הערכים שיחליפו את הכסף

בעולם נטול עקרונות, כל אחד מנסה למקסם את מה שהוא יכול בשביל לצבור כסף או כוח. לאמת אין משמעות ועיוותה לא תמיד גורר עונש

איתי שילוני
איתי שילוני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתי שילוני
איתי שילוני

מבין שלל הדמויות המדהימות בספר "מלכוד 22" של ג'וזף הלר בולטות שתיים במיוחד: האחת, טוראי ראשון לשעבר וינטרגרין, והשנייה, מילו מינדרבינדר. וינטרגרין הוא המנהל בפועל את ענייני המלחמה; מינדרבינדר הוא הרוח החיה מאחורי המניעים למלחמה. ההחלטות שלו, המשרתות את הסינדיקט הכלכלי שהקים תחת אש, קובעות מי יתקוף את מי ומתי. האבסורד נוצר מהסיטואציה. אחרי הכל מדובר בצבא ארצות הברית, מדינה שממנה אפשר לצפות לתהליכי קבלת החלטות מסודרים.

גם הסרט "לכשכש בכלב" והסדרה "בית הקלפים" עוסקים בחשיפת המניעים והתככים של בעלי הכוח והשררה. בחקר הארגונים מקובל לדון בפער בין המבנה הארגוני הפורמלי ובין המבנה הלא פורמלי. המבנה הארגוני הפורמלי מתייחס למבנה ההייררכי, לתהליכי העבודה וקבלת ההחלטות הרשמיים בארגון. אלה באים לידי ביטוי בתסריט הרשמי של מנהלים, בנהלים קבועים ובקוד אתי מוסכם.

המבנה הלא רשמי מתייחס לאופן שבו הכוח מתפזר בארגון בפועל ולאופן שבו אנשים פועלים. כאשר את המלחמה מנהלים טר"שים במקום רמטכ"ל וגנרלים, ושיקולים עסקיים צרים באים לידי ביטוי במקום שיקולי הגנת המולדת, אפשר לומר שיש פער גדול בין המבנה הארגוני הפורמלי ללא פורמלי.

אין מדינה, חברה או ארגון שאין בהם פער בין מה שמתנהל בערוצים הרשמיים ללא רשמיים. בשום מקום לא אומרים בישיבה בנוכחות המנכ"ל את מה שאומרים במסדרון. השאלה היא גודלו של הפער. כמו בכל מערכת יחסים, אף אחד לא אומר את כל האמת כל הזמן, השאלה היא עד כמה מתרחקים ממנה. שאלה רלוונטית נוספת היא השאלה התרבותית: מה יחסה של החברה לפערים, והכוונה היא ליחס בין הרשמי ללא רשמי, בין הגלוי לסמוי, בין האמת לשקר.

תרבות ארגונית נשענת על חזון וערכים מוסכמים. בהיעדרם היא מושתתת על בעלי הכוח והשררה הקובעים את עיקריה. מדינת ישראל היא מדינה נטולת חזון מוסכם. אין הסכמה על עקרונות בסיסיים כמו דת ומדינה, יהדות ודמוקרטיה, קפיטליזם מול רווחה. המציאות הפוליטית הנוכחית, שבה קצת יותר ממחצית הכנסת שולט במחצית פחות קצת, היא הביטוי המספרי של התופעה הזו.

אין לנו, כמו לאמריקאים, חוקה מוסכמת המשמשת גשר תרבותי־ארגוני. אצלנו מי שנמצא בשלטון קובע סדרי עולם. יותר מזה: כאשר מפלגת השלטון אינה כותבת או מפרסמת מצע, וסדרי העדיפות של הממשלה הוא אוסף כל המשאים ומתנים שהתנהלו בימים שלפני הקמתה, הרי שהדבר מצביע על תרבות ארגונית שלא רק שהיא אינה מגדירה עקרונות ואחר כך פותחת פער אל מולם – אלא שהיא אפילו אינה רואה בקביעת עקרונות ערך.

חזון, ערכים ותפיסת עתיד מוסכמת אמורים לשמש כמצפן לנושאי המשרה בארגון ולאזרחים במקרה של מדינה. היעדרם של עקרונות מוסכמים והדגש על מוקדי הכוח הזמניים הופכים את הכוח והיכולת לנצלו לערך תרבותי מוביל. מעידה על כך רשימת החשודים, הנחקרים, המואשמים והמורשעים מקרב בעלי הכוח והשררה בשנים האחרונות – החל בנשיא המדינה לשעבר, דרך ראש ממשלה, רב ראשי, שרים, חברי כנסת וקציני משטרה וכלה באנשי עסקים מובילים.

הפרשה שזכתה לכינוי "פרשת רונאל פישר" מתוארת בעיתונות ובתקשורת בדיוק הפוך ממה שהיא באמת. קודם כל זו פרשה על תרבות ארגונית של מדינה ושלטון חוק, אחר כך פרשה של שחיתות בפרקליטות ובמשטרה, ורק לבסוף פרשה של עורך דין פרטי המנסה, לכאורה, לנצל את קשריו באופן בלתי חוקי.

בעולם נטול עקרונות כל אחד מנסה למקסם את מה שהוא יכול בשביל לצבור כסף או כוח. לאמת אין משמעות ולא תמיד יש עונש על עיוותה. לדוגמה, העובדה שראש הממשלה השתמש בבדיית האוטובוסים שמסיעים ערבים אל הקלפיות ביום הבחירות אינה רלוונטית 
בפריזמת האמת־שקר שלה, אלא רק בפריזמת ההסתה.

במקומות שבהם אין הסכמה על עקרונות בסיסיים והכוח שולט, לכסף יש משקל גדול יותר. כל תייר יודע מהם המקומות שבהם שטר מקופל המוחלק לידו של פקיד יוביל לשדרוג, ובאילו מקומות הוא עלול להוביל לחקירה ומאסר. השטר המוחלק הוא סממן של תרבות. במדינת ישראל גובר כל הזמן, כך קובע גם פסק דין הולילנד, כוחם של המאכערים שמסדרים דברים תמורת כסף.

בסופו של יום מה ההבדל בין מאכער נדל"ן, למאכער מידע מחקירות ולמאכער גיור? זה הכל עניין של תרבות. ובתרבות הזו שלנו, שבה הכסף ממלא תפקיד מרכזי על חשבון הסדר, התהליך והמינהל התקין, העניין שיש לנו בכסף, בעשירים, במצבם, בהונם ובמה שהם ידעו לסדר לעצמם ולמקורביהם נעשה יותר ויותר מרכזי, מעורר קנאה וגורם לכעס. כשדלת נעולה ופתיחתה היא גחמה של פקיד והכסף הוא המפתח – המבט שלנו מתמקד במי שיש לו את צרור המפתחות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום