במה הם מתביישים?

הדרישה מהעיתונות שלא לפרסם מידע משום שהוא "גנוב", אינה לגיטימית

ענת באלינט חדש חדש
ענת באלינט
ענת באלינט חדש חדש
ענת באלינט

ידיו של עורך הדין דייוויד בואיס מלאות עבודה בימים אלה. כמו מכונת פופקורן יעילה משגר משרדו של בואיס דרישה תוקפנית למנוע כל פרסום והפצה נוספת של המידע שנגנב ממחשבי סוני ולמחוק לאלתר את מה שכבר עלה לרשת. "ניו יורק טיימס" קיבל מכתב, גם "הוליווד ריפורטר", ועוד שורה של אתרי חדשות. Gawker, אתר הרכילות של תעשיית המדיה האמריקאית, דיווח על האיומים של סוני נגד שורה של כלי תקשורת. בסוף הדיווח הופיעה הערת עדכון מנומסת: "מכתב האזהרה הגיע גם ל־Gawker. אנחנו נמשיך לדווח על הדליפה".

בהמשך הופנו המכתבים לרשת טוויטר וגם לאנשים פרטיים כמו המוזיקאי ואל ברוקסמיט מקליפורניה, שקיבל מכתב איום ממשרד עורכי הדין לאחר שהעלה בחשבון הטוויטר שלו צילומי מסך של תכתובות אימייל שנגנבו משרתי ענקית הסרטים האמריקאית. היועצים המשפטיים של טוויטר הסבירו לסוני, דרך דובר החברה, שרשת הציוצים אמנם לא מאפשרת להעלות מידע שיש בו פגיעה בפרטיות במסגרת הרשת, אבל היא מאפשרת לחבריה להעלות לינקים שמובילים למידע מסוג כזה המתפרסם באתרים אחרים, ואינה עוקבת אחרי כל לינק שעולה.

המאמצים מכמירי הלב של סוני לעצור את שטף המידע שפרץ מתוך המחשבים שלה לא רק שלא נשאו פרי; הם יצרו עוד ועוד דיווחי חדשות אודותיה, כולל צילומים של מכתבי האזהרה של פירמת עורכי הדין היוקרתית שנשכרה, שמפוזרים כעת בכל מקום. כמו ילד נואש, מנסה סוני לאסוף את הכדורים הצבעוניים שהתפזרו לכל עבר מסל הצעצועים הענק שלה. בדרך, מוצאת את עצמה החברה מתגלגלת יחד עם הכדורים, והשמחה לאיד גדולה.

קו ישיר עובר בין צ'לסי מנינג, הטוראית שמאחורי הדלפת הענק לוויקיליקס, אדוארד סנודן, מדליף מסמכי ה־NSA, גנבי תמונות העירום של כוכבות הוליווד וההאקרים "מלאכי השלום" שפרצו למחשבי סוני (לטענתם. כמה מומחי אבטחת מידע מייחסים את הפריצה לעובדת שפוטרה וביקשה לבוא חשבון עם החברה). על אף ההבדל התהומי בין המעשה רב ההשפעה של סנודן לשוליות היחסית של המידע של סוני, כולם מסמנים עידן של מידע שנפרץ או נגנב בקלות יחסית, מועתק, עולה לרשת ומשם משתכפל שוב, מהדהד וקופץ, מצוטט, מועתק, מצולם, ללא יכולת מעשית להשיב את הנעשה. אנשים רבים, לא בכירים בהכרח, מקבלים גישה למידע עצום בתוך ארגונים, אחרים פורצים מבחוץ. אלו וגם אלו אינם רואים עצמם מחויבים בנאמנות לארגונים ולאתוס שלהם. המבט שלהם חיצוני, לפעמים עוין ממש, והם מפשיטים אותם עירום ועריה.

הכתבה מתפרסמת גם באפליקציה של מגזין TheMarker

באייפד או בטאבלטים מבוססי אנדרואיד

הניסיונות של הגופים הנפגעים לעצור את זרימת המידע לאחר מעשה הם קרבות ללא תוחלת, קרבות האתמול. הדרישה מגופי עיתונות שלא לפרסם מידע כזה ברגע שיצא משום שהוא "גנוב" - בלתי לגיטימית ממש. מידע, ברגע שזלג החוצה, כבר אינו שייך למי ששמר עליו עד אז. סנודן, ממש כמו ההאקרים של סוני, הם מקורות לגיטימיים לעיתונאים מרגע שהפכו את המידע שגנבו לציבורי. זוהי האחריות של מערכות החדשות להחליט מה לפרסם ואיך להציג את הדברים, תוך שמירה על חוקי הגנת הפרטיות.

מקורות, בעיקר כאלו המחזיקים מידע רב ערך, כמעט תמיד עשו דבר עבירה כדי להוציא את המידע, ובכך אין כל חדש. הם מנוולים בעיני הגופים שמהם הוציאו את המידע, אבל, לעתים קרובות (לא במקרה של סוני, כן במקרה של סנודן), גיבורים בעיני הציבור שזכה לדעת יותר.

חברות מסחריות וגופים ממשלתיים שרוצים למנוע כל אפשרות לדליפת מידע מתוכם יכולים לעשות רק דבר אחד: לחזק ככל הניתן את מערכות אבטחת המידע שלהם, להקפיד על סיסמאות, למדר מידע ולדאוג לאטום היטב את מה שלא רוצים שידלוף החוצה. אפשרות אחרת היא לעדכן במידת מה את נקודת המבט. אנחנו חיים בתקופה שבה מידע לא רק רוצה להיות חופשי, הוא נהפך לחופשי הלכה למעשה, ולעתים בקלות מפתיעה. הפרטיות, עבור האדם הבודד, שבירה יותר וזו אכן בעיה, אבל באותה מידה - הסודיות, עבור ארגונים גדולים, אף היא קשה הרבה יותר להשגה וזה לא בהכרח דבר רע. לא מעט ארגונים, ממשלתיים או פרטיים, טוענים לחשיבות הסודיות של המידע שלהם בשם מטרות נאצלות (ביטחון לאומי) או אינטרסים מסחריים 
המתגלים לא פעם כתירוץ להגנה על פוליטיקה גזענית ומפלה ומעשים בלתי נאצלים בעליל. הנה שמענו את יו"ר האולפנים, איימי פסקל, מתבדחת עם המפיק סקוט רודין על כך שאובמה מעדיף סרטים שבהם מככבים שחורים, ולמדנו שגם בהוליווד הכוכבות מרוויחות פחות מהכוכבים.

בעולם שהופך להיות יותר שקוף ויותר חשוף, אפשר לבחור אחד משניים: או להשלים מראש עם הפגמים האנושיים שקיימים אצל בעלי תפקידים בכל מקום - גזענות, סקסיזם, רכלנות, כוחנות ומניפולטיביות - ולהיבהל פחות כשאלה נחשפים ושוברים את הפסאדה שביקש הארגון להציג, או, עדיף הרבה יותר - פשוט לנסות להיות שוויוניים, פתוחים, הוגנים. אם המחשבה שההאקר מציץ מעבר לכתף תביא מישהו להתנהל ביתר מתינות, אולי בכל זאת, העידן החדש הזה הוא לא כל כך רע.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker