צדק חברתי

שוויון, סולידריות ובריאות נפשית

קואופרטיב מטפלים שהחל לפעול בדרום תל אביב מבטיח מחירים נוחים למטופלים ותנאי העסקה הוגנים למטפלים

נטע הלפרין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

לטיפול פסיכולוגי יש מוניטין של מותרות; לוקסוס שיכול להרשות לעצמו מיעוט מבוסס ושבע. אך למעט פסיכולוגים ותיקים ששמם הולך לפניהם, מדובר במערכת בעייתית עבור שני הצדדים: רבים מהמטופלים, שלא יכולים להרשות לעצמם את התעריפים הגבוהים של השוק הפרטי, ממתינים חודשים ארוכים עד שיתקבלו לטיפול במערכת הציבורית. גם הפסיכולוגים הצעירים נאלצים להמתין חודשים עד שיתקבלו להתמחות, ואז הם רשאים לעבוד בחצי משרה בלבד, וכתוצאה מכך זקוקים להשלמת הכנסה ועובדים במגוון משרות חלקיות. המערכת הציבורית עצמה נמצאת בתהליך קריסה מתמשך, לאור המחסור בתקציבים ובתקנים. על הרקע הזה, לא היה מפתיע לראות גם פסיכולוגים צועדים עם המוחים בקיץ 2011 בקריאה "בריאות נפשית – לא לעשירים בלבד".

שלוש שנים אחרי הקיץ ההוא מתהווה בדרום תל אביב יוזמה ששואפת לממש את עקרונות המחאה ההיא – קואופרטיב מטפלים ראשון מסוגו בשם "מקומי". חברי הקואופרטיב מציעים לתושבי דרום תל אביב ויפו טיפולים איכותיים ומגוונים במחירים שפויים – כלומר נמוכים מהמקובל - אך כאלה המבטיחים גם שכר הוגן למטפלים. בעוד שהמחירים לטיפול פרטי באזור תל אביב נעים כיום בטווח של 350־400 שקל ויותר, והמחירים במגזר הציבורי נעים סביב 160 שקל לטיפול בחבילה של כ־30 פגישות בקופות החולים השונות - בקואופרטיב "מקומי" מבקשים 165 שקל לטיפול ללא התחייבות מצד המטופל למספר הפגישות.

גם תנאי ההעסקה של המטפלים, העובדים כולם בתקן שכירים, משתפרים, שכן מסגרת שכזו מחייבת את כל חברי הקואופרטיב להיות ערבים להתפתחות המקצועית והארגונית המשותפת וכן מאפשרת להם לחלק את השכר באופן שוויוני. "שורת הרווח של 'המעסיק' מתחלקת אצלנו בין הלקוחות שמקבלים טיפול מוזל לבינינו, שמרוויחים את הערך של העבודה באקולוגיה תעסוקתית טובה יותר, ומרוויחים פחות או יותר כמו אלה המועסקים במכונים הפרטיים", מסביר חנן סבח, פסיכולוג לקראת סיום ההתמחות וחבר בקואופרטיב. בקואופרטיב יעבדו המטפלים על תקן שכירים.

חברי הקואופרטיב מימין לשמאל: אביב עדשי, נטע ברקאי שטרן, שירי אהרוני, אילן דינר, טלי זהר, אסף יעקובוביץ', רות שפינר, אורלי יגר, חנן סבח צילום: אייל טואג

הקואופרטיב, שנעזר בהדרכתה של החברה הפסיכואנליטית בישראל, מונה עד כה כעשרה חברים וחברות מרחבי הקשת הטיפולית: פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים בהבעה, ביצירה ועוד. לכולם רזומה מכובד ביחס לגילם הכולל לימודים ועבודה במגזר הציבורי והפרטי. לפי שעה הקואופרטיב שפועל בחללים שונים בדרום תל אביב ויפו מפיץ את הבשורה בעיקר ברשת, אבל כבר בשלב זה מדווחים חבריו כי היוזמה מעוררת תגובות רבות הן מצד פסיכולוגים צעירים והן מצד הגווארדיה הוותיקה. "רוב האנשים שמתקשרים מתעניינים במשרה", אומר אביב עדשי, פסיכולוג לקראת סיום ההתמחות, "ואנחנו עוד בשלב של גיוס מספיק מטופלים שיאפשרו לנו להתייצב ובשאיפה להתרחב".

הרפורמה בבריאות הנפש, שעתידה להיכנס לתוקף ביולי 2015, זירזה את הקמת הקואופרטיב. עיקר הרפורמה מתמקד בהעברת מערך בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים, אלא ששאלות כבדות משקל כגון מחויבות הקופות להעביר הכשרות למטפלים או טיב תנאי ההעסקה נותרו עד כה 
בערפל; למעשה, במסמכי הרפורמה לא מוזכר כלל מקומו של הפסיכולוג בארגון (יש הטוענים כי הרפורמה אף מערערת את מקומו זה)ולא נדונה מידת השפעתו על ההתנהלות המקצועית במסגרת הארגון. "הקואופרטיב לא יכול ולא מתיימר לתת מענה לבעיות כמו בעיית ההכשרה; שנמצאת בתחום השירות הציבורי", מדגיש סבח. "אולם במצב שבו הרפורמה לא מבטיחה את תנאי ההעסקה של המטפל ולא דנה במקומו בתוך הארגון, אנחנו שואפים לייצר מסגרת בת־קיימא שמספקת טיפול מקצועי וגם מייצרת סביבת עבודה ראויה ותנאי העסקה טובים".

הקמת עסק מאפס, בוודאי קואופרטיב בעת הנוכחית, היא עתירת קשיים, וחברי הקואופרטיב משתדלים לשמור על אופטימיות ולמשוך אליהם מטופלים בדרכים מגוונות: בצד טיפולים פרטניים עובדים בקואופרטיב על יצירת מגוון קבוצות טיפוליות בנות שמונה עד עשרה משתתפים, שיעבירו יחדיו פסיכולוג ומטפל, כגון קבוצת מתבגרים, קבוצת סטודנטים וקבוצת טיפול בעזרת ציור ושיח, שנמצאות בשלבי הקמה מתקדמים. כמו כן הקואופרטיב מציע מעין דיל של טיפול פרטני וטיפול קבוצתי במחיר נגיש, מתוך אמונה בכוחו של טיפול משולב כמו גם מתוך תקווה שמספר המטופלים שייאסף יסייע לקואופרטיב להתייצב כלכלית. "כשאומרים למישהו 'לך לטיפול' מדברים בדרך כלל על טיפול אחד על אחד", אומר עדשי. "אבל כמטפלים נוכחנו בכוח של טיפול קבוצתי ועל אחת כמה וכמה בכוח הטיפול המשולב".

גם המתח בין הרצון להשתכר לרצון לתרום נשמר בזהירות; רעיון להמיר את הקואופרטיב בפרויקט חברתי בחסות העירייה נשקל בכובד ראש, "אבל המטוטלת נטתה לבסוף לכיוון הקמת עסק, רק בפורמט של קואופרטיב", מספר עדשי. "בסך הכל אנחנו לא באים להציל אף אחד; אין לנו את המשאבים לעזור לתושבי דרום תל אביב, זה תפקיד המדינה והעירייה".

"אם נצליח להקים קואופרטיב שהוא בר־קיימא וטוב למטופלים ולמטפלים, זה אקט חברתי", מחדד סבח. "וכולנו מאוד מחויבים לכך. זה שוק לא קל ולוטה בערפל, אבל יש לנו רצון לקחת את גורלנו בידינו ולתת לזה צ'אנס".

הכתבה מתפרסמת גם באפליקציה של מגזין TheMarker

באייפד או בטאבלטים מבוססי אנדרואיד

.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker