק חשפה אותן. זה לא קרה בגלל הריבית הריאלית הגבוהה".

הביקורת נגד ריבית בנק ישראל החריגה הצטרפה לזו שנמתחה על מנדבלאום עוד קודם לתוכנית, וכאמור, הביאה לכך שהיא הוכנה מאחורי גבו. מדינה נמנה עם תומכיו הנלהבים של הנגיד לשעבר: "מנדלבאום היה אחד הנגידים הטובים שהיו", הוא אומר, "והוא יצר את בנק ישראל המודרני. בשנת 1982 בנק ישראל היה על הפנים, אחרי שהוא ניסה לשלוט במצרפים המוניטריים במשק באמצעות שליטה מינהלית בתקרות האשראי של הבנקים. זה גרם להתפתחות של אשראי חוץ בנקאי – ובנק ישראל איבד את השליטה בכמות הכסף. מנדלבאום הבין זאת, וב־1982 הקים את המחלקה המוניטרית שבראשה עמדתי. במשך כמה שנים לאחר מכן עסקנו בהחזרת השליטה המוניטרית לידי בנק ישראל, וזה אפשר לנו לנהל את המדיניות המוניטרית המשפיעה אחרי תוכנית הייצוב".

מדינה משוכנע שתוכנית הייצוב הצליחה בזכות מעט מזל, והרבה עבודה נחושה של בנק ישראל. המזל, לדבריו, היה שבזמן הפעלת התוכנית הדולר נחלש בעולם, ומאחר שהשקל קובע בתוכנית אל מול הדולר, זה אפשר להשיג מן ההפקר פיחות ריאלי מול סל המטבעות; העבודה הנחושה היה המאבק של בנק ישראל לשמור על ריבית ריאלית גבוהה מאוד. "תוכנית הייצוב הצליחה רק בזכות הריסון המוניטרי", הוא אומר. "לא מעט אנשים הבינו שפיקוח המחירים שהופעל הוא חסר משמעות. לא ניתן לעצור מחירים בפקודה במצב של היפר־אינפלציה, זה רק מעודד היווצרות של שוק שחור. ולכן להגיד שפיקוח המחירים הוא זה שעצר את המחירים במשק, זה פשוט עלבון לאינטליגנציה".

לדברי מדינה, מדיניות כלכלית של "הכל או כלום" היא מסוכנת, ובהקשר הזה יש לו תובנות גם לגבי המדיניות המוניטרית העכשווית של בנק ישראל – ריבית אפסית, שהיא בפועל ריבית ריאלית שלילית. "ישראל סובלת מיבוא הון ספקולטיבי אדיר, בסכומים של 50־60 מיליארד דולר מעבר למה שמתבקש ממאזן היבוא־יצוא שלנו. בנק ישראל בחר להתמודד עם זה באמצעות ריבית ריאלית שלילית, אך מדיניות כזו מביאה לנזקים כמו ניפוח מחירי הדירות, ניפוח ערכם של נכסים פיננסיים, ויצירת משבר פנסיה עתידי בגלל שכספי הפנסיה מושקעים בבועות ספקולטיביות. הנזקים העתידיים מניפוח הבועות כיום עלולים להיות אדירים – כבדים בהרבה מאלה שהיו נגרמים אילו בנק ישראל היה נוקט בצעדים מנהליים לחסום את יבוא ההון לישראל. ברור שמגבלות אדמיניסטרטיביות על יבוא הון הן מהלך רע, אבל השאלה היא מה יותר רע למשק: להטיל מגבלות כאלו – או לנפח בועות פיננסיות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#