מדהים מה שחשבון בנק של 10 מיליארד דולר יכול לעשות לאגו של בן אדם - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מדהים מה שחשבון בנק של 10 מיליארד דולר יכול לעשות לאגו של בן אדם

"בעוד כמה דקות ננחת בשדה התעופה על שם יצחק תשואה". הרהורים במלאת עשר שנים למונופול הגז. ישראל 2025

100תגובות

הטיסה עברה כמעט ללא תקלות, למעט דקות בודדות של אוויר לא יציב. הגאלפסטרים 9000, אחד הדגמים החדשים בצי המטוסים הפרטיים של מובל אנרג'י, הוא מכונה טכנולוגית מופלאה ונוחה, וגם השירות האישי של שתי דיילות למנהל ושני עוזרים, עושה את שלו.

מארק סמית, סמנכ"ל הכספים של חברת מובל, אוהב לבוא לישראל. הרווחיות של הפרויקטים שלו כאן גבוהה פי כמה מזו של כל פרויקט אחר בעולם, היחס אליו נע בין הערצה לחנופה, ופקידי הממשלה, ההגבלים העסקיים ורשויות מס הכנסה תמיד שמחים לשתף פעולה. אפילו לא צריך לשלם להם שוחד כמו באפריקה, מרוב שהם רוצים לעזור. וכמובן תל אביב, עיר שמאפשרת לבעל כיסים עמוקים להגשים כל משאלה, בכל שעה.

"בעוד כמה דקות ננחת בשדה התעופה על שם יצחק תשואה", הכריז הטייס. סמית חייך. עם ותק של כמעט עשר שנים בחברה הוא עוד זוכר את הימים שבהם שדה התעופה של תל אביב נקרא על שם בן גוריון, וכיצד תרומה של כמה מאות מיליוני שקלים – הוצאה מוכרת במס, כמובן – שכנעה את דירקטוריון רשות שדות התעופה להחליף את השם. ככה זה כשיש לך מיליארדים: אין דבר שאתה לא יכול לקנות, ובטח לא במדינה קטנה כמו ישראל, עם כלכלה שהיא חמישית בגודלה מזו של טקסס שממנה הגיע סמית. בימים אלה, לאחר שהגז ממאגר "היונק הגדול" החל לזרום במלוא התפוקה למתקני ההנזלה במצרים, קפריסין ורמת אביב, הכיסים של סמית והתקציב ל"בניית המותג" שעמדו לרשותו היו גדולים מאי פעם.

תוכניות הנסיעה היו בהתאם. כבר בערב נקבעה לסמית פגישה בבית ראש הממשלה, יחד עם יצחק תשואה ורעייתו. שום דבר מיוחד: שיחת עדכון שוטפת, כמו בכל חודש, לטיפול בבעיות שתמיד צצות. רק צריך לשים לב שלא להרגיז את הגברת. בהמשך הערב מתוכנן קוקטייל עם שגרירי מצרים, קפריסין וטורקיה, בעיקר לחיזוק מערכת היחסים האישית. אלה אנשים שיודעים לשמוח.

מחר בבוקר יגיע החלק הנעים בסיור. רק חיוכים ממתינים לי: פתיחת חדר מיון על שם תשואה בתל אביב, טקס הענקת מלגות לילדי פקידי מס הכנסה ומשרד האוצר מטעם שותפות חציו, ישיבת דירקטוריון של קרן הגז מובל־ישראל והשקה של הקתדרה לחקר עצמאות אנרגטית ואיכות הסביבה באוניברסיטה על שם תשואה־מובל. בשנה שעברה הוא השיק מכון לימודים באוניברסיטה אחרת, אבל במקרה ההוא לא היה צריך להשקיע הרבה: זה בסך הכל היה מיתוג מחדש של המכון ללימודי נדל"ן על שם אליעזר פשלן, אחד שפעם היה טייקון נדל"ן ופשט את הרגל. קצת משעמם, אבל סמית מעולם לא סבל מהתפקידים הציבוריים שלו. איכשהו, חלוקת כסף של אנשים אחרים והקלות שבה הכסף הזה פותר בעיות תמיד הרשימו אותו. בצעירותו הוא קרא את ספריה של איין ראנד והתרשם מהם, כך שאירועים כאלה חיזקו את תפישת העולם שלו בכל מה שנוגע לדרכים היעילות להנעת בני אדם.

אבל לאחר ארוחת הצהריים יחל החלק הקשה של הנסיעה: הדיון לאישור רכישת העיתון ואתר האינטרנט הגדולים בישראל, עסקה שעליה חתם תשואה בתחילת השבוע. סמית ידע, עוד מהימים שבהם היה רו"ח צעיר במחלקת הכספים, שתשואה אוהב תקשורת. הוותיקים סיפרו לו כיצד לאחר המחאה נגד הגז של קיץ 2015, תשואה הודיע בצעקות שלעולם לא יתפשו אותו בלי כלי תקשורת משלו, ומיד רכש עיתון כלכלי והשלים את ההשתלטות על ערוץ הטלוויזיה הגדול במדינה.

פעם, כך סיפרו הוותיקים לסמית, תשואה וטייקונים שכמותו הסתפקו בגיוס פקידים בכירים ממשרדי הממשלה, בהצעות נדיבות לפוליטיקאים לנהל קרנות פילנתרופיה, ובגיוס עיתונאים והעברת כספים לעיתונים שסידרו לו תקשורת אוהדת או שותקת. אבל תשואה מאס בטקטיקה ההגנתית ועבר לאסטרטגיה התקפית, ועכשיו בנוסף לעיתון כלכלי ולערוץ טלוויזיה הוא גם קנה את העיתון הנפוץ ביותר. הוא יכול לעשות את זה מאז שהצליח לשנות את החוק שאוסר על בעלות צולבת בין עיתונים לטלוויזיה.

קידוח לוויתן
אלבטרוס

טוב, זה לא היה קשה במיוחד. כל חברי הוועדה המתאימה בפרלמנט הישראלי קיבלו ממונופול הגז המשותף למובל ולתשואה את התרומה המרבית שהחוק מאפשר. ומכיוון שבעוד שלושה חודשים מתקיימים פריימריז – סמית לא הבין איך אפשר לנהל מדינה שהולכת לבחירות כל שנה וחצי – לא היה חבר כנסת שסירב לתרומה. אמנם היה חבר כנסת אחד ממפלגה חברתית כלשהי שלא רצה שהציבור יידע על כך, אבל אחרי שסידרו לבת שלו עבודה בחטיבת הפילנתרופיה של זלג קידוחים, ההתנגדות שלו נמוגה.

מדהים כמה זול לקנות פוליטיקאים בישראל, גרושים לעומת מה שצריך לעשות כדי לקנות חבר קונגרס באמריקה. כל מה שדורשים הפוליטיקאים הישראלים הוא הבנה שקטה. הם רוצים קצת מקום לצעוק את הזעקות החברתיות שהם צריכים כדי להיבחר שוב, לא חשוב אם הם מהשמאל או הימין, אבל בעת הרמת ידיים בממשלה ובכנסת הם תמיד איתנו. סמית הבין אותם. אף אחד מהעיתונאים, הפקידים והפוליטיקאים לא מבין כלום בעסק שלנו. היום הם בגז, מחר בתקציב, בשבוע הבא במסים, אז איך יבינו? הם אפילו לא קולטים שבכל פעם שהם עושים רעש, כי איזה רגולטור נזכר שהעסק לא הוגן ורוצה לפתוח הסכמים, התוצאה היא שאנחנו מסובבים את כולם על האצבע ובסוף משפרים את התנאים והרווחיות שלנו. זה היופי בישראל, יש רעש, אבל בסוף ההוצאות שלנו נמוכות והרווחים גבוהים.

אחד התפקידים החשובים של סמית כסמנכ"ל הכספים הוא לעשות כל מיני תרגילים חשבונאיים כדי להוריד את שיעורי הרווח בדו"חות שהחברה מפיצה לבורסה, על מנת שלא לעורר את תשומת לבן של חברות אנרגיה מתחרות. הדיון מחר יהיה קשה, הוא חזר לקו המחשבה המקורי, בעודו בוהה דרך החלון בקו החוף הישראלי, בארובות בתי הזיקוק ובמתקני הנזלת הגז. המנכ"ל, שלא מדבר עם כל אחד, ביקש ממנו להבהיר למר תשואה שהוא מתחיל להגזים, ושמניסיון החברה באפריקה ודרום אמריקה ידוע שלפעמים מגיע רגע שבו הציבור כבר לא מוכן לכל גחמה. גם אם אתה האיש העשיר במדינה.

אפילו סילביו ברלוסקוני האיטלקי, לפני 15 שנה, נזכר סמית, לאחר שקנה גם את העיתונים, גם את חברי הפרלמנט וגם כמה מהחברות העסקיות הגדולות, נפל בסופו של דבר. הוא לא נפל בגלל ה'בונגה בונגה', זה היה רק כותרות בטבלואידים שבכלל עשו אותו עוד יותר גברי בעיני האיטלקים. תשואה אמנם לא בענייני 'בונגה בונגה', לפחות עד כמה שידוע לי, והוא גם לא קוּל כמו ברלוסקוני, אבל התאווה שלו לכוח ושליטה בתקשורת ובפוליטיקאים בכל זאת מדאיגה.

סמית נזכר באחת השיחות שניהל עם המנטור שלו, המנכ"ל הקודם של מובל אנרג'י: אנחנו אוהבים להרדים את הציבור ולשלוט בפוליטיקאים מאחורי הקלעים, ובעיקר בשקט. את כולם אפשר לקנות, רק לא צריך להראות את זה, ובטח לא בפרהסיה, היה נוהג לומר. ואילו תשואה, נושך סמית קלות את שפתיו, עושה הכל הפוך. הוא מקשקש מעל כל במה אפשרית על פרויקטים לאומיים הזויים, כמו להביא גז מאסטרואידים באמצעות טילי חץ וטכנולוגיה של סטארטאפ ניישן. הוא אפילו הבטיח פרס למי שיביא גז מהחלל. הוא 'לא פוסל' שאלות על קריירה פוליטית, והדבר המדאיג ביותר הוא שפתאום אפילו המילה של מנכ"ל מובל לא תמיד מיישרת אותו.

מדהים מה שחשבון בנק של 10 מיליארד דולר יכול לעשות לאגו של בן אדם, סמית חשב לעצמו, בעוד המטוס החל בנחיתה. מדהים איך הוא כבר שכח שהוא כאן רק בזכותנו. איך הוא שכח שבלי האיומים שלנו לעזוב את האזור, בלי האנשים שלנו בממשל האמריקאי ובלי האיומים ללכת לבית משפט, התשואה הזה – קבלן קטן מאיזו עיירה שאת השם שלה אף אחד ביוסטון לא מכיר – כבר מזמן היה פושט רגל. היו לו חובות ושעבודים לבנקים ולמוסדיים, וזה איש שכבר עשה תספורת כמה שנים קודם לכן בעסקי הנדל"ן, והם בכל זאת המשיכו להזרים לו כסף. מוזרים הישראלים האלה.

סימן ה"הדק חגורה" מעל ראשו של סמית נדלק, אבל אף דיילת לא הגיעה להורות לו ליישר את המושב. זה מטוס פרטי, לא טיסה מסחרית. הוא ידע שבעוד דקה יהיה על הקרקע, ובעוד שתי דקות יישב במרצדס השחורה בדרך לבית ראש הממשלה בירושלים. אחרי הכל, גם אם השותף הישראלי קצת משתגע ומעצבן את המקומיים, טוב להיות טייקון אנרגיה בחברת גז ונפט אמריקאית. ועוד יותר טוב להיות טייקון מול מדינה קטנה שלא מבינה דבר בענף, שלא יודעת להבדיל בין איום ובין בלוף לצורכי משא ומתן, איפה שהפקידים והפוליטיקאים חלשים ומוכנים למכור את עצמם בזול ולהתקפל תחת לחץ מתון.

ומה שהכי מוזר, חשב סמית בדיוק כשגלגלי המטוס נגעו במסלול, הוא שאמרו על היהודים הללו שהם חכמים, נועזים, זריזים ותחרותיים. זה כנראה היה נכון פעם, וזה נגמר. הרי לא יעלה על הדעת שהם כאלה חכמים אם הם עדיין חושבים שהם חיים בדמוקרטיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#