מראה שחורה

הפייסבוק של קיץ 2014 משקף את האלימות, הגזענות והבורות בחברה הישראלית

אליחי וידל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אליחי וידל

בוקר אחד, באמצע יוני 2014, התעוררו מאות אלפי ישראלים וגילו שרבים מהחברים שלהם גזענים, אלימים, בוטים ונבערים. בבוקר אחד, באמצע יוני 2014, הוצפו בבת אחת הרשתות החברתיות בעשרות אלפי סטטוסים שקראו לנקמה, לרצח, לחיסול, ובתגובות ששמחו לאידם של הסובלים ורקדו על דמם של הנופלים. הבוקר הזה היה אירוע מכונן ונקודת התפנית בדמותה של החברה הישראלית כפי שהיא משתקפת ברשתות החברתיות.

תגובות בוטות וישירות, חוצפה ודעתנות קולנית תמיד היו חלק בלתי נפרד מתרבות השיחה והוויכוח בחברה הישראלית, אבל אירוע חטיפת שלושת תלמידי הישיבה בגוש עציון באמצע יוני השנה השמיד כל חלקה טובה שעדיין נותרה. לא עוד טוקבקים אנונימיים בסופן של ידיעות באתרי חדשות, חסל סדר ההתחשבות ברגשות הזולת, תמה ההפרדה בין הדעה האישית לפרופיל האישי. האשליה שאנשים ירגישו טיפה לא בנוח ויחשבו פעמיים לפני שיתבטאו בגסות או יכתבו תגובה אלימה רק מכיוון שהם מזוהים דרך הפרופיל שלהם ברשתות החברתיות התנפצה לנוכח הלגיטימציה שהעניקו להם נבחרי הציבור בהסתה באמצעי התקשורת המסורתיים וזלגה לפייסבוק.

הציבור ברשתות החברתיות - מס' 2 ברשימת 100 המשפיעים של מגזין TheMarker 2014

בתחילת יולי, לאחר שנמצאו גופותיהם של שלושת הנערים, הגיע גל ההסתה לשיא, כשהרשתות החברתיות העצימו את כוחו. בתוך שעות ספורות התמלאה הרשת בסטטוסים שהעלו אלפי אזרחים ובהם קריאות לנקמה ולרצח ערבים. קבוצה בשם "עם ישראל דורש נקמה" צברה יותר מ־30 אלף תומכים בתוך יממה. אזרחים פרטיים, אנשי ציבור, בעלי תפקידים ומובילי דעה לא היססו לשסות בגלוי את חבריהם באנשי "הקבוצה האחרת". עובדת עירייה איחלה ש"יהרגו את כל הערבים יחד עם השמאלנים", אדם שהציג את עצמו כשוטר איחל לתושבי עזה "שימותו עוד מיליון ילדים אמן", ומנגד עובד בנק שהזדהה עם תושבי עזה כתב: "הלוואי שתהיה עוד שואה שתשמיד את שארית היהודים".

הפייסבוק האלים של קיץ 2014 הוא אותו פייסבוק מעצים של קיץ 2011 - של המחאה החברתית. מה שהתחיל בהתארגנות צרכנים נגד תאגידים, טייקונים וממשלה חסרת אונים התגלגל למפלצת של כוח, לעתים ללא שליטה ואבחנה. במקרים רבים, המחאות הספונטניות מובילות לתוצאות חיוביות מבחינה חברתית ואזרחית - כמו הצפת בעיות הון־שלטון, הגבלת כוחם של מונופולים, מינויים בעייתיים במוסדות ציבוריים, או חשיפת שיטות הפעולה של הטייקונים. אבל הקלות הבלתי נסבלת של הוספת לייק ליוזמה - או למחאה - הפכה לדבר עצמו על חשבון דיון מעמיק. סוג של לינץ' דיגיטלי רדוד שמתפרץ בערב אחד וסוחף בתוך כמה שעות מאות אלפי אזרחים, ללא אבחנה.

כאשר האזרחים לוקחים את החוק לידיים במקום לתבוע טיפול של רשויות המדינה, האלימות יוצאת מגבולות המרחב הדיגיטלי. וכך עובדת בית מרקחת ערבייה שהזדהתה עם מחאה נגד פעולת צה"ל בעזה זכתה לביקור של תומכי ימין אלימים שגרם לה לסגור את העסק לכמה ימים, אמנים ישראלים נזהרו מלהביע עמדות שמאלניות מחשש לפרנסתם, ועיתונאי שהביע דעה שמאלנית קיצונית נאלץ להשתמש בשירותי אבטחה אישית מחשש לחייו.

הכתבה מתפרסמת בגיליון 100 המשפיעים של מגזין TheMarker, ספטמבר 2014

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

על הגל הזה מצליחים לרכוב גם כל מיני "ציידי סטטוסים" מקצועיים, שלמדו בשלוש השנים האחרונות כיצד להתפרנס מתופעת העדר ברשתות. ציידי הסטטוסים הללו יודעים לזהות התנהגות בעייתית ברשת של נבחר ציבור, אבל גם התבטאויות אומללות של אזרחים פשוטים, ובזכות מאות אלפי העוקבים שלהם נוצר הבאזז. לא מדובר בדיון אמיתי שיביא בסופו לשינוי מהותי או חיובי, אלא לכל היותר בבדיחה מוצלחת על חשבונו של מישהו והפיכתו לשוטה הכפר היומי. כזה היה גם הגל העכור ששטף את המדינה בעקבות חתונתם של תושבי יפו, מורל (יהודייה שהתאסלמה) ואחמד המוסלמי: פרסום ההזמנה לחתונה הבעיר ויכוח גזעני שאלמלא התערבות בית המשפט היה עלול להיגרר גם לאלימות פיזית.

למהירות שבה עובר המידע בפייסבוק וליעילות שלו בעיצוב דעה או תודעה יש השלכות והשפעות חיוביות, אבל השילוב של כמה "קמפיינים" חברתיים מוצלחים עם רדידות השיח במדינה הציפו דרך הרשתות החברתיות דווקא את הצדדים האפלים של החברה הישראלית. הרשתות החברתיות בכלל ופייסבוק בפרט הם כלי חברתי רב עוצמה ובעל תרומה חיובית אדירה, ודווקא בגלל החדירה המושלמת שלהם הם משמשים כסוג של מראה לפניה של החברה. לטוב, אבל גם לרע.

עם האווירה האלימה ברשתות החברתיות אפשר להתמודד באמצעות הרבה כלים. אפשר להסתיר סטטוסים לא נעימים, למחוק תגובות לא ראויות, לחסום אנשים מלהגיב, לבטל חברות, להתלונן לרשויות פייסבוק על תכנים פוגעניים או פשוט לא להיכנס לאתר ולא להיות מעורב במתרחש ברשת החברתית. אבל זה לא יותר מהטמנת הראש בחול. אם תאנפרנד (Unfriend) חבר אלים - זה לא ימנע ממנו להמשיך לקלל בתור במכולת השכונתית. אם תפסיק לעקוב בטוויטר אחרי בעל דעות גזעניות - זה לא יגרום לו להפסיק להשמיע אותן במטבחון במקום העבודה.

הפגנה נגד גזענות בירושלים, 2012
צילום: אוליבייה פיטוסי
רוצים גזענות? הנה גזענות. הפגנת להב"ה מחוץ לחתונת מורל מלכה ומחמוד מנסורצילום: עופר וקנין

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker