הפרלמנט של פייסבוק

תומר אביטל
תומר אביטל

בינואר 2010, פחות משליש מחברי הכנסת החזיקו חשבון פייסבוק. חלק קטן עוד יותר תפעל אותו. בבדיקה שערכתי אז, הגיבו רק 17 מתוך 37 חברי כנסת לפנייה שנשלחה אליהם ברשת. הזמנים השתנו וכיום רובם מתחזק פרופיל שוקק. חברי הכנסת למדו לדבר פייסבוקית, והם מייחסים לסטטוסים חשיבות עצומה ומאמינים שפייסבוק מספק להם כלי מדויק לבחינת כיוון הרוח – כל סטטוס משול לסקר מול קבוצת המיקוד הטהורה והרחבה ביותר.

כדי לשפר את התפוצה, הפוליטיקאים מקבלים על עצמם את כלל האצבע הראשון של הרשת החברתית: להתנסח בקצרה. מסר תמציתי וממוקד בנושא אחד יביא לחשיפה לקהל הגדול ביותר. התוצאה מאלפת: פעילותם של חלק מחברי הכנסת הסתנכרנה בהתאם ונהפכה לתמציתית וחד נושאית עד כדי דמיון לסטטוס בפייסבוק.

קשה לכסות בטור את רשימת הנושאים שראש הממשלה בנימין נתניהו הזניח בשנה האחרונה, אבל למה לעסוק בסוגיות לא ויראליות כשפייסבוק מלמד אותך שסטטוס על נוני מוזס יסיט את הדיון לזירה אחרת לחלוטין, או כשמשפט על ערבים הנעים בכמויות אדירות אל הקלפי מחולל אפקט רצוי יותר מכל פעולת משילות סבוכה?

הסטטוס הנקרא ביותר אשתקד של שר הכלכלה, נפתלי בנט, לא התייחס לפתיחת המשק לייבוא, אלא לתפילה לחיילים, וסטטוסים רגשיים רבים באו בעקבותיו. נבחרי הציבור הלכו עוד צעד בבחירות ולמדו שמוטב להיטפל לאויבים מדומיינים ומעוררי רגש במקום לדון בנושאים אמיתיים ומסובכים. קחו את שר התחבורה, ישראל כץ, שביקש לקדם חוק מורכב להגברת התחרות בענף הרכב. סטטוסים בנושא זכו לתהודה צנועה, בעוד שהסטטוס הכי מוקלק שלו בשנה שעברה עסק בח"כ חנין זועבי, ומתקרב אליו כעת סטטוס זועם שניסח על פרופ׳ אמיר חצרוני. זועבי הפרובוקטיבית הותקפה בלא פחות מ־115 סטטוסים של חברי כנסת מהימין מאז תחילת השנה. האם העיסוק האובססיבי בה הוא שיביא לשיפור פני המדינה?

ח"כ דני דנון, לדוגמה, עסק בכנסת ה־18 בשלל נושאים, לרבות הגברת התחרות בשוק תחליפי החלב שסוקרה בהרחבה בתקשורת. אולם בשנה האחרונה דנון למד בזכות פייסבוק שהוא כלל לא זקוק לאמצעי התקשורת המסורתיים, ושכדי להתחבב על פלח האוכלוסייה הרלוונטי עבורו עליו לתקוף את זועבי. הוא הזכיר אותה אינספור פעמים בפייסבוק לאורך הקדנציה, עד כדי כך שהסטטוס שלו ביולי אשתקד, שבו הבטיח כי יפעל להשלכתה לכלא, היה הפופולרי ביותר שלו באותה שנה וגרף 97,121 לייקים. דנון הפנים והמשיך להקדיש ממרצו לזועבי: הוא צילם סרטון נגדה, קיים אינספור ראיונות והגיש בקשה לפסילתה.

בקרב חבריו לסיעה המצב אינו שונה במיוחד. הסטטוס הנקרא ביותר אצל סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, אופיר אקוניס, נגע לפסילת זועבי ולהבטחות לפעול נגדה בכל הכלים העומדים לרשותו. פעילות בנושא הקשר הלא מספק בין הכנסת לממשלה? פחות.

הפופוליזם היה כאן לפני פייסבוק ובעבר נאלצו חברי הכנסת לעסוק במה שמעניין את התקשורת ולרצות עיתונאים ומו"לים. כיום, פייסבוק הוא שבורא מציאות, וח״כים הנכספים לתשומת לב יעסקו במה שמעניין את הקולקטיב המקוון, שהסף שלו לעתים נמוך מזה של התקשורת.

חברי הכנסת צריכים להישמע, בייחוד אלה ממפלגות האופוזיציה, מה גם שלעתים ללא באזז דברים לא מתקדמים. כשבוחנים את פועלם של חברי כנסת נטולי פייסבוק, מתברר שלא תמיד יש זיקה בין פעילות רשת לעשייה למען הציבור. אין צורך לחזור בזמן כדי למצוא חברי כנסת ללא פייסבוק, אפשר פשוט להביט על התנהלותם של חברי הכנסת החרדים.

יש גם נקודת אור: בעוד חברי הקואליציה לומדים להיות חד־נושאיים ולא יעילים, עבור ח"כים מהאופוזיציה, להם ארגז כלים מצומק לחולל שינוי, פייסבוק מאפשר להתכייל ולהשקיע בנושא חשוב את כל מרצם, כפי שעושה בהצלחה סתיו שפיר. לאורך שנתה הראשונה בכנסת פרסמה שפיר סטטוסים מגוונים מכל הסוגים שזכו להצלחה מתונה. אבל במוצלחים מביניהם, גילתה, כיכב תמיד אותו נושא: ההעברות השערורייתיות בוועדת הכספים. הסטטוסים מוועדת הכספים הלכו והתרבו עד שב־2014 כבשו כמעט לחלוטין את הפיד של שפיר. הברומטר של פייסבוק הצביע על כיוון ברור: לטפל בתקציב הסודי המועבר מתחת לשולחן הוועדה, כל זאת בשעה שהיא אפילו אינה חברה קבועה בה. פייסבוק סיפק לה גב לחולל שינוי ממוקד.

חברי הכנסת אמורים ללמוד כמות אדירה של חומר מדי שבוע ולהגיב לשלל נושאים אקטואליים, אבל הכל מתגמד מול השאיפה "לשבור את האינטרנט". בייחוד כשתמיכה רחבה בפייסבוק מתורגמת לתמיכה אמיתית (שפיר זכתה במקום השני בפריימריז) ומקנה לגיטימיות להיות חבר כנסת העוסק בנושא אחד.

והפוליטיקאים? הם מבינים בזכות פייסבוק מה הציבור רוצה, אבל לא מה הוא צריך. הציבור רוצה בדיוק מה שרוצים צופי ריאליטי – התעסקות בנושאי קצה, עם קורט רגש, קמצוץ איבה ומעט תקווה.

סיוע בניתוח הנתונים: הסדנה לידע ציבורי

הכתבה מתפרסמת גם באפליקציה של מגזין  TheMarker

באייפד או בטאבלטים מבוססי אנדרואיד

.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ