שליחותו של משה כחלון - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שליחותו של משה כחלון

הוועדה להכנסת תחרות והקטנת הריכוזיות במערכת הפיננסית תחמיץ את שליחותה ההיסטורית אם לא תטפל בשורש הבעיה: המבנה האוליגרכי שבו שמונה קבוצות פיננסיות שולטות בדמוקרטיה הישראלית

שר האוצר משה כחלון הנחית מכה חזקה, מדויקת וכואבת על הציבור הישראלי. לא רק על 300 אלף האזרחים שהצביעו עבורו, לא רק על הישראלים שרוצים לראות שינוי בתוואי הכלכלי והחברתי שבו נעה ישראל בעשור האחרון, אלא בעיקר על התקווה שישראל תיחלץ מלפיתת מועדון ההון־שלטון וקבוצות האינטרסים המיוחדות. הכוונה היא כמובן להודעתו של כחלון שלא יעסוק בתחום מונופול הגז בגלל קשרי החברות שלו עם קובי מימון – שכחלון הגדיר אותו כאחד מראשי הקבוצות הפועלות בתחום. זאת, לאחר שערב הבחירות כחלון שיווק את עצמו כפוליטיקאי היחיד שלא קשור לטייקונים ולא חייב להם שום דבר. אני רוצה להסביר את המובן מאליו לרגע: מדוע זאת מכה כה קשה ואסטרטגית?

במדינת ישראל ניתן לזהות שלוש סוגיות פוליטיות עיקריות. הראשונה שבהן היא המחלוקות האידאולוגיות האמיתיות: למשל זו שבין הקבוצה באוכלוסייה שרוצה להמשיך לשלוט בשטחים ובמיליוני פלסטינים, מול הקבוצה שסבורה שחייבים לשים קץ לכיבוש. הסוגיה השנייה היא המחלוקות הכלכליות העמוקות: בין קבוצה שמאמינה בכוח של חופש, שוק חופשי, תחרות ויוזמה פרטית, לבין קבוצה שמאמינה שככל שמרחיבים את מעורבות הממשלה בכלכלה, כך ישתפר מצב האזרחים.

הסוגיה השלישית היא המעניינת ביותר, ולעתים קרובות הכי פחות מדוברת. אלו המקרים שבהם יש תמימות דעים בקרב רוב הציבור הישראלי, בנושאים שסביבם אפשר לאחד 70%, 80% ולפעמים אף 90% מהציבור בתמיכה גורפת. באופן מדהים, למרות שאלה נושאים שנוגעים בכל תחומי החיים שלנו, נעשה רק מאמץ מוגבל מאוד לטפל בהם מצד המערכת הפוליטית, העיתונאית והציבורית.

הנה כמה נושאים כאלה: שחיתות בצמרת המערכת הפיננסית; שחיתות במגזר הציבורי; ריבוי מונופולים וקרטלים המייקרים את המחיה ומגדילים את אי השוויון; תעשיית שוחד וביורוקרטיה אדירה בתחומי הנדל״ן והיתרי הבנייה; חלוקת שוק העבודה לקאסטות של ״מחוברים״ ו״בלתי מחוברים״; ומינוי אנשים בלתי מקצועיים וחסרי כישרון בצמרת המגזר הציבורי והעסקי, על בסיס קח־תן או נאמנות. בכל הנושאים האלה ניתן לייצר קונסנזוס רחב מאוד של הציבור, ובכל זאת, מעט מאוד נעשה כדי לקדם את הטיפול בהם. מדוע? התשובה היא כמובן ה״נעילה״ של המערכת הפוליטית, והיותה שבויה בידי קבוצות אינטרסים מיוחדות.

אבל הדוגמה הטובה ביותר היא המבנה האוליגרכי שהתפתח במשק הישראלי בעשור האחרון, ונבלם רק בעקבות המחאה החברתית: השליטה של מועדון קטן של אנשים ברוב חלקי המגזר העסקי וההשפעה האדירה שלהם על הרגולציה ועל השלטון.

נניח שהיינו עורכים סקר בקרב כל אזרחי המדינה, והיינו מציגים להם את השאלה הבאה: שלושה בנקים וחמש חברות ביטוח והשקעות ישראליות שולטות כיום בכ־2 טריליון שקל (טריליון זה 1,000 מיליארדים), שהם יותר ממחצית מכלל הנכסים הפיננסיים של הציבור. בראש שמונה החברות הפיננסיות האלה עומדת קבוצה קטנה של אנשים שמממנת ושולטת בכל האנשים אשר מחליטים לאן לנתב את הסכומים האלה. האם לדעתך זהו מצב תקין? האם לדעתך צריך לתקן אותו?

אפשר לנחש את התשובה: למעט 1% מאזרחי ישראל שעובדים באותן חברות ונהנים ישירות מהעמדה המונופוליסטית שלהן, היו רוב הישראלים מתקוממים ודורשים שינוי מיידי במצב הקיים, שבו שמונה קבוצות פיננסיות שולטות בעם באמצעות כספו של העם. גם אם מיעוט מהם יאמר שהוא מצדד במבנה הזה, רובו היה משנה את דעתו כאשר היה מתוודע לעשרות פרשיות השחיתות שהתגלו בעשור האחרון בכל הפירמידות הפיננסיות האלה, לחיבור בינן לבין המערכת הפוליטית ולעומק הגזל המונופוליסטי שמתקיים בכל חלקי המגזר העסקי והמגזר הציבורי שנהנים מההגנה של המערכת הזאת.

בחודש הקרוב אמורה להתחיל לפעול הוועדה להכנסת התחרות והקטנת הריכוזיות במערכת הפיננסית הישראלית. העיתונאים, הפוליטיקאים, הכלכלנים וכנראה גם חלק מחברי הוועדה עצמה ירבו לדבר על יוקר המחיה, הורדת עמלות וריביות, וחיזוק מקורות המימון לעסקים קטנים ובינוניים – אלא שזה יהיה פספוס היסטורי. ההזדמנות האמיתית היחידה שטמונה בוועדה הזאת היא ביכולתה להתחיל ולפרק את המבנה האוליגרכי שנוצר בשנים האחרונות בישראל, ושבו שמונה קבוצות וכ־50 מנהלים, עורכי דין, רואי חשבון, לוביסטים ומאכערים, קבוצה קטנה שנהנית מ"פרוטקשן" של רוב כלי התקשורת וחלק מהרגולטורים, שולטת בדמוקרטיה הישראלית.

אם כחלון וחברי הוועדה שמינה יחפשו לעצמם פתרונות מהירים, צרכניים ופשוטים, הוועדה הזאת, כל רפורמה וכל שינוי שיתקבל כיום, יימחקו ויחוסלו מחר בדרך אחרת. האם כחלון מסוגל לעשות זאת? האם ראש הממשלה יתן לו גיבוי? האם יקומו פוליטיקאים שירימו את הדגל הזה? האם הציבור יתעורר. אנחנו ב־TheMarker מחוייבים להמשיך לעסוק בזה בעקביות ומקצועיות, כפי שעשינו עד היום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#