דיגיטל | פרטיות

מסיבת סוף החופש

הם לא בדיוק נראים כמו בליינים ובמסיבות שלהם לא הדי.ג'יי הוא אלוהים, אלא אדוארד סנודן. 
הכירו את האקטיביסטים שמזהירים מפני הידיים הרבות שנשלחות אל המידע הדיגיטלי האישי שלכם, ורק אל תגידו להם שאין לכם מה להסתיר

אמיתי זיו
אמיתי זיו

קשה להבין איפה אנחנו בדיוק. בהזמנה לאירוע שהתפרסמה בפייסבוק נכתב שהוא יתקיים ב"צימר" בתל אביב, וההנחיות מובילות אותנו לרחוב קטן, בסמוך לתחנה המרכזית. הצימר מתגלה כמרתף אפלולי שבו מתנגנת מוזיקה תעשייתית, ושהחוק האוסר על עישון במקומות ציבוריים לא הגיע אליו מעולם. מצטופפים פה כ־40 איש, רובם בסטייל אחיד של חולצות שחורות וקעקועים. טווח הגילים הוא 20־35, והגיוון המגדרי גדול ממה שניתן היה לצפות.

מיד יוקרן כאן הסרט Citizen 4, שמגולל את סיפורו של אדוארד סנודן, המדליף הגדול בהיסטוריה. סנודן, שמבוקש בארצות הברית, חי כיום במקלט מדיני במוסקווה. במולדתו הוא מואשם בשלושה פשעים חמורים, אבל בחלקים אחרים של העולם הוא גיבור הדור – מעין צ'ה גווארה של העידן הדיגיטלי. כאן, בחדר האפל והטחוב, אין ספק שסנודן הוא גיבור. כאן זה מגרש הבית.

צילום: תומר אפלבאום

מארגן האירוע ב"צימר" הוא יובל אדם (31), אקטיביסט רשת והאקר, או "האקטיביסט". בטקסט שפרסם באתר האינטרנט שלו, הוא מציג את עצמו כך: "אני ממיר את הרעיונות המופשטים שלי לרצפים של 0 ו־1. אני מתעניין ברשתות ופרוטוקולים מבוזרים, רשתות Mesh, רדיו מבוסס תוכנה ועוד. אם אני לא עובד על משהו טכנולוגי שיש לו השלכות פוליטיות או למען שינוי חברתי – משהו אינו כשורה". בשנתיים האחרונות הוא מפיק, לצד אירועים כמו אלה, גם "מסיבות הצפנה" (CryptoParties), אירועים שבהם נידונים נושאים הקשורים לקשת האיומים בעולם הווירטואלי, בדגש על פרטיות המידע ואמצעי מעקב ממשלתיים, ומוצגים כללים וכלים טכנולוגיים להתנהלות יותר מוצפנת במרחב הסייבר.

"המטרה של קריפטו־פארטי היא להעלות מודעות לנושאים כמו אנונימיות, אבטחה ופרטיות", אומר אדם בשיחה שאנחנו מנהלים כעבור כמה ימים. באחת המצגות שהעלה לרשת הוא מסביר את משמעות השם: "'קריפטו', כי אנחנו עוזרים לאנשים להשתמש בכלי תוכנה לפרטיות ואנונימיות; 'פארטי', כי זה כיף, וגם כי יש בירה". המטרה, הוא אומר, אינה להטיף, אלא "לדבר עם אנשים, לשמוע מה חשוב להם ולתת להם את הכלים והאופציות להגן על מה שחשוב להם – זה דיאלוג. הרבה פעמים במסיבות אנשים מתחברים בינם לבין עצמם, כי יש בהן משהו קהילתי ופתוח ורבים מחפשים מידע ועזרה בנושאים האלה".

כמו הרבה תנועות אזרחיות בישראל של השנים האחרונות, גם זו נבטה במחאה החברתית. "אז נפקחו עיני", אומר אדם. "התעוררו הרבה קבוצות, וכל אחת עם המאבק שלה והדברים שחשובים בעיניה. אני מצאתי את הנושא הזה כחשוב וכמשהו שמתחבר להרבה מאבקים פוליטיים וחברתיים. הקריפטו־פארטיס התחילו באוסטרליה, ומשם זה הגיע לברלין, לארצות הברית, ואנחנו הבאנו את זה לישראל באוגוסט 2012 עם האירוע הראשון. תל אביב היתה בין עשר או 20 הערים הראשונות בעולם שעשו אירוע כזה".

מייסד הפעילות הישראלית של מסיבות ההצפנה הוא יואב ליפשיץ, מומחה למשפט וטכנולוגיה שגם כותב על הנושא מדי פעם ב"הארץ". "אני מתעניין מאוד בנושאים של פוליטיקה בעידן המידע, ומכאן בחשיבות של הצפנת מידע מפני השלטונות". המטרה שלנגד עיניו, הוא אומר, דומה לזו של מקביליו במדינות אחרות: בשלב הראשון לייצר מודעות, ולאחר מכן לספק ידע בנושא הצפנה. "בעיני, וסליחה על המליצה, זה בעצם מאבק על הדמוקרטיה", הוא אומר. "מאבק שקיים כדי שנוכל בכלל להיאבק על דברים אחרים שחשובים לנו, מאבק על חופש ביטוי, וחופש ביטוי זה גם להגיד לאנשים דברים בלי שיאזינו לך".

מאז האירוע הראשון ערכו אדם, ליפשיץ ושותפיהם עוד כמה אירועי הצפנה ומודעות בערים שונות. אפשר היה לחשוב שאירועים כאלה מושכים רק קהל מצומצם, מהסוג שמילא את "הצימר" – שלא לומר, אוכלוסיות פריווילגיות שעבורן נושאים כאלה הם בבחינת בון־טון – אבל ליפשיץ טוען שהמאבק שהוא מקדם דווקא רלוונטי לכולם. "בשביל אדם שחסר לו לחם ברחוב, הדברים שאנחנו מדברים עליהם פחות מעניינים, אבל זה לא הופך אותם לפחות חשובים. תמיד אפשר לשאול מדוע מישהו מוחה נגד דבר אחד ולא נגד דבר אחר. אבל יש לנו אוריינות מסוימת שאין להרבה אנשים, ואנחנו מקדמים מאבק בנושא שאם אנחנו לא היינו פועלים בו, אף אחד אחר לא היה עושה זאת".

אדוארד סנודן על שער המגזין Wired, אוגוסט 2014

אדם מוסיף: "התעניינות חוצה קהלים וגם המוטיבציות הן שונות. אירוע לעיתונאים, למשל, זה דבר אחד, אבל עבור האקטיביסטים פרטיות היא משהו אחר, וישנם גם אנשים שרק רוצים שלא יפרצו להם למייל. שמעת את החבר'ה ב'צימר' – הם רוצים לדעת באיזו 'רשימה' הם נמצאים. לעומתם, יש כאלו שמפחדים שהתמונות שלהם יזלגו מהענן. זאת קשת שלמה של איומים, וגם אין פתרון אחד".

לכל אחד יש סודות

דרכם של אלו המנסים לחנך לקצת יותר זהירות ברשת אינה קלה. אנשים אוהבים את הכלים הדיגיטליים שלהם – פייסבוק, ווטסאפ וג'ימייל – ולא תמיד עוצרים כדי לשאול מהו האינטרס שמניע את החברות הללו לספק שירות חינם. קשה עוד יותר לשכנע אנשים שסוגיות של פרטיות ברשת הן עניין חשוב, ולא סתם שיגעון של גיקים. "רוב האנשים אינם טכנולוגים", אומר אדם. "הם אומרים 'אני משתמש במה שאני צריך ובמה שעובד', וזה בסדר גמור. אנשים רוצים 'טו גט דה ג'וב דאן'. האתגר של מפתחים כמוני הוא לספק כלים כאלו, אבל להכניס פנימה את האבטחה וההצפנה, ולא על חשבון חוויית משתמש. יש כלים כאלה שאינם פשוטים מספיק לשימוש, כמו פרוטוקול ההצפנה PGP שהוא עוצמתי אבל סיוט להשתמש בו, אבל כלי כמו CryptoCat, שמאפשר צ'ט מאובטח, מספק כלי נעים ונגיש לתקשורת מוצפנת בין אנשים. זאת דוגמה יפה להראות לאנשים איך הם יכולים להשתמש בכלים בטוחים יותר ברשת".

אדם מנסה לשים את הדברים גם בפרספקטיבה היסטורית: "רשת האינטרנט התחילה בתור משהו מבוזר לגמרי, אבל פייסבוק או טוויטר הם כבר שירותים סופר ריכוזיים, שבהם המשתמש משלם בחשיפת המידע הפרטי שלו. מה שמעניין אותי כמפתח זה להחזיר לשימוש כלים מבוזרים ופתוחים. יש לזה השלכות אדירות, גם בהיבט של חדשנות וגם בהיבט של כוח פוליטי".

פעילי הרשת רואים באיועים האלה חלק ממאבק בממדים היסטוריים. "אם אתה שואל אותי, מה שמניע את הנושא הוא הדורסנות והפגיעה בחירויות הבסיסיות, תוך דילוג על הליכים תקינים של חקירה", אומר אדם. "אם בעבר רשויות החוק רצו לצותת לקו טלפון של מישהו, כי היה חשש שהוא סוחר סמים, למשל, הן נדרשו ללכת לבית משפט ולקבל צו. כיום אנחנו רואים שזה פחות קורה. מה שה־NSA עשתה כשניטרה תמסורות מידע של אזרחים פרטיים הוא מנוגד לחוקה ולמעשה למהות של האומה האמריקאית. הם קבעו עובדות בשטח: יש לנו כוח ואנחנו נשתמש בו. ברור לגמרי מאיפה המדינה מגיעה, כי המרחב הדיגיטלי מעניק לאזרחים כוח אמיתי, שלא היה להם עד עכשיו. עכשיו יש מאבק על נקודת האיזון החדשה: המדינה מנסה לרסן את הכוח הזה, ואנחנו מנסים להעצים אותו".

את הלפטופ של אדם מעטרים סטיקרים שונים, רובם סביב אותו הנושא: דמותו של סנודן, פרוטוקול ההצפנה PGP, לוגו של דפדפן הקוד הפתוח פיירפוקס. כשהוא לא מארגן מסיבות הצפנה, הוא בדרך כלל מול מסך ומקלדת: "התחלתי לתכנת בגיל עשר, אבל לא עשיתי עם זה שום דבר מהותי עד אחרי הצבא", הוא מספר. "אחרי השחרור עשיתי תואר במדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון והתחלתי לעבוד כמפתח. עבדתי כבר בחברה גדולה ובחברה נוספת, פחות גדולה, ובשנים האחרונות אני עובד בעיקר עם סטארטאפים. רוב הפרויקטים שאני עושה לא קשורים ישירות לפרטיות ואבטחת מידע, אבל זה ברקע. מפתח שירות ווב חייב להביא בחשבון שיקולים כאלו".

האם אתה מגדיר את עצמך כהאקר?

לא מתרגשים: שיעור האמריקאים ששינו את התנהגותם בעקבות חשיפות סנודן

"אני לא כל כך אוהב את המילה הזו, אבל נראה לי שכן. האקר זה מישהו שאוהב להתעסק עם דברים ולהבין איך הם עובדים? אז כן, מגיל קטן זה מסקרן אותי".

ליפשיץ: "אני נזהר ממילים כמו 'האקר' או 'גיק'. גיקים הם למעשה מומחים לנושא – זה קצת כמו אנשים שנאבקים על איכות הסביבה, אז קוראים להם 'מחבקי עצים'. אלו אנשים שמבינים את ההשלכות של הרס הסביבה. אין הרבה גיקים עם מודעות פוליטית. אבל המעטים שיש יכולים להשמיע קול שחסר בשיח".

נהוג לחשוב שישראלים הם קהל קשה למסרים כאלה.

אדם: "זו עבודה קשה בישראל, אבל זה לא בהכרח ייחודי רק לנו. כשאני מדבר עם מארגנים של מסיבות הצפנה מכל העולם, עולה העניין שבמדינה שחיה תחת איום ביטחוני, בין אם הוא אמיתי או מדומיין, יש רתיעה מפני התעסקות בפרטיות ברשת. רואים בזה כמעט איום ביטחוני. התפישה היא שאם יש לך משהו להסתיר – אתה ודאי טרוריסט".

הטענה הכי שכיחה של הדיוטות כלפי סוגיות הפרטיות היא: "אין לי מה להסתיר", או אחותה: "אני אזרח שומר חוק, לא אכפת לי שידעו עלי הכל". על כך משיבים ההאקטיביסטים: "אז תן לי בבקשה את הססמה לאימייל שלך", או שואלים "האם היית מוכן שהממשלה תשים מצלמה בבית שלך?".

ליפשיץ מוסיף: "המאבק שלנו במאגר הביומטרי מתבסס על העיקרון שלא לוקחים ממישהו טביעת אצבע אלא אם כן הוא חשוד במשהו. למה במרחב האינטרנטי אנחנו נהפכים לחשודים רק מעצם זה שאנחנו גולשים? מדינה דמוקרטית לא צריכה להתייחס ככה לאזרחים שלה, וכל טיעוני הביטחון לא מצדיקים את זה. מה שאנחנו עושים במסיבות ההצפנה זה להקשות על גורמי מעקב המוני (Mass Surveillance)".

מסיבת הצפנה. יואב ליפשיץ: "זה בעצם מאבק על הדמוקרטיה. על כך שנוכל בכלל להיאבק על דברים אחרים שחשובים לנו, על חופש ביטוי. חופש ביטוי זה גם להגיד לאנשים דברים בלי שיאזינו לך"צילום: Danja Vasiliev / http\://k0a1a.ne

הדיון על פרטיות, אנונימיות ברשת ואבטחת מידע ילווה אותנו בוודאי גם בשנים הבאות. אדם: "פרשיית סנודן נתנה דחיפה רצינית למודעות לנושא, אבל מסיבות ההצפנה התחילו עוד לפני עידן סנודן, ובמידה מסוימת חזו את העתיד. אגב, סנודן עצמו היה מעורב בארגון של מסיבה כזאת בהוואי. אני חושב שאחרי כל מה שאנחנו יודעים, אפשר לומר שההדלפה של סנודן היתה מוצדקת. נחשפו תוכניות מעקב בממדים בינלאומיים שהן לא חוקתיות, לא אתיות ולא הגיוניות. הדברים האלו מוכיחים שחייבים מעקב ובקרה ציבוריים ושאנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו בתור חברה לתת כוחות כאלה לגופים מדינתיים ללא שום בקרה ופיקוח. יש מקום לאכיפת חוק, לריגול ולהגנה לאומית, אבל לגמרי ברור שבהקשר של ה־NSA, הדברים האלו יצאו לגמרי מפרופורציות".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ