תופעת העדר |

הסיכון המקצועי 
שבעבודה בוול סטריט

מייקל לואיס, בלומברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

כמה פעמים בעשורים האחרונים נדמה היה שהבנקים הגדולים בוול סטריט מאבדים את כוח המשיכה שלהם בעיני בוגרי האוניברסיטאות המובחרות ביותר: בתחילת שנות ה־90, בתקופת בועת הדוט.קום, ומיד לאחר המשבר הכלכלי העולמי. בכל פעם נדמה היה שבוגרי המחזור המסיים של הרווארד וייל עלולים להחליט באופן גורף שהם מעדיפים לעשות משהו אחר בחיים במקום לעבוד במורגן סטנלי. ובכל פעם התברר שלא.

עמק הסיליקון שוב תוסס, ובתגובה מעלים הבנקים הגדולים בוול סטריט את השכר ההתחלתי ומפחיתים את שעות העבודה של העובדים החדשים. בינתיים זה מצליח להם.

ליזמות טכנולוגית אף פעם לא יהיה מספיק כוח להחליף את הבנקים הגדולים של וול סטריט במערכת העצבים המרכזית של צעירי ארצות הברית, הן משום שיזמות טכנולוגית דורשת מהעובד רעיון מקורי, או לפחות ידע כלשהו במחשבים, והן משום שיזמות אינה מציעה לאנשים שלומדים באוניברסיטאות העלית את מה שרבים מהם שואפים אליו: מעמד בטוח. "אני הולך לגולדמן" הוא עדיין המשפט הקרוב ביותר שאפשר לשמוע בעולם האמיתי ל"אני הולך להרווארד", לפחות מבחינת צעיר שאפתן שאינו שואף לעשות שום דבר מיוחד.

וול סטריטצילום: אי־פי

השאלה שתמיד סקרנה אותי לגבי גדודי הצעירים שבפניהם אפשרויות קריירה אינסופיות המגיעים למגזר הפיננסי היא: מה קורה להם אחר כך? אנשים אוהבים לחשוב שיש להם "אופי", ושהאופי שלהם ישרוד בכל מצב. זה לא באמת כך. בדרך כלל הדבר הטוב ביותר שאדם יכול לעשות הוא לבחור בקפידה את הסביבה שבה הוא רוצה לעבוד.

ברגע אחד, עדר מסיימי האוניברסיטאות הטובות ביותר בארצות הברית מורכב מאנשים צעירים - שאפתנים, אך עדיין צעירים – עם אידיאלים ותקוות לחיות חיים מלאי משמעות. רגע לאחר מכן הם כבר אנשים מבוגרים, משחקים בחברות דירוג האשראי, גורמים לניירות ערך לרדת רק כדי שיוכלו להרוויח הון על חשבון המשקיעים שאותם הם שכנעו לקנות, מבצעים מניפולציות בשווקים שונים על חשבון החברה כולה ומעודדים כל מיני אנשים לעשות בהון ובחברה שלהם כל מיני דברים שאסור להם לעשות.

בכל מקצוע טמונים סיכונים. הסיכון המקצועי של פרשן באינטרנט, למשל, הוא להיהפך לאדם שאומר כל דבר שהוא חושב שימשוך אליו תשומת לב, במקום את מה שהוא באמת חושב, ולכן הוא לפעמים שוכח את ההבדל ביניהם.

הסיכונים המקצועיים בוול סטריט מעניינים הרבה יותר – ולא רק בגלל שמחצית מהמחזור המסיים של הרווארד עדיין רוצה לעבוד שם. חלק מהסיכונים ברורים מאליהם – למשל, הפיתוי לשים את הדגש על הטווח הקצר מאוד ולא על הטווח הארוך. או הפיתוי (אם מרוויחים הרבה כסף) להשתמש בהצלחה פיננסית כתירוץ לכישלון בתחומים אחרים בחיים. אולם חלק מהסיכונים המקצועיים של וול סטריט ברורים פחות. הנה כמה שנראים כעת רלוונטיים במיוחד.

כל מי שעובד במגזר הפיננסי חש, לפחות בהתחלה, את הלחץ להעמיד פנים שהוא יודע יותר מכפי שהוא באמת יודע.

צילום: בלומברג

לא רק שהאנשים שבוחרים את המניות, או צופים את המחירים העתידיים של נפט וזהב, או בוחרים את יעדי הרכישות של החברה, או משכנעים חברות פרטיות שמרוצות ממצבן לצאת להנפקה, לא יודעים על מה הם מדברים, הם מעמידים פנים שהם יודעים דברים שאי אפשר לדעת. מה שוול סטריט מוכרת הוא פחות הנדסה ויותר שירות תחזיות לתחרות הטלת מטבע – אלא שאף אחד לא טועה לחשוב שתחרות הטלת מטבע היא משחק שמצריך כישרון. כדי להצליח בסביבה הזאת אדם צריך להאמין, או לפחות להעמיד פנים שהוא מאמין, בכך שהוא מומחה בעניינים שבהם אי אפשר להיות מומחה. אני לא בטוח שקל יותר להיות מתחזה בוול סטריט לעומת מקצועות אחרים, אך בוול סטריט לפחות מקבלים הרבה יותר כסף כדי לשכוח את רגשות האשם.

כל מי שעובד בחברות פיננסים גדולות מתקשה במפתיע להיקשר למשהו גדול יותר מעצמו.

אתם אולי חושבים שאתם עומדים לעבוד בקרדיט סוויס או בברקליס, ושתצטרפו שם לצוות של אנשי מקצוע שמחויבים להצלחת הבנק, אך מהר מאוד תבינו שהחברה היא רק מעטפת חיצונית לשאיפות האינדיווידואליות של האנשים שעובדים בה. הקשר העיקרי של רוב האנשים שעובדים בבנקים הגדולים אינו לחברה שלהם אלא לשוק שלהם. העובדה הפשוטה הזאת פותרת הרבה מהתעלומות הגדולות של וול סטריט. גורם חיצוני שהיה מסתכל על הבנקים הגדולים בוול סטריט בסוף 2008, למשל, היה שואל, "איך יכול להיות שכל האנשים המבריקים והמרוכזים כל כך בעצמם התאחדו וביצעו התאבדות קולקטיבית?" אותו אדם בוודאי היה תוהה באחרונה "מדוע שסוחר יטה את ריבית הליבור, או את שערי המט"ח, או את המאגרים האפלים (Dark Pools) של החברה, כשהתגמול שהוא מקבל מהחברה כל כך טריוויאלי ביחס לעלות, אם הוא עלול להיתפס? ולמה שאחד הבנקים בוול סטריט לא ילשין על כל השחקנים הרעים בשוק ויציג את עצמו כבנק הגון?"

התשובה היא שלאנשים שעובדים בתוך הבנקים הגדולים בוול סטריט אין באמת השפעה על גורל החברות שלהם בטווח הארוך. אם המקום יקרוס, הם תמיד יוכלו לעשות את מה שהם עושים בחברה אחרת – כל עוד ישמרו על המעמד בשוק שלהם. הדרך המהירה ביותר לאבד את המעמד הזה היא להרחיק אנשים אחרים בשוק. כשרואים אחרים בשוק עושים מעשים על חשבון החברה כולה, התגובה הראשונית, לפחות בשלב מוקדם של הקריירה, עשויה להיות דיווח עליהם. אולם תגובה שקולה יותר תהיה לשתוק. וכשרואים אנשים אחרים מרוויחים כסף בשוק כתוצאה מניצול פגם במנגנון פנימי – כמו למשל חברות דירוג אשראי שניתן להטעות, בורסות שאפשר להטות או מדדים שניתן לבצע בהם מניפולציות – חשים את הלחץ לא לטפל בבעיה אלא לנצל אותה.

באופן כללי, כל מי שעובד בחברות הפיננסים הגדולות חש לחץ עצום לא להטיל ספק בהסדרים קיימים.

אחת התכונות הבולטות ביותר של המגזר הפיננסי בארצות הברית היא ההתנגדות שלו ליזמות מועילה וחדשנית מהסוג שמחולל כל הזמן מהפכות במגזרים אחרים של הכלכלה. אנשים במגזר הפיננסים מקבלים הרבה מאוד כסף כדי לשנות כל מגזר בכלכלה האמריקאית. אך כשזה מגיע למגזר שלהם, הם חוששים מאוד משינויים בשוק, ויש להם המשאבים למנוע אותם. כך, לדוגמה, בורסת המניות החדשה IEX הוקמה כדי לבטל את התיווך הפיננסי הלא נחוץ בכל המגזרים האחרים, שהיה עלול לגרום להרבה חברות לפשוט רגל. האנשים שמנהלים את IEX מצאו דרך להפוך את שוק המניות האמריקאי – ושווקים פיננסיים אוטומטיים אחרים – ליעילים יותר, ובדרך גם להפחית את השלל של המגזר הפיננסי. בדיוק בגלל הסיבה הזו הם עומדים כעת מול אחד מהקמפיינים המאורגנים והמכוערים ביותר מחוץ לפוליטיקה האמריקאית: מתקפות ערמומיות של טרולים באינטרנט, דיונים בקונגרס שמטרתם לטשטש את הבעיות בשוק, מאמרי דעה של רגולטורים בולטים לשעבר, שמועסקים כיום על ידי המכונה של וול סטריט ומפיצים שקרים בוטים, כתבות מלאות שגיאות של עיתונאים טיפשים או עצלנים מכדי לעשות משהו מלבד לצטט את מה שאמרו להם אותם אנשים שמרוויחים הון מחוסר היעילות שאותם יזמים רוצים לבטל.

הלחץ הרב ללכת עם העדר ולא להכות גלים הוא החלק המדכא מכל עבור אדם צעיר ושאפתן. ברור שלממשלה אין כוח לכפות על המגזר הפיננסי שינוי רציני. יש עכשיו הרבה מקום בוול סטריט ליזמות בנוסח האדמה החרוכה של עמק הסיליקון, והאנשים שיכולים לחדש הם העובדים החדשים בתעשייה, אבל הם בטח חושבים שאין להם שום קשר לכך, והם טועים. ההתנגדות של הסביבה החדשה שלכם לכוחות השוק ולאפשרות של עשיית דברים בצורה שונה ויעילה יותר תיהפך בקרוב להתנגדות שלכם. כשתתחילו את הקריירה שלכם אולי תחשבו שאתם עומדים לשנות את העולם, אך סביר להניח שהעולם הוא שישנה אתכם. לכן כדאי שתשמרו על עצמכם, כי אף אחד אחר לא יעשה זאת.

הכתבה מתפרסמת בגיליון אוקטובר  של מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker