נדל"ן

קרקע לנצח

משחר האנושות, ובכל התרבויות, לבעלות על קרקע ולבתים שעליה היה ערך עליון. את העובדה הבסיסית הזו איש לא ישנה. אבל כל קהילה וכל חברה אנושית יכולה להחליט היכן היא רוצה להתמקם בציר שבין שוויון נדל"ני אוטופי - לבין פער קיצוני בסגנון ימי הביניים, שבו קבוצה קטנה של אצילים החזיקה בכל הנכסים, והשכירה אותם לשאר האוכלוסייה

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן אבריאל

משחר האנושות ובכל התרבויות, לבעלות על קרקע ולבתים שעליה היה ערך עליון. עמים נלחמו ועדיין נלחמים זה בזה על קרקעות. "גאולת האדמה" מתושביה הערבים היתה ערך מרכזי של הציונות. ברמה המשפחתית, בישראל כמו ברוב העולם, גורלו של תינוק בן יומו קשור באופן ישיר לערך נכסי הקרקעות והנדל"ן שהוריו מחזיקים, משכירים ובבוא היום יורישו לו.

את העובדה הבסיסית הזו איש לא ישנה: אין תרבות שבה לכל האזרחים יש אותה קרקע ואותם נכסים. אבל כל חברה יכולה להחליט היכן היא רוצה להתמקם בציר שבין שוויון נדל"ני אוטופי לבין פער קיצוני בסגנון ימי הביניים, כשקבוצה קטנה של אצילים החזיקה בכל הנכסים והשכירה אותם לשאר האוכלוסייה. כל קהילה צריכה להחליט איזו רמת אי שוויון בנדל"ן היא מבקשת לאמץ.

איך זה יעבוד? ג'ון רולס, אחד הפילוסופים הפוליטים החשובים בעשורים האחרונים, תיאר בספרו "תיאוריה של צדק" סיטואציה דמיונית שבה יכניסו לחדר קבוצה של אנשים שאינם יודעים דבר על מצבם הכלכלי של כל האחרים, ויבקשו מהם להחליט איזה מודל של חלוקת משאבים לאמץ. רולס טען כי ההחלטה הרציונלית של כולם תהיה לבחור במודל שוויוני. מדוע? כי בהיעדר ידע על האחרים, גם מי שיש לו נכסים לא ירצה להסתכן בכך שכולם יהיו אמידים ממנו ושהוא יהיה המסכן שבסוף הדירוג.

הכתבה מתפרסמת בגיליון אוקטובר  של מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

אם ניקח את הטענה של רולס לעולם הנדל"ן, אזי בני אדם יחפשו מודל שוויוני יותר, כל עוד הם לא יודעים מה יש לאחרים. אלא שהעולם האמיתי שונה בתכלית. הנחת "אי הידיעה" אינה מתקיימת, כי הרי כולם יודעים היטב מה יש להם, כולם יודעים לא רע מה יש לאחרים, ולאלה שיש הרבה אין עניין להעביר חלקים מרכושם לאחרים. על כך מעידים המאמצים של האנשים להשביח את הנכסים שלהם מצד אחד, ומצד שני לחמוק מתשלום מסים - שאולי היו יכולים לסייע לחסרי נכסים.

אז אדם לאדם זאב, גם בנדל"ן? לא בדיוק. כשמבקשים מאנשים לבחור באיזו רמת אי שוויון הם רוצים לחיות, כמעט כולם מעדיפים אי שוויון קטן בהרבה מזה הקיים במציאות – כולל העשירים שבהם. מדינות רבות, ודאי דמוקרטיות־ליברליות, מפעילות כלי מדיניות אגרסיביים במטרה לצמצם את אי השוויון בנכסים בכלל ובנדל"ן בפרט, בהם מסי ירושה, דיור ציבורי, מנגנונים לפיקוח על שכר הדירה ותוכניות יצירתיות לסיוע ברכישת דירה ללא נטילת משכנתאות בלתי אפשריות. ישנו מס רווחי הון בנדל"ן, מס על הכנסות מניבות, אפילו מסי רכוש שוטפים על נכסים. נעשים מאמצים לערבב תושבי שכונות מבוססות עם דיירים מעוטי יכולת. היכן שהמחירים יוצאים משליטה, יש ניסיונות לעצור אותם.

בישראל זה לא ממש קורה. דווקא מדינה בעלת מסורת והיסטוריה סוציאליסטית, נכשלת — או לכל הפחות, לא מצטיינת — בטיפול בקרקעות ובנדל"ן, וזה הופך את הנדל"ן בישראל למנגנון המרכזי שמעמיק את אי השוויון החשוב באמת: אי השוויון בנכסים. זהו הנושא של גיליון זה. נמרוד בוסו מסביר כיצד המדיניות וההחלטות של הרשויות בשוק הנדל"ן גורמות לאי שוויון, וגם מראיין שניים מהלוחמים בהחלטות הללו, סנדי קדר מהאגודה לצדק חלוקתי ומשה קריף מ"הקשת המזרחית".

אי השוויון שיוצרת מדיניות הנדל"ן בישראל אינו גזירה משמים. ניתן לצמצם אותו, אבל איך? למשל על ידי מאבק נחוש במחירי הדיור. רז סמולסקי מציגה 11 רעיונות לטיפול בצד ההיצע של הדירות, ואייל עופר, ממייסדי עמותת "ישראל יקרה לנו", מביא רעיונות לעצירת החגיגה הרעה מצד הביקוש. גיא רולניק טוען ששר האוצר יאיר לפיד לא באמת רוצה להוריד מחירים. ואם נמאס לכם מכל התסכולים הללו, תוכלו לקרוא היכן ניתן לקנות אי, או ארמון חלומות, בפחות ממחירה של דירה ממוצעת בתל אביב.

לא רק נדל"ן תמצאו במהדורה זו. מהראיון עם טים קוק, המנכ"ל של אפל, תוכלו להבין כיצד היא הצליחה להעפיל לשיאים חדשים גם לאחר מותו של סטיב ג'ובס; אילו פטנטים חדשים מצאו המנכ"לים של החברות בארצות הברית כדי לשים את היד על קופות המזומנים; ויש גם תחקיר שבוחן האם יהלומן ישראלי היה מעורב בקידום משטר אפל באפריקה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker