פוליטיקה וכסף

קופת השרצים של הקלינטונים

הילארי קלינטון פתחה במרוץ לבית הלבן 
כשהיא נהנית מיתרון 
מוחץ ונתמכת על ידי מנגנון משומן היטב. 
ככל שהבחירות קרבות, כך גדלים סימני השאלה באשר לאופן שבו צברו 
בני הזוג את הונם וסביב קשריהם עם אצולת 
ההון–שלטון

אשר שכטר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1
אשר שכטר

נופשים, היזהרו: הילארי קלינטון מגיעה להרוס לכם את חופשת הקיץ. זהו, לפחות, המסר שעלה ממערכון ששודר בתוכנית הטלוויזיה "סטרדיי נייט לייב" בחודש שעבר (מאי), שבו נראתה קלינטון (בגילומה של חברת צוות התוכנית קייט מקינון) כשהיא מפריעה לאמריקאים תמימים שנהנים מהשמש והחום. בגילומה של מקינון (שדווקא מגדירה את עצמה כתומכת של הילארי), קלינטון היא סוג של רובוט תאב־כוח שמתקשה לשדר אותנטיות או לתקשר עם בני אדם. במערכון אחר, שקדם להכרזה של קלינטון על הצטרפותה למרוץ לנשיאות ארצות הברית, ניסתה קלינטון־מקינון לשדר עממיות, אבל נתקלה בבעיה: היא לא הצליחה לחייך באופן שלא נראה מעושה לחלוטין. לבסוף ויתרה ופשוט צעקה למצלמה: "על מי אנחנו עובדים: תהדקי את החגורות, אמריקה – הקלינטונים חוזרים!".

המערכון של SNL היה מדויק למדי: נראה שאי אפשר לברוח מהילארי קלינטון בימים אלה. מאז שהכריזה באפריל האחרון על השתתפותה במרוץ למועמדות הדמוקרטית לנשיאות, ביצרה הילארי את מעמדה כמובילה במרוץ. היא גייסה את תמיכתם של מפורסמים כמו הקומיקאית איימי פוהלר (שעשתה בעבר חיקוי מפורסם משלה להילארי, אף הוא בסטרדיי נייט לייב), וביונסה, שהופיעה באירוע גיוס כספים של קלינטון בניו יורק. היא צברה יתרון מוקדם בסקרים, וחשוב מכל: בנתה יחד עם בעלה רשת עצומה של כסף, קשרים והשפעה שעמה אין כמעט אף פוליטיקאי אחד בארצות הברית שיכול להתחרות.

ביל, הילארי וצ'לסי קלינטון. ביל, הילארי וצ'לסי קלינטון. רשת עצומה של כסף, קשרים והשפעה צילום: בלומברג

אין ספק שבשלב מוקדם זה, כשנה וחצי לפני הבחירות לנשיאות, הילארי היא המועמדת הבולטת. היא לא רק המנוסה ביותר, אלא גם המוכרת ביותר מבין המועמדים שכבר הצטרפו למרוץ. הבית הלבן, המטרה הנכספת שלמענה עובדים הקלינטונים מאז סיום כהונתו של ביל קלינטון כנשיא בשנת 2000, נראה בהישג יד. עם זאת, ככל שהקמפיין מתקדם, כך גדלים סימני השאלה שמרחפים סביב אישיותה של קלינטון. פרשת האימיילים, שבה התגלה כי הילארי עשתה שימוש לא חוקי בחשבון האימייל הפרטי שלה כדי לנהל ענייני מדינה בזמן ששירתה כשרת החוץ של ארצות הברית (בניגוד לחוק האמריקאי, שאוסר שימוש בתיבות אימייל פרטיות לעניינים רשמיים), מכרסמת באמינותה, וכך גם השאלות בנוגע לתפקודה בעת מתקפת הטרור בבנגזי ב־2012, שבה נהרגו שגריר ארצות הברית בלוב ושלושה דיפלומטים אמריקאיים אחרים.

אלא שהשאלות המציקות והרלוונטיות יותר נוגעות לאופן שבו צברו הקלינטונים הון של יותר מ־100 מיליון דולר, לקשריהם עם קבוצות אינטרסים עסקיות ובעלי הון שתרמו להם ולקרנות הצדקה שלהם מאות מיליוני דולרים במשך השנים, ולניחוח השחיתות וניגוד העניינים שנודף מהתנהלותם. לבני הזוג קלינטון יש נטייה "לשחק לפי חוקים משלהם", כפי שהגדיר זאת כתב המגזין "טיים", דיוויד פון דרל, בכתבת שער אודות הזוג שפרסם במגזין במארס, ושבה תיאר את האופן שבו הצליח הבולדוזר הקלינטוני להפוך לתמצית הממסד הוושינגטוני, כשהוא גורר איתו קופת שרצים לא קטנה, ובכל זאת מתחזק מסקנדל לסקנדל.

במרוצת השנים נהפכו בני הזוג קלינטון למייצגיה של תופעת ההשתלטות של בעלי האינטרסים וההון על הפוליטיקה האמריקאית. הם הצליחו למנף את מעמדם הציבורי כדי להקים רשת סבוכה של קשרים וחברים בעולם התאגידי, בתקשורת, בפילנתרופיה ובכל צומת מרכזי אחר בכלכלה והפוליטיקה בארצות הברית – מנגנון עצום ומשומן היטב, שכל מטרתו לקדם את האינטרסים של המשפחה ולהביא את הילארי לבית הלבן. אפילו הבת צ'לסי ובעלה, מנהל קרן גידור, שותפים במנגנון הזה.

במאי ערכה רשת חדשות הפיננסים CNBC סקר שהעלה כי בקרב המיליונרים בארצות הברית הילארי היא המועמדת המועדפת לנשיאות. הסקר, שנערך בקרב 750 אמריקאים עם הון של מיליון דולר או יותר, מצא כי 53% מתוכם יצביעו לקלינטון, ורק 47% יצביעו למושל פלורידה לשעבר והמתמודד הרפובליקאי, ג'ב בוש, לו היו מתמודדים זה מול זה. בקרב מיליונרים דמוקרטים שיעור התמיכה בקלינטון היה 91%.

אין פלא שהעשירים בארצות הברית תומכים בקלינטון, שכן היא ובעלה חברים באותו מועדון כמוהם. ב־16 החודשים האחרונים, לפי דיווח שהגישו ביל והילארי לוועדת הבחירות הפדרלית, השתכרו השניים לפחות 30 מיליון דולר. חלק מהסכום נבע מהשקעות; כ־5 מיליון דולר הגיעו ממכירות הספר האוטוביוגרפי שהוציאה קלינטון בשנה שעברה, Hard Choices ("בחירות קשות"); אך רובו המכריע הגיע משכר עבור כ־100 נאומים שנשאו השניים בפני בנקים, חברות השקעות פרטיות, חברות כמו סיסקו ו־GE וגופים אחרים. מכיוון שדיווחים פיננסיים שכאלה אינם כוללים את הבתים שבבעלותם, קשה להעריך את שוויים המדויק של הקלינטונים, אולם הערכות שונות אומדות אותו ב־100־200 מיליון דולר. באפריל 2008, בזמן שהתמודדה מול ברק אובמה על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, דיווחה קלינטון כי היא וביל השתכרו כ־109 מיליון דולר מאז שעזבו את הבית הלבן ב־2001 ועד 2007.

ביל קלינטון והמיליארדר קרלוס סלים, שתרם לקרן קלינטון, במסיבת עיתונאים במקסיקו סיטיצילום: ASSOCIATED PRESS

מאז שהכריזה על התמודדותה מנסה קלינטון ללכת על קו פופוליסטי שיוצא נגד וול סטריט והשפעתם של בעלי ההון והתאגידים על הפוליטיקה ומבטיח להילחם באי־שוויון. בפגישה שערכה מוקדם יותר השנה עם כלכלנים, דיווח "ניו יורק טיימס", היא אפילו אמרה שיש "להפיל" את ה־1% העליון כדי לשפר את מצבה של כלכלת ארצות הברית. האירוניה היא שהילארי עצמה אינה משתייכת ל־1% העליון, אלא – כך על פי ההכנסות השנתיות שלה – היא חלק מה־0.1%. כפי שרומזת הגרסה הסאטירית שלה ב־SNL, הילארי היא הכל חוץ מדמות עממית. למרות ניסיונותיה, בנאומים ותשדירים, להישען על מצוקותיהם של אמריקאים קשי יום ומוכי חוב – בראיון שנתנה ביוני 2014 לדיאן סוייר, טענה קלינטון כי כשעזבו את הבית הלבן היא וביל היו "תפרנים ובחובות" – עבר זמן רב מאז הפעם האחרונה שהיא וביל קלינטון התמודדו עם מצוקות כספיות.

קרן השפע של ביל והילארי

בחודש שעבר הדהים הסופר השמרני האמריקאי פיטר שווייצר דמוקרטים ורפובליקאים כאחד כשפרסם את הספר Clinton Cash: The Untold Story of How and Why Foreign Governments and Businesses Helped Make Bill and Hillary Rich ("המזומן של קלינטון: הסיפור שלא־סופר על איך ומדוע ממשלות זרות וחברות עזרו לביל והילארי להתעשר"). בספר שווייצר מעלה טענות מרחיקות לכת על שחיתות מצדם של הקלינטונים וסימני שאלה משמעותיים בנוגע לאופן שבו עשו השניים את הונם.

במוקד הספר עומדת קרן הצדקה של משפחת קלינטון, הקלינטון פאונדיישן. לפי דיווח ב"וושינגטון פוסט", מאז 2001 גייסה קרן זו יותר מ־2 מיליארד דולר מרשת ענפה של תורמים בינלאומיים: תאגידים, ממשלות זרות ובעלי אינטרסים אחרים. בשנת 2012 לבדה, השנה שבה סיימה הילארי את כהונתה כשרת החוץ של ארצות הברית, גייסה הקרן 262 מיליון דולר מתורמים ובהם המיליארדר המקסיקאי קרלוס סלים, האיש השני בעושרו בעולם, שלא יכול לפי חוק לתרום לקמפיינים פוליטיים בארצות הברית. שווייצר מתמקד במה שהוא מזהה כדפוס פעולה של הקלינטונים: גורמים זרים ותאגידים שהיו מעוניינים בטובות פוליטיות מהילארי קלינטון כשרת החוץ ובמקביל תרמו כספים לקרן הצדקה או שילמו ישירות לביל קלינטון עצמו.

אחת מהדוגמאות ששווייצר מציג בספרו היא הסכם הסחר החופשי עם קולומביה שעליו חתמה קלינטון בתפקידה כשרת החוץ ואשר מותאם לאינטרסים של איל הכרייה הקנדי פרנק ג'יוסטרה, מתורמיה של קרן הצדקה המשפחתית. לפי דיווח של העיתונאי האמריקאי דיוויד סירוטה ב"אינטרנשיונל ביזנס טיימס", מאז 2006 תרם ג'יוסטרה מיליוני דולרים לקרן הצדקה של קלינטון. לפי הדיווח, חברת הנפט שבבעלותו, פסיפיק רוביאלס, הבטיחה לתרום יותר מ־130 מיליון דולר לקרן של הקלינטונים לפני שהילארי הכריזה על תמיכתה בהסכם הסחר החופשי עם קולומביה, לו התנגדה קודם לכן.

דיווח שהופיע ב"ניו יורק טיימס" זמן קצר לפני כן, ושהתבסס בחלקו על ספרו של שווייצר, הרחיק לכת ורמז כי תרומתו של נועדה להשיג את אישורה של הילארי, כשרת החוץ, לעסקה שבמסגרתה מכר חברת אורניום שבבעלותו, אורניום ואן, לסוכנות האנרגיה הרוסית רוסאטום. לפי ה"טיימס", בזמן שבו נדונה העסקה בממשל הזרים יו"ר החברה תרומות לקרן של משפחת קלינטון. הקלינטונים, לפי הדיווח, לא דיווחו על התרומות, אף על פי שהתחייבו לממשל אובמה לדווח על כל התורמים הזרים לקרן שלהם. העיתון ציין כי אי אפשר לקבוע בוודאות שהתרומות שיחקו תפקיד באישור עסקת האורניום, אך ציין כי היא מעלה סימני שאלה סביב ההתנהלות של הקלינטונים.

ג'יוסטרה הכחיש מאז את כל הדיווחים לפיהם ניסה לקנות את תמיכתם של הקלינטונים, ושווייצר ספג ביקורת בשל כמה טעויות עובדתיות שהופיעו בספרו, אולם ניחוח השחיתות שאופף את הקלינטונים הוא עז בהרבה מזה שעולה מהספר. דיווח מאפריל ב"אינטרנשיונל ביזנס טיימס", למשל, חשף כי ביל קלינטון קיבל יותר מ־2.5 מיליון דולר עבור נאומים שנשא בפני 13 תאגידים וארגונים תעשייתיים, בהם מיקרוסופט, אורקל ודל, בזמן שבמקביל הן השקיעו מיליונים בלובינג בניסיון להשפיע על משרד החוץ בראשות הילארי קלינטון. חלקן גם קיבלו חוזים בשווי מיליוני דולרים ממשרד החוץ האמריקאי בראשות קלינטון באותה תקופה.

לפי הדיווח, תרמה סיסקו מיליונים לקרן הצדקה של הקלינטונים במקביל לחקירה שהתנהלה בקונגרס באשר לתרומתה של החברה ל"חומת האש" הסינית, המנגנון שעוזר למשטר הסיני לעקוב אחרי אזרחים ולמנוע מהם גישה למידע חופשי. משרד החוץ בראשות קלינטון לא רק נמנע מלצאת נגד החברה על חלקה בדיכוי אזרחי סין – הוא העניק לה פרס על "עקרונותיה הדמוקרטיים" יוצאי הדופן. בדיווח אחר באותו עיתון נטען כי משרד החוץ בראשות הילארי אישר מכירת עסקאות נשק עם מדינות שתרמו קודם לכן לקרן הצדקה של הקלינטונים, כמו אלג׳יריה, בחריין, קטאר וסעודיה. בין התורמים לקרן הצדקה היו גם שש חברות ביטחון גדולות שנהנו מאישור העסקאות, בהן בואינג, ג׳נרל אלקטריק ולוקהיד מרטין. בסך הכל, לפי הדיווח, 17 מתוך 20 המדינות שתרמו לקרן קלינטון נהנו מעלייה ביצוא הנשק האמריקאי למדינתן בעת כהונתה של קלינטון כשרה.

לאור עננת השחיתות האופפת את המתמודדת המובילה שלהם, ניתן היה לצפות שהמפלגה הדמוקרטית תתנער מקלינטון, או לפחות תדרוש ממנה הבהרות, אך בפועל קרה ההפך: חלקים גדולים במפלגה הדמוקרטית התגייסו להגן עליה, למרות שביקרו בעבר בחריפות התנהלות דומה מצד תורמים רפובליקאים גדולים. "אם היה מדובר באחים קוך, אין ספק שהדמוקרטים היו ממהרים לתקוף את השפעתם כהוכחה לשחיתות בוושינגטון", טען המשפטן והפעיל החברתי לורנס לסיג במאמר נוקב ב"וושינגטון פוסט". שחיתות, טען, היא לא רק שוחד. "שחיתות היא גם סוג של כלכלה – כלכלה של השפעה שבעקבותיה כל אדם שפוי יסיק כי גופים פרטיים משפיעים על המדיניות הציבורית".

כאב הראש של הילארי

לכאב הראש הגדול ביותר של קלינטון קוראים אליזבת' וורן. הסנאטורית הדמוקרטית הפופולרית, פרופסורית למשפטים מאוניברסיטת הרווארד, מסמלת את ההפך המוחלט מהילארי: במקום הילארי, שמקבלת מיליוני דולרים עבור הרצאות לראשי הבנקים הגדולים בוול סטריט, וורן – ש"טיים" כינה ב־2010 "השריף החדש של וול סטריט" – היא המבקרת החריפה ביותר של מגזר הפיננסים בפוליטיקה האמריקאית. בעוד הילארי שומרת על ערפול מכוון בנוגע לאג'נדה הכלכלית שלה, וורן דוגלת בהגברת הרגולציה על וול סטריט והעלאת מסים לעשירים. לפי שעה היא לא מתכוונת להתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית, אך היא מייצגת אגף הולך וגדל במפלגה שדוגל בקו שמאלי הרבה יותר ושעלול לקרוא תיגר על קלינטון וללחוץ עליה לשבור שמאלה חזק. הסנאטור ברני סנדרס, שהכריז גם הוא על מועמדותו לנשיאות ויצא בחריפות נגד הפלוטוקרטיה האמריקאית, משתייך גם הוא למחנה זה.

קלינטון, מצדה, ניסתה להושיט יד לוורן בחודש אפריל, כשפרסמה טקסט אוהד במיוחד על וורן כשזו נבחרה לאחת מ־100 האנשים המשפיעים בעולם של "טיים". וורן, כתבה קלינטון, "לעולם אינה מהססת לצאת כנגד החזקים: בנקאים, לוביסטים, בכירים ממשלתיים ואפילו מועמדים לנשיאות". בינתיים וורן לא תקפה את קלינטון ישירות, אך כן לחצה עליה בחודש האחרון להביע את דעתה לגבי המרד שמובילה וורן נגד כוונתו של ממשל אובמה לצרף את ארצות הברית להסכם לשותפות הטראנס־פאסיפית (TPP), הסכם סחר בין 12 מדינות השוכנות לחופי האוקיינוס השקט, שלפי וורן וחבריה לאגף הפרוגסיבי של הדמוקרטים יוביל לאובדן מקומות עבודה רבים וישרת את הבנקים והתאגידים הגדולים.

הילארי לא הגיבה ישירות ללחצים של וורן וחבריה. מאז שהשיקה את הקמפיין שלה לנשיאות היא הורידה פרופיל ובקושי השיבה לשאלות עיתונאים. עם זאת, בסוף חודש מאי היא שברה את שתיקתה בנוגע לפרשת האימיילים (במקביל, פירסם משרד החוץ מאות אימיילים של קלינטון הקשורים לבנגזי), ובנוגע לדיווחים על התנהלותה הפיננסית של קרן הצדקה שלה. "אני כל כך גאה בקרן", אמרה בשיחה עם עיתונאים, "התרומות מראות שאנשים תומכים מאוד בעבודה המשנה חיים ומצילה חיים שהיא עושה".

בינתיים נראה שההאשמות נגד קלינטון לא הצליחו באמת לפגוע בפופולריות שלה. בסקר שערך "ניו יורק טיימס" בחודש מאי, בשיתוף עם רשת סי.בי.אס, השיבו 65% מהנסקרים כי הם סבורים שהיא בעלת בעלת תכונות מנהיגות חזקות. עם זאת, כשהנסקרים התבקשו להשיב על השאלה "האם הילארי קלינטון היא ישרה ואמינה?", רק 48% השיבו בחיוב, לעומת 45% שהשיבו "לא". אלה נתונים חלשים יותר מאלה שאיתם התחילה את המרוץ הקודם שלה לנשיאות, ב־2007, אולם הילארי היא עדיין ללא ספק המתמודדת המובילה במפלגה הדמוקרטית. למעשה היא כל כך נטולת מתחרים כרגע שייתכן בהחלט שבעוד שנה וחצי נראה אותה צוחקת (וסופרת את הכסף) כל הדרך לבית הלבן. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker