50 גוונים של פיקטי - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אי שוויון

50 גוונים של פיקטי

מחוץ לחנות הספרים של אוניברסיטת הרווארד מתגוללים ההומלסים, אך בפנים השיח על אי השוויון מעולם לא היה כה לוהט

תגובות

בדרך אל COOP, חנות הספרים של אוניברסיטת הרווארד, מחזות האי שוויון של ארצות הברית הולכים ונפרשים. בכיכר המרכזית של האוניברסיטה המשפיעה והעשירה בעולם, בינות מזללות, חנויות קמעונות ומסעדות יוקרה, מתהלכים אקדמאים מחויטים, סטודנטים ובני טובים כשהם חולפים בנינוחות על פני קבצנים, קשישים חסרי בית ונרקומנים צעירים. אולם מראות אי השוויון, שבמשך שנים זכו להתעלמות כמעט מוחלטת בשיח הכלכלי, חדרו כעת גם אל מדפי חנות הספרים הממוזגת, בזכות שורה של כלכלנים שמנסים להסביר את התופעה בשלל ספרים שראו אור בשנה האחרונה.

למעשה, מספר הכותרים עם המילה Inequality שיצאו מאז זרח כוכבו של רב המכר "קפיטל במאה ה־21" ומחברו תומאס פיקטי, מתחרה רק במספר החיקויים שיצאו בעקבות רב מכר היסטרי אחר – "50 גוונים של אפור". גם הכלכלנים שבאו בעקבות פיקטי מתמקדים בגוונים רבים של אפור, אלה שצובעים את חייהם של בני מעמד הביניים בשנים האחרונות: החל בגוון אפור־כסף של בעלי הכנסות גבוהות יחסית כמו אנשי הייטק, אקדמאים בכירים, בנקאים, עורכי דין ובעלי מקצועות חופשיים, דרך גוון כהה יותר עבור מורים, עובדים סוציאליים, נהגים ושוטרים ששכרם האפרורי דורך במקום, ועד לאפור הכהה והמדכא שמסמל את שכרם של עובדי רשתות המזון המהיר, מנקים, מאבטחים ואנשי מכירות.

על מדף ספרי הכלכלה ב־COOP, לצד "קפיטל במאה ה־21" מאוגוסט 2013, מצטופפים לפחות שישה כותרים ששמם וכריכתם מרמזים על ניסיון לרכוב על גל ההצלחה של פיקטי – כלכלן שזכה לסופרלטיבים כמו "מסתמן כהוגה החשוב של דורו" (אנדרו האסי ב"אובזרבר" הבריטי) ו"המומחה הגדול בעולם לאי שוויון (פול קרוגמן ב"ניו יורק טיימס").

הספר הראשון שתופס את העין, ולו בשל כריכתו בצהוב צעקני, הוא "ביקורת על קפיטל במאה ה־21 של תומאס פיקטי – איפה אנחנו, מה הלאה, כיצד פיקטי צודק וטועה" מאת איי. קיי מולינס. ספרו של מולינס יצא בנובמבר ומנסה לעשות סדר בספר עב הכרס של פיקטי, שרבים העידו כי התקשו לצלוח מרוב נתונים. מולינס מציע סיכום מאורגן של הטיעונים והנתונים שמציג פיקטי, המחולק לקטגוריות לפי הנושאים המרכזיים בספרו, כמו מאפייני הקפיטליזם, השינויים בהון מאז המאה ה־18, הצמיחה הכלכלית, פערי הכנסות מול אינפלציה. הוא מסכים עם מרבית הטיעונים של פיקטי אך לא נמנע מלהצביע על חולשות ופגמים בתיאוריה מנקודת מבט ביקורתית כלפי השיטה הקפיטליסטית, בה תומך פיקטי. מולינס מרחיב את הדיון על אי שיוויון מעבר לפיקטי ומלווה אותו בעמדות של תיאורטיקנים ומובילי דעה בסוגיה כמו גורו ההשקעות וורן באפט.

לידו מונחים ארבעה ספרים שיצאו כולם מאז האביב: "הגלובליזציה של אי השוויון" מאת פרנסואה בורגיניון, לשעבר הכלכלן הראשי של הבנק העולמי וראש בית הספר לכלכלה בפאריס (PSE), שבראשו עמד פיקטי עם הקמתו ב־2006. בורגיניון מתמקד בניתוח של תהליכי פערי העושר במבט גלובלי ובוחן את האי שיוויון לא רק בתוך מדינות אלא גם ביניהן. לטענתו הגלובליזציה המתפשטת מקשה על ההפרדה של הגורמים שמובילים לאי שיוויון מקומי ובינלאומי, אך אינו מסיר אחריות מממשלות לאומיות ומבהיר כי עליהן לנקוט מדיניות טובה יותר כדי להקטין את ההשפעה המזיקה של הגלובליזציה. טים פרגוסון מ"פורבס" הגדיר את הספר "קריאת חובה לפני השינה למנהיגי העולם".

הספר "זמנים קשים: אי שוויון, מיתון, אחרי הסערה" של צמד הבריטים העיתונאי טום קלארק והסוציולוג אנתוני הית', מתמקד בהרס החברתי שהותיר המשבר הפיננסי העולמי, בארצות הברית ובריטניה. לשיטתם, למכת האבטלה והעוני כתוצאה מהמשבר יהיו השלכות ארוכות טווח הרבה אחרי שהכלכלה העולמית תסיים את ההתאוששות ממנו.

בעוד ספרים שונים עוסקים בתיאור וניתוח תהליכי האי שיוויון, בספרו "אי שוויון – מה ניתן לעשות" הכלכלן הבריטי טוני אטקינסון, מחבר "מדד אטקינסון לאי שוויון" חולק על הטענה הרווחת שפריצות הדרך בטכנולוגיה ובגלובליזציה הן הגורם המרכזי לגידול באי שיוויון, וטוען כי זהו תוצר של הגורם האנושי ומדיניות של ממשלות. לשיטתו של אטקינסון, הבעיה המרכזית בפערי ההכנסות אינה התעשרותם של העשירים אלא הכישלון של ממשלות בצמצום העוני, שעה שהעולם משתנה ומתקדם במהירות ומותיר מאחור את רוב האוכלוסיה. המחבר קורא לממשלות לאמץ רעיונות חדשניים וליזום מדיניות אקטיבית ומתערבת בשוק החופשי בחמישה תחומים: טכנולוגיה, תעסוקה, ביטחון סוציאלי, חלוקת העושר ומיסוי.

הספר "אי שוויון והאחוזון העליון" של הסוציולוג והגיאוגרף הבריטי דני דורלינג, מתמקד בכלכלה הבריטית וטוען כי עליית העשירים בבריטניה הופכת אותה למקום מסוכן לחיות בו. דורלינג מציג ביקורת חברתית נוקבת ושואל 'מה הם אי פעם העשירים עשו עבורנו?'. לטענתו, המאיון העליון מהווה נטל כבד על החברה וכי לכל מי שנולד מחוץ לאליטת ההון, כלומר רובנו המוחלט, יסבול מתוחלת חיים קצרה יותר, הזדמנויות השכלה ותעסוקה נמוכות יותר ואף מצב נפשי פגיע יותר.

שני ספרים הקדימו את זה של פיקטי: "הסטייה הגדולה – משבר האי שוויון המעמיק בארצות הברית ומה אנחנו יכולים לעשות בעניין" של העיתונאי האמריקאי טימותי נואה. הספר מבוסס על סדרת כתבות עומק שפרסם נואה במגזין "סלייט". נואה טוען כי ללא התערבות מיידית האומה האמריקאית תורכב ממגדלי שן ומשכנות עוני. "יש לכם זמן לקרוא רק ספר אחד על משבר האי שיוויון בארצות הברית? זהו הספר", כתב עליו הסופר והעיתונאי זוכה פרס פוליצר רון סוסקינד.

ספר אחר שהקדים את פיקטי הוא "מחיר האי שוויון" של הכלכלן זוכה פרס נובל ג'וזף שטיגליץ, מהמבקרים הצלולים והנוקבים של הצורה החדשה שלבש הקפיטליזם האמריקאי. בספר זה, שטיגליץ מנתח את האי שיוויון מנקודת מבט ממסדית ומראה את השפעות הגומלין בין הגידול בפערי ההכנסות ובין הרשויות במשטר הדמוקרטי – המחוקקת, המבצעת והשופטת. שטיגליץ מדגיש כי בעיית האי שוויון החלה הרבה לפני המשבר וכי היא אחד מגורמי היסוד להתרחשותו, ולא להיפך. לשיטתו, המשבר הפיננסי רק החמיר את הבעיה ודירדר את רמת החיים של האמריקאים.

אחרון ברשימה הוא אחד הספרים הראשונים שנכתבו על אי שוויון במתכונתו המודרנית – "הכלכלה של אי השוויון העולה" – המתמקד ביחסי הגומלין בין כוחות השוק למוסדות השלטוניים בדמוקרטיות, מיפן דרך אירופה ועד ארצות הברית. הספר פורסם לראשונה ב־2002 וזכה לפני שנה למהדורה מעודכנת. אחד משלושת מחבריו היה כלכלן אלמוני עם יציאת הספר. שמו תומאס פיקטי.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#