מה אפשר ללמוד מלוחם פרקינסון? - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה אפשר ללמוד מלוחם פרקינסון?

חשוב שכולנו נדע שיש דרך אחרת ללחום - לא "בכל מחיר", להפך, ללחום בדרך שמצמיחה, מהנה, מלמדת ומבריאה

11תגובות

כשיצאתי, לפני קרוב לשנתיים, למסע ההחלמה שלי, לא תיארתי לעצמי שאזכה ללמוד שוב מאלכס קרטן ומאבי גרינברג, ולא דמיינתי שאבחר, בהשראתם, להכריז שאני בעצם לוחם, לוחם פרקינסון. מאז אני לומד משניהם איך להיות לוחם אפקטיבי, ובעיקר, איך ללחום באופן שעושה אותי בריא ושמח יותר, ולא באופן שפוגע בבריאותי ובהנאתי מהחיים. עבורי אלה שיעורים מדהימים. הרגלתי את עצמי, במשך השנים, לנהל את מלחמות החיים שלי בדרך אחרת לגמרי. הרגלתי את עצמי ללחום בכל מחיר, גם אם זה פוגע בבריאותי ו/או באיכות חיי. וכך, "בכל מחיר", נאבקתי לשרוד, נאבקתי לממש את שאיפותי ונאבקתי לנצח מתחרים. הצלחתי יפה, למזלי, אבל המחיר ששילמתי ושאני משלם הוא כבד: ניתוח מעקפים בגיל 52 ופרקינסון בגיל 55.

יהיו שיגידו שזה לא קשור, שזה גנטי או סביבתי ושזה היה קורה בכל מקרה. יכול להיות, אין לדעת. אבל כיום אני רואה עוד ועוד קשרים בין הדרך שבה ניהלתי את חיי ועבודתי לבין איכות חיי ובריאותי. יותר מזה, אני רואה זאת אצל לקוחותי וחברי. אני רואה אותם נלחמים "בכל מחיר" ומשלמים מחירים כבדים. אני רואה איך הם ואני יכולנו לחסוך מעצמנו חלק ניכר מהמחירים האלה אם היינו לומדים ללחום כמו שאבי ואלכס מלמדים אותי – ללחום באופן מרפא, מבריא ומהנה. אלכס מלמד אותי ללחום כרקדן בעזרת מוזיקה, קצב, תנועה ורגש. אבי מלמד אותי ללחום כהרפתקן בעזרת פחד, כאב וחברים אחרים. יש בלי ספק מורים רבים אחרים שמלמדים זאת כל אחד בדרכו. מה שחשוב זה שכולנו נדע שיש דרך אחרת ללחום - לא "בכל מחיר", להפך, ללחום בדרך שמצמיחה, מהנה, מלמדת ומבריאה.

שמואל מרחב

כשבחנתי מה מאפיין את המלחמות שמנהלות את חייהם של אנשים זיהיתי שלושה סוגי לוחמים: השורדים, שנאבקים למען הקיום הבסיסי של עצמם ושל אהוביהם; השאפתנים, שאינם מסתפקים בהישרדות בלבד, ונלחמים לממש שאיפות גבוהות יותר שיצרו לעצמם; והמתחרים, שהם כמו השאפתנים, אבל שאיפתם העיקרית היא לנצח אחרים ולהראות שהם הכי טובים. סביר להניח שבכל אחד מאיתנו ישנו גם שורד, גם שאפתן וגם מתחרה, אבל כדאי שנזהה מי משלושתם מנהל את מלחמותינו. כך נוכל אולי לגלות שחלקן מיותרות לגמרי ושגם את החשובות באמת לא חייבים להילחם "בכל מחיר". הבחינה הזו חשובה במיוחד כשמדובר במנהלים, יזמים ואנשי עסקים, כי הם מטבעם שרדנים ושאפתנים ורובם תחרותיים ביותר. אבל כמוני, רובם, גם אחרי שהם מכירים בחשיבות הנושא, נוטים להימנע מלחשוב עליו יותר מדי. זה מרתיע, מפחיד ובעיקר מופיע כהפרעה להמשיך להילחם.

למזלי, ואני לא כותב זאת בציניות, גופי הודיע לי בצורה ברורה שהוא לא מוכן לשתף פעולה עם הדרך שבה אני נלחם. הוא נעשה רועד, נוקשה ואטי, הבהיר לי שימי כ"לוחם בכל מחיר" עומדים להסתיים והעמיד בפני שתי ברירות: להמשיך להילחם בכל מחיר עד שלא אוכל עוד ואפרוש מהמירוץ, או ללמוד להילחם בדרך חדשה, מבריאה ומהנה. לברירה הראשונה סירבתי, וכך הגעתי לאבי ולאלכס, שדורשים ממני לוותר על "ללחום בכל מחיר" וללמוד דרך חדשה. אלכס המחיש לי זאת כששאל אותי בתחילת עבודתו איתי מה הכי חשוב לי בחיים. בלי היסוס שפכתי עליו רשימה של שאיפות שחשוב לי לממש – משפחה, פרנסה, בריאות, ביטוי עצמי, השפעה ועוד ועוד. הוא נפנף בידו בביטול ואמר: "להרגיש טוב". באותו רגע הרגשתי שהוא מטלטל את עולמי, כי הוא צודק. המאבק בפרקינסון ממחיש זאת לגמרי – מטרת המאבק היא להרגיש טוב, מתי? ברגע זה, בכל רגע נתון. פרקינסון, כמו מחלות אחרות, ממחיש מה הכי חשוב בחיים, ומראה לי שלאורך שנים רבות ויתרתי על "להרגיש טוב" רק כדי לנצח במלחמות ובתחרויות.

אני יודע שללא הפרקינסון לא הייתי עוצר ומחפש דרך ללחום באופן שיגרום לי להרגיש טוב בכל רגע ורגע. אני יודע זאת כי הכרתי את אבי ואלכס לפני שנים רבות ושניהם אמרו לי את זה כבר אז. ידעתי אז שהם צודקים והתעלמתי. למה? כי היו לי מלחמות "חשובות יותר" לנצח, ו"להרגיש טוב" נשמע אז כמו מוצר מותרות שאפשר לוותר עליו. כיום זה קצת אחרת. כיום להרגיש טוב נשמע לי הכרחי לגמרי, ולנצח במלחמות לא תמיד הכרחי. לקוחות וחברים שמים לב לשינוי בגישתי, ולפעמים, כשאני משתף אותם בחוויות או בתגליות ממסעי, מישהו מהם אומר בקול, "נראה לי שגם אני תקוע בדפוסי לחימה שפוגעים בי, וכדאי שאצא למסע החלמה מהם לפני שאהיה מוכרח". שלושה מהם יצאו כבר למסע משלהם, ונראה שנוספים יצטרפו אליהם. זה משמח אותי. הם ילמדו את עצמם לא לוותר על מה שבאמת חשוב להם לפני שישלמו מחיר כבד מדי.

אז לאלה מכם ששקועים עמוק במלחמת הישרדות, במאבק להשגת יעד חשוב או בתחרות שחייבים לנצח בה – זו לא המלצה להפסיק להילחם, ממש לא, זו המלצה לחפש דרכים בריאות ומהנות יותר להילחם ומורים שמלמדים אותן. למרבה המזל מתברר שיש כאלה ושאפשר ללמוד אותן, אף על פי שזה לגמרי לא קל.

 

 

הכתבה מתפרסמת גם באפליקציה של מגזין  TheMarker 

באייפד או בטאבלטים מבוססי אנדרואיד

 

 

.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#