מחקר כלכלי

התרופה שמחפשים הכלכלנים

מה עושים כאשר לא ניתן להוריד את הריבית יותר? האם דפלציה היא דבר רע כל כך? כיצד צריכה להיראות הרגולציה על המגזר הפיננסי? בנקודות אלה הקונצנזוס בין הכלכלנים מתפורר במהרה

אורי כץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי כץ

המחקר הכלכלי הוא עוף מוזר בשדה האקדמי. מצד אחד הוא נהנה מיוקרה ובעיקר מהשפעה רבה בהשוואה לשאר מדעי החברה, אך מצד שני אין לו את ההילה המדעית שיש לתחומים מדויקים יותר, שבהם החוקרים מסוגלים לבצע ניסויי מעבדה מסודרים, והאובייקטים הנחקרים – בין שמדובר באטומים ובין שבבעלי חיים או בכוכבים מרוחקים – אינם קוראים בעצמם את תוצאות המחקרים ומשנים את התנהגותם בהתאם.

ובכל זאת, ב־100 השנים האחרונות הצליחו כלכלנים להגיע לקונסנזוס בכמה תחומים חשובים, שבהם גם המודלים התיאורטיים וגם הניתוחים האמפיריים מגיעים לאותן המסקנות, כגון היכולת של תחרות חופשית לתרום לרווחתן של כל שכבות האוכלוסייה והחשיבות של מסחר חופשי. בנושאים אלה הרוב המכריע של הכלכלנים יתבטאו באופן דומה, אך בתחומים אחרים הקונסנזוס עוד רחוק מאתנו. תחומים בעייתיים אלה מאופיינים במגוון רחב של מודלים תיאורטיים המסוגלים להגיע למסקנות שונות, לעתים הפוכות, ובמחסור בנתונים המאורגנים באופן שיאפשר לתכנן "ניסויים טבעיים", למצוא סיבתיות, לברור ולפסול מודלים. אחד התחומים האלה הוא מדיניות מוניטרית, שנמצאת במרכז הבמה מאז פרוץ המשבר הכלכלי של שנת 2008.

מדיניות מוניטרית תמיד היתה עניין שנוי במחלוקת, עוד מהימים שבהם מלכים וקיסרים נהגו להפחית את כמות המתכות היקרות במטבעות שהם היו מטביעים. הפעילות הזאת היתה שקולה להדפסת כסף: היא סייעה למלך לייצר עוד מטבעות ולהשתמש בהן על מנת לממן מלחמה כזו או אחרת , אך גם יצרה אינפלציה הרסנית לכלכלה. המוסדות האחראיים להנפקת אמצעי התשלום עברו שינויים רבים ומהפכות במהלך השנים, לרוב אחרי משברים כלכליים דרמטיים.

רוב הכלכלנים מסכימים כיום על הצורך בקיומו של בנק מרכזי עצמאי השולט בהיצע הכסף שמטרותיו הן לתמוך בצמיחה ובתעסוקה בטווח הקצר, "לצנן" משקים לוהטים שייתכן שמתפתחת בהם בועה ו"לחמם" משקים הנמצאים במצב זמני של סטגנציה. הבנק המרכזי גם צריך לתפקד כבולם זעזועים שמפחית את הקפיצות לאורך הדרך. הוא עושה זאת על ידי שליטה בריבית: הפחתת ריבית גורמת לפרטים ולחברות לצרוך יותר, לחסוך פחות ולקחת יותר הלוואות וכך מעודדת את 
הפעילות במשק. העלאת ריבית פועלת בכיוון ההפוך. היכולת לשלוט בריבית נובעת מהמונופול שיש לבנק המרכזי בתחום הדפסת הכסף. המילים "טווח קצר" הן קריטיות כאן: לבנק המרכזי אין יכולת להשפיע על הכלכלה בטווח הארוך, הוא לא יכול לייצר צמיחה לאורך שנים. כל מה שהוא יכול לעשות זה לרכך במעט משברים זמניים ולמנוע את היווצרותן של בועות.

אבל מהו המינון הנכון של התרופה? מה עושים כאשר הריבית מתקרבת לאפס ולא ניתן להורידה יותר? האם דפלציה היא דבר רע כל כך? כיצד צריכה להיראות הרגולציה על המגזר הפיננסי? ומהי אחריותם של בנקים מרכזיים להתהוותם של משברים כלכליים? בנקודות אלו וגם באחרות הקונצנזוס בין הכלכלנים מתפורר במהרה.

לדעת כלכלנים כגון פול קרוגמן הבנק המרכזי האמריקאי, הפדרל ריזרב, לא העז מספיק במהלך המשבר. כלכלנים אחרים כמו ג'ון טיילור הטוענים שהמשבר של 2008 עצמו הוא תוצאה של תגובת־יתר מוגזמת של הבנק המרכזי למשברים שאפיינו את תחילת שנות האלפיים. כלכלנים רבים ניבאו אינפלציה הרסנית כתוצאה מהמהלכים שביצע הפדרל ריזרב (שעד כה לא התרחשה). כיום, כלכלנים כמו ג'ון קוקרן חושבים שהגיע הזמן להעלות את הריבית, בעוד אחרים גורסים שזה לא הצעד הנכון וחוששים מדפלציה.

בתווך נמצא איש השעה, נגיד הפדרל ריזרב לשעבר בן ברננקי, שעל כתפיו הופקדה האחריות להציל את העולם המערבי מקריסה. כלכלנים בוודאי יתווכחו בנוגע להצלחתו במשימה ב־100 השנים הבאות, כפי שהם עדיין מתווכחים ביניהם בנוגע למשבר הגדול של שנות ה־30 של המאה הקודמת. למי שאינו בקי בתחום המדיניות המוניטרית קשה לתאר כמה דרמטיים היו הצעדים שבהם נקט ברננקי בשנים 2008־2013, אף על פי ששורשיהם נטועים במאמריו האקדמיים משנות ה־80.

כיום, כאשר ארצות הברית מתחילה להתאושש מההלם וברננקי פרש מכהונתו, הוויכוח בנוגע למדיניות מוניטרית הולך ומתלהט. זהו ויכוח קריטי, מכיוון שתוצאותיו יקבעו את האופן שבו יעבדו בנקים מרכזיים לפחות עד המשבר הגדול הבא. וגם מכיוון שמעליו מתנוססת השאלה הגדולה יותר: האם כלכלנים יגיעו אי פעם לקונסנזוס בנוגע למדיניות מקרו־כלכלית כפי שהם הגיעו להסכמה בנושאים אחרים? האם יגיע היום שבו הוויכוחים הלוהטים יוחלפו בחבורה של "טכנאים כלכליים" הפועלים, בדומה למהנדסים או רופאים, על פי שורה של תיאוריות מוכחות ואלגוריתמים ידועים? איני יודע את התשובה לשאלות האלה, אבל למענו של המין האנושי, כדאי לנו לקוות שהיא תהיה חיובית.

הכותב הוא דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת תל אביב ובעל הבלוג "דעת מיעוט"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker