כולם אותו דבר |

מי בעד חיסול העוני?

ההבדל בין ימין לשמאל ביחס לסוגייה הפלסטינית הוא ברור. אבל מה עם הכלכלה?

אורי כץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי כץ

לכאורה נראה כי הבחירות הקרובות סובבות סביב 
הכלכלה. מאז המחאה החברתית יותר פוליטיקאים מתייחסים לנושאים כלכליים בנאומיהם, מזכירים מונחים כגון יוקר המחיה או הריכוזיות במשק, וגם הציבור וכלי התקשורת עוסקים בהרחבה בסוגיות כלכליות, אך זוהי אשליה. הדיון הפוליטי בנושאים כלכליים במדינת ישראל נמצא בחיתוליו, שנות אור מאחורי מדינות מערביות אחרות, והבחירות הקרובות סובבות - בדיוק כמו הבחירות הקודמות ואלו שלפניהן - בעיקר סביב נושאים מדיניים.

על מנת לראות זאת יש לרדת מרמת הסיסמאות, ולבדוק האם ישנו הבדל כלשהו בין המועמדים והמפלגות השונות. הצעתו האחרונה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפטור ממע"מ מוצרי בסיס היא דוגמה מצוינת: במסגרת כהונתו כשר הרווחה הציע יצחק הרצוג את אותו הדבר בדיוק בשנת 2008, לפני הבחירות הקודמות הציעה גם ציפי לבני את אותו הצעד, ובאחרונה הודיע משה כחלון שהוא תומך בו. זו לא הדוגמה היחידה. בשלל נושאים הקשורים למיסוי, שכר מינימום, סובסידיות, יחס להפרטה או הרצון לעודד תחרותיות אין שום הבדל בין המפלגות הרצות לבחירות. פוליטיקאים מעטים מאוד, כמו נפתלי בנט או שלי יחימוביץ', אוחזים באידיאולוגיה כלכלית של ממש, ואין שום מפלגה הבנויה סביב אידיאולוגיה שכזו. אין דיון על שמאל וימין כלכלי במדינת ישראל, לא בפוליטיקה וגם לא בכלי התקשורת, המציגים לרוב עמדה זהה בנושאים הללו.

ילד סוחב עגלת קניות ובתוכה בקבוקים ריקים ופחיות למיחזור
העוני רודף את המשפחהצילום: ירון קמינסקי

השוו זאת לנושאים אחרים. ההבדל בין המפלגות ביחסן למשא ומתן עם הפלסטינים הוא ברור וחד. ההבדלים בגישה לשאלות דת ומדינה או לזכויות אדם גם הם ידועים. אם תקחו את מנהיגי ארבע או חמש המפלגות הגדולות בכנסת ותכניסו אותם לחדר סגור, יש סיכוי טוב שלעולם הם לא יגיעו להסכמה לגבי נושאים אלו. אבל בנושא הכלכלי? תוך חמש דקות הם יוצאים החוצה עם הצהרה משותפת על החשיבות של תמיכה בתחרות, צדק חברתי ושוויון, תוך הפחתת יוקר המחיה. סיסמאות. גם "שלום וביטחון" זו סיסמה, אבל ליצחק הרצוג ובנימין נתניהו יש דרכים שונות לממש אותה, חוסר ההסכמה ביניהם ברור. ישנם הבדלים אידיאולוגיים אמיתיים. בנוגע לנושאים כלכליים, הדרך לא נורא מעניינת את הפוליטיקאים, את הציבור או את התקשורת.

הכתבה מתפרסמת גם באפליקציה של מגזין TheMarker

באייפד או בטאבלטים מבוססי אנדרואיד

כחלון מנסה להוביל תנועה שעצם מהותה הוא כלכלי, ואף זוכה לתמיכה ציבורית. לכאורה נראה שיש כאן משהו חדש, שונה, מיקוד גבוה הרבה יותר בנושאים כלכליים. אך האם יש הבדל אידיאולוגי בין השר לשעבר לבין שאר הפוליטיקאים המכהנים? כולם (אולי מלבד יחימוביץ') תומכים ברפורמות מהסוג שהוא מציע, כולם טוענים שהם ינסו ליזום רפורמות כאלו בעצמם. כולם רוצים מחירים נמוכים. ייתכן שכחלון מוכשר או אמיץ יותר מאחרים, ייתכן שהוא יכול ללכת רחוק יותר באותה הדרך, אבל הוא לא מייצג שום דרך אחרת.

היווצרותם של מחנות הוא שלב חשוב בדיון ציבורי המעיד על בגרות, על הגעה לנקודה שבה לאנשים אכפת לא רק מאיזושהי סיסמה כללית המתארת את היעד אלא גם מהדרך לשם. זו נקודה שבה לציבור יש ידע ועניין מספיקים על מנת להצטרף למחנות הנבדלים זה מזה בהשקפות העולם אודות הדרך האופטימלית להצלחה. כל האמריקאים רוצים לחיות בארץ עשירה ומאושרת, אבל יש הבדל ברור בין הרפובליקאים והדמוקרטים באמונות לגבי הדרך שיכולה להוביל אותם לשם, וכנ"ל לגבי השוודים, הגרמנים והבריטים. כל הישראלים רוצים שלום וביטחון, אבל יש הבדל בין השמאל והימין מבחינת הדרך להשיג אותם. כל הישראלים רוצים גם צדק חברתי, משכורות גבוהות ומחירים נמוכים, אבל כאן אין הבדל תפישתי לגבי הדרך. כולם אומרים ועושים בדיוק את אותו הדבר.

הבחירות הקרובות יעסקו בשלל נושאים הרי גורל, מהמשא ומתן הפלסטיני ועד הסטטוס קוו ביחסי דת ומדינה, אבל הן לא יעסקו בכלכלה, הן לא ישפיעו על המדיניות הכלכלית שמובילה ממשלת ישראל, ועל כן גם לא על המסלול שבו המדינה התקדמה ומתקדמת. רק כשיתקיים בישראל דיון שמאל־ימין אמיתי בנושאים כלכליים, גם בתקשורת וגם בכנסת, עם שני צדדים או יותר, רק כאשר פוליטיקאים יפסיקו לדבר על מטרות מעורפלות ויתחילו לדבר על הדרך - רק אז נוכל לדעת שהפוליטיקה הישראלית התבגרה והחלה לעסוק ברצינות בסוגיות כלכליות.

הכותב הוא דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת תל אביב ובעל הבלוג דעת מיעוט

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker