החבר של כחלון - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
500 העשירים של ישראל

החבר של כחלון

הימנעותו של שר האוצר מטיפול בסוגיית מונופול הגז בשל קשריו האישיים עם איש העסקים קובי מימון הציפה את אחת החידות הגדולות בשוק ההון: מי שולט באמת באקויטל, מהקבוצות הגדולות בבורסה, המחזיקה בנתח ממאגר הגז תמר, בנדל"ן רב ובחלק גדול מחסכונות הציבור?

קובי מימון וחיים צוף
שווי בורסאי: 81 מיליון דולר
הערכת שווי כולל: 565 מיליון דולר

 

איור : דורון פלם

כמה שווה איש העסקים קובי מימון? מי שיתבקש להשיב על השאלה יגלה שזו משימה לא פשוטה. בקרב הקהילה העסקית מוכר מימון כבעל השליטה בפירמידת החברות המסועפת אקויטל־יואל־נפטא־ישראמקו, שהיא אחת מהקבוצות העסקיות הגדולות בבורסת תל אביב, אך בחינה של הרישומים הפומביים מלמדת שהשליטה בקבוצה מצויה בידיו של חיים צוף, חברו של מימון מילדות ואיש סודו.

השאלה מי בעלי השליטה בפירמידת אקויטל העסיקה גם את רשות המסים, שהחלה לבדוק את הנושא ב־2010 וטרם פרסמה ממצאים כלשהם. עד אמצע 2010 כיהן מימון כיו"ר אקויטל, אך אז החליט לפרוש מהתפקיד במפתיע, והודיע כי הוא עוזב את ישראל. השליטה נותרה בידיו של צוף. שאלת השליטה מתחדדת לנוכח המבנה הסבוך של פירמידת אקויטל, שכולל חברות ושותפויות רבות, חלקן אינן ישראליות, המחזיקות בנכסים רבים.

בעוד שהתעלומה סביב השליטה עדיין בלתי פתורה, כספי החיסכון של הציבור ממשיכים להיות מושקעים בפירמידת אקויטל. לקבוצה מאזן של 17 מיליארד שקל, שרק מיעוטו (כמיליארד שקל) מיוחס להון העצמי של בעלי המניות בחברה. החוב הפיננסי של הקבוצה, כפי שמפורט בדו"חות הכספיים, הסתכם בסוף 2014 בכ־7.8 מיליארד שקל, מחצית ממנו לבנקים ומחציתו לבעלי האג"ח – כלומר כספי הפנסיה והחיסכון של הציבור הרחב.

שווי הנכסים המיוחסים למימון (או צוף), הכוללים אחזקות בתחומי הנדל"ן והאנרגיה (בהם נתח ממאגר הגז הטבעי תמר), חלקם ציבוריים וחלקם פרטיים, מוערך ב־565 מיליון דולר. בניגוד לטייקונים בהווה ובעבר, כנוחי דנקנר, מוטי זיסר, יצחק תשובה, אליעזר פישמן ואחרים, מימון צלח בקלות את המשבר העולמי של 2008 ולא נדרש להיפרד מנכסים, להתמודד עם קריסה של אחת מהחברות או להיקלע להסדר חוב מפוקפק.

במשך השנים הקפיד מימון להתרחק מאור הזרקורים והתקשורת. הוא לא נעזר באופן קבוע בחברת יחסי ציבור, וגם המספרים היו לטובת אקויטל: בין ינואר 2009 למאי 2015 זינקו יחידות ההשתתפות של ישראמקו, זרוע האנרגיה המרכזית של הקבוצה, ביותר מ־1,000%, והגיעו לשווי של כ־9.7 מיליארד שקל. גם מניית יואל, מחברות האחזקה המרכזיות בקבוצה, עלתה בשיעור של יותר מ־600% ושווייה הגיע ל־2.6 מיליארד שקל.

כמו אנשי עסקים מרכזיים אחרים בישראל, מימון, 59, הוא בן למשפחת מהגרים. הוריו עלו מלוב עם הקמת המדינה והתיישבו במעברת "מחנה ישראל", ששכנה בשטח שעליו נמצא כיום מתחם איירפורט סיטי, המצוי בשליטת קבוצת אקויטל. משם עברה המשפחה לפתח תקווה. אביו היה פועל במפעל קרגל ופעיל במפלגת חירות (כיום חלק מהליכוד), ואמו היתה עקרת בית.

משה כחלון
דודו בכר

מימון נחשב לחבר קרוב של צאצא אחר למשפחת עולים מלוב, שר האוצר הנכנס משה כחלון. מימון סייע לכחלון בפריימריז בליכוד ב־2003. בפריימריז שנערכו בשנת 2006, ושבהן הגיע כחלון למקום הראשון, הוא שכר משרד במתחם איירפורט סיטי, וממנו ניהל את קמפיין הבחירות. עם התפטרותו של כחלון מממשלת נתניהו ב־2012 נשמעו הערכות שהוא יפנה לעבוד אצל מימון – מה שלא קרה לבסוף. בעבר הודה כחלון: "קובי ואני ידידים טובים מאוד כעשר שנים, עוד מלפני שהתחלתי לכהן בכנסת. מן הסתם, אני מניח שאם הוא מכיר אנשים שהיו מתפקדי הליכוד, הוא ביקש מהם לתמוך בי כאקט חברי".

באפריל זומן כחלון להעיד לטובת מימון במשפט שמתנהל בין מימון לבין בת זוגו לעבר, כרמלה וילנסקי־מימון. המשפט מתנהל מאחורי דלתיים סגורות, ולכן תוכן העדות חסוי. עם כניסתו ללשכת שר האוצר, הודיע כחלון כי לא יעסוק בנושא הגז בשל קרבתו למימון.

בסוף מאי פורסם בעיתון "כלכליסט" כי גם שר הרווחה, חיים כץ, מחזיק ביחידות השתתפות של שותפות ישראמקו בסכום מוערך של 50 מיליון שקל. כץ טוען שאחזקתו נמוכה יותר.

 

משיווק תמונות לבוננזה הגדולה

מימון החל בעסקים כבר בגיל צעיר. כנער החל לפתח את העסק שיהפוך אותו לאיש עשיר: מכירת תמונות שמן מבית לבית. הוא התגייס לשייטת 13, אך לא סיים את המסלול ועבר למודיעין. בעת שירותו המשיך בשיווק התמונות, ולאחר השחרור החליט לנסוע להונג קונג כדי לייבא את התמונות לבדו. הוא שלט משם בתפעול של אלפי סוכנים ופועלים שייצרו ומכרו את התמונות בישראל ובעולם, במסגרת חברת ורנו. בשנות ה־80 הרחיב מימון את עסקיו, הוסיף למסחר בתמונות גם פעילות של מתן הלוואות ורכש מגרשי נדל"ן. באותן שנים הסתבך עם רשויות המס, שעצרו אותו ואת צוף, שהמשיך ללוות אותו באופן צמוד לאורך השנים, בחשד להעלמות מס. באותו עשור הצליח מימון לצבור רווחים ונכסים שונים שאפשרו לו מאוחר יותר להרחיב את עסקיו גם אל "המגרש של הגדולים", הבורסה בתל אביב.

ב־1995 השתלט מימון על קבוצת הנדל"ן והאנרגיה ישראמקו־נפטא־יואל, וזאת לאחר מאבק שניהל מול מי שכונה "מלך חברות הבועה", יובל רן (בעליה של חברת קווי אשראי שנמלט לחו"ל לאחר שהחברה קרסה). לימים התברר כי העברת השליטה בישראמקו היתה בבחינת מכרה זהב עבור מימון, שכן ישראמקו החזיקה בכשליש מהזכויות בשטח הרישיון שבו התגלה מאגר הגז תמר, שהוא מהגדולים שנמצאו אל מול חופי ישראל.

אוליבייה פיטוסי

קבלת השליטה בישראמקו־נפטא־יואל היתה צעד עסקי שהמשיך לרדוף את מימון לאורך שנים, ואף הגיע אל בין כותלי בית המשפט. מפרקי קווי אשראי העלו טענות חמורות לפיהן מימון וצוף השיגו את השליטה שלא כדין, לכאורה. מימון וצוף דחו את הטענות בתוקף, וב־2013 חתמו ביחד עם משפחת לבנת (השותפה בשליטה באקויטל) על הסכם פשרה, שכלל בין היתר תשלום של 65 מיליון שקל לקופת הפירוק כנגד סילוק התביעות.

בתחילת שנות ה־2000 כבר היה מימון איל נדל"ן בהתהוות. אחד הנכסים המרכזיים שהחזיק היה איירפורט סיטי, חברה בת של יואל שהיתה שותפה בפרויקט המסחר והמשרדים שליד נמל התעופה בן גוריון. ב־2001 רכשה קבוצת אקויטל את חלקה של השותפה באיירפורט סיטי (חברת הנדל"ן אדמוב), כך שיואל נהפכה לבעלת השליטה. כיום כולל המתחם שטח מסחרי של 420 אלף מ"ר, והוא אחד ממתחמי העסקים המבוקשים ביותר במרכז הארץ.

במקביל לקידום פרויקט איירפורט סיטי, שהעבודות להקמתו החלו ב־1997, בקבוצת אקויטל לטשו עיניים לעבר חברת הנדל"ן נצבא, לשעבר חברת הנכסים של חברי אגד, שנקלעה לקשיים. נצבא מחזיקה במבני תחנות אוטובוסים מרכזיות ברחבי הארץ\ וכן בנכסים נוספים בשטח כולל של כ־2 מיליון מ"ר. בשנת 2006 הצליחה אקויטל לרכוש את השליטה בנצבא (באמצעות איירפורט סיטי) תמורת כ־645 מיליון שקל. השליטה בחברה אפשרה לאקויטל לשים יד על מתחמי נדל"ן מרכזיים בישראל, שעליהן ניתן לבנות שכונות, קניונים, מלונות ועוד.

באוגוסט 2009 ביצעה נצבא עסקת נדל"ן משמעותית כשרכשה את מתחם סינמה סיטי בצומת גלילות בעבור כ־400 מיליון שקל מתנובה והיפרשוק. זאת תוך שהעסקה "נחטפת" מתחת לידיה של חברת מנופים פיננסיים של ג'קי בן זקן, שהתקשתה להשיג מימון. בדצמבר של אותה שנה השתלטה נצבא גם על התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, כאשר רכשה את חוב התחנה – כ־193 מיליון שקל – מבנק דיסקונט, בתמורה ל־138 מיליון שקל.

הגאות בפעילות הנדל"ן של הקבוצה באה לידי ביטוי גם בבורסה. בחמש השנים האחרונות עלתה מניית איירפורט סיטי בכ־160%, בהשוואה לעלייה של 31% בלבד במדד ת"א 100. שוויה של זרוע הנדל"ן מסתכם כיום בכ־3 מיליארד שקל. הכנסותיה של איירפורט סיטי ב־2014 הסתכמו ב־750 מיליון שקל, והרווח הנקי עמד על 334 מיליון שקל (מיוחס לבעלי המניות).

הקפיצה העסקית המשמעותית ביותר בתולדותיה של קבוצת אקויטל הגיעה מתחום האנרגיה. באמצעות שותפות החיפושים ישראמקו החזיקה אקויטל בצורה משורשרת בכ־29% מהזכויות במאגר תמר, שבו כ־11 טריליון רגל מעוקבת (TCF) של גז טבעי, כמות הגדולה פי עשרה מזו שבמאגר ים תטיס, שסיפק את צורכי המשק במשך עשור.

שוויו של מאגר תמר נאמד כיום ב־10־15 מיליארד דולר, והוא מספק גז למשק מאז מארס 2013. ואולם אליה וקוץ בה: מבנה האחזקות המשורשר והסבוך בקבוצת אקויטל גורם לכך שחלקם העקיף של בעלי השליטה במאגר קטן מאוד – ככל הנראה אחוזים בודדים. כך, מאגר תמר מוחזק (29%) על ידי ישראמקו, שמוחזקת בין היתר על ידי חנ"ל, שנשלטת (99%) על ידי נפטא, שנשלטת (65%) על ידי יואל, שנשלטת (37%) על ידי אקויטל, שנשלטת (44.5%) על ידי י.ח.ק, שבעלי המניות שלה הם חברה זרה בשם יונייטד קינגסווי שבבעלות צוף (74%) ומשפחות לבנת וגאון (26%). לשרשור זה מצטרפות אחזקות עקיפות דרך חברות אחרות מהפירמידה.

ב־2014 הסתכמו הכנסות ישראמקו בכ־1.5 מיליארד שקל, כמעט כפליים מהכנסותיה ב־2013. הרווח הנקי הגדוש שלה ב־2014, כ־870 מיליון שקל, אפשר לשותפות לחלק במאי האחרון כ־400 מיליון שקל לבעלי המניות כדיווידנד.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#