הערב הדחה |

כמה רייטינג יש למוסר

פרשת רונאל פישר חושפת את מנגנוני הפעולה האפלים של הטלוויזיה המסחרית, שפעם אחר פעם מטביעה בתודעת הצופים דימוי נוצץ לאנשים שאינם ראויים לו

ענת באלינט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ענת באלינט

המעצר של עו"ד רונאל פישר בתחילת יולי בחשד לתיווך בשוחד ושיבוש מהלכי חקירה תואר שוב ושוב בדיווחי החדשות כ"מדהים" ו"מטלטל", בעיקר לאור הדימוי הציבורי שממנו נהנה פישר זה שנים רבות, אבל מי שעקב מקרוב אחר המסלול שעשה פישר מעיתונאי חוקר לעורך דין וכוכב טלוויזיה היה מלא פליאה דווקא מהחלק הראשון בעלילה, שנמשך כבר כעשור, והופתע הרבה פחות מהתפנית הדרמטית של השבועות האחרונים.

פרשת פישר היא אכן סיפור מטלטל על משטרת ישראל (אולי) וללא ספק על פישר עצמו, אך לא פחות מכך היא סיפור על מנגנוני הפעולה האפלים של הטלוויזיה המסחרית, שפעם אחר פעם מטביעה בתודעת הצופים דימוי נוצץ ומזויף לדמויות שלא רק שאינן ראויות לכך, אלא גם מתגלות בהמשך ככאלה המתהלכות על גבול הפלילי ואף חוצות אותו. פישר הוא לא הראשון, אלא ציון דרך נוסף בהיסטוריה הלא מרשימה של זכייני הטלוויזיה המסחרית. קדמו לו בתפקיד דודו טופז, מרגלית צנעני וגם אייל גולן (ובאופן מסוים, גם עמנואל רוזן), כוכבי מסך שהדמויות שהצליחו לטפח באדיבות ערוץ 2 התנפצו באחת.

רונאל פישר בבית המשפטצילום: אוליבייה פיטוסי

מיד עם היוודע דבר מעצרו של פישר הודיעה הזכיינית רשת על ביטול הופעותיו כשופט בתוכנית הטלוויזיה "המיזם", תחרות בין יזמים המעוניינים לגייס השקעות, וזמן קצר אחר כך הוחלט על הורדתה הסופית מהמסך. באתר התוכנית הוצג פישר כבעליו של משרד עורכי דין "מהמובילים בישראל".

"המיזם" היתה התחנה הנוכחית בקריירה הטלוויזיונית שבנה לעצמו פישר בקפידה, במקביל לעבודתו כעורך דין. ב־2005 הוא הוביל את הסדרה "עשרת הדיברות" (קשת) שבה נחשף כאיש מורכב ומיוסר, כזה שלא מהסס לחשוף את חולשותיו ואנושיותו, נע ונד בין זיכרונות ילדותו (על הספה של הפסיכולוגית איריס רייצס), ובין שאלות בסיסיות של מוסר בחייו של אדם בוגר. בהופעות שלו לצד מיקי רוזנטל, בתחילה ב"בולדוזר" (קשת) ובהמשך בסרט "שיטת השקשוקה", לבש דמות של לוחם אמיץ בשחיתות ועורך דין ממולח שנעמד לצדו של רוזנטל העיתונאי וייעץ לו כיצד לתמרן את צעדיו מול "כוחות הרשע". ב"גברים בשחור" יצא עם רוזנטל לראיין דמויות מעניינות וחזר עם לקוח מעניין לא פחות – ארקדי גאידמק, שהחליט לשכור את שירותיו מיד לאחר שזה ראיין אותו לתוכנית. ב"איך להצליח בשישה שיעורים" יצא עם פרופ' יורם יובל לבדוק שאלות מפתח בדרך להצלחה.

בכל אותן הופעות לבש פישר דמות של ספק ילד סקרן, חקרני וגלוי לב, עיניו פעורות מול העולם והוא אינו מודע עדיין למה שמותר ומה שאסור להגיד, ספק עורך דין ממולח, המודה בלא בושה שהוא תאב כסף, הצלחה וכבוד. מורכבות זו, מלווה בגמגום כבד, עטפה אותו כמעט באופן בלתי נמנע בתחושת אמפתיה של הצופה מן הצד. אמפתיה זו שהוא מגייס מהעומד מולו משמשת לפישר כבר שנים מעטה הגנה ונשק טקטי. בראיון לפרופ' יובל בראיון לתוכנית "שיחת נפש" אמר: "יש בי מערבולת פנימית של שאלות מוסריות, האם אני מוסרי, האם ראוי בכלל להיות מוסרי?". במקום לעורר סימני שאלה, ההצהרה המדהימה הזו גייסה תחושת הזדהות. אכן, באמת, מי מאיתנו לא התחבט בשאלות יסוד על טיבו של המוסר האנושי?

דודו טופז בבית המשפט, 2009צילום: דודו בכר

על המסך של הטלוויזיה המסחרית כל סימני השאלה המטרידים שצצו לאורך הקריירה של פישר כעיתונאי וכעורך דין נזנחו בצד, נעלמו כלא היו. החל בתחקיר המרעיש שפורסם ב"כל העיר" ב־1994 והעלה שאלות כבדות משקל על האופן שבו התנהל פישר כעיתונאי חוקר ב"מעריב" של נמרודי (לפי הכתבה חלק מהתחקירים שערך פישר לא פורסמו אלא שימשו כאמצעי להפעלת לחץ על מפרסמים להעביר תקציבי פרסום ל"מעריב"), עבור בתלונה על הטרדה מינית שהגיעה ממי שעבדה תחתיו כשערך את ביטאון לשכת עורכי הדין בתל אביב "הפרקליטים" ונסגרה בפיצוי כספי מצד פישר ובלי שהודה בטענות נגדו, וכלה בהתבטאות כנגד פסק דין שניתן ללקוחו, יעקב העליון, לפיה הכרעת הדין של השופט היא "המעשה המגונה" בפרשה. אף על פי שהדברים היו ידועים ומוכרים לעיתונאים ואנשי תקשורת, הם לא מנעו ממקבלי ההחלטות בגופי השידור להציב את פישר פעם אחר פעם במרכז המסך כדמות מסקרנת ומעוררת הזדהות, אדם שהוא גם מצליח, גם מומחה בתחומו וגם נפש רגישה כשל אפרוח רך פרווה.

המקרים של טאלנטים אחרים אמנם שונים בתכלית, אך הדינמיקה דומה. אישיותו הבעייתית של טופז, צריכת הסמים שלו, יחסו השוביניסטי לנשים, תלונות על הטרדה מינית והתגובות האלימות למי שהעזו לבקרו היו ידועים היטב למעסיקיו של טופז בקשת, ולמרות זאת לא רק שלא נמנעו מלטפח אותו ככוכב בידור, גבר נחשק ואיקון ישראלי, אלא אף יצאו להגן עליו בחלק מהתקריות כדי שיוכלו להמשיך לשדר את תוכניותיו עתירות הצפייה.

האם המנהלים בקשת ורשת הם טיפשים או רעי לב? רחוק מכך. על פי רוב הם אנשים נבונים להפליא שמיטיבים להפעיל שיפוט חד בחיי היומיום שלהם. חסרונם הוא במידת ההתלהבות שבה הם משתפים פעולה עם כללי המשחק שמכתיבה הטלוויזיה המסחרית, המגרש המקצועי שאליו החליטו להיכנס.

הכתבה מתפרסמת בגיליון אוגוסט של מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

שני גורמים מכריעים בשאלה מי יגיע לקדמת המסך: מה שהמדיום מכתיב ומה שהמנגנון הכלכלי מתמרץ עוד ועוד. הטלוויזיה, כמדיום, אוהבת מחוות גדולות של גוף ונפש. גדולות ומרגשות, גדולות ומגוחכות, גדולות וגסות, אין זה משנה. זהו מדיום שעידון ואיפוק עוברים בו כפודינג תפל, ואילו התנהלות עתירת רגש, חסרת עכבות, מוחצנת ובוטה מושכת מיד את תשומת הלב והסקרנות, לוכדת את העין המשועממת של הצופה. דמויות שבחיי היום יום נתפשות כמוחצנות, לעתים באופן שאינו נעים לסובבים אותן, זוכות לחיבוק חם דווקא על מסך הטלוויזיה. כזה היה דודו טופז, שלא נרתע ממבצעי "צדקה" מביכים, מתזמור הקהל באופן אינפנטילי ליציאה ל"פי־רסו־מו־ת", ומבדיחות עדתיות, הערות שוביניסטיות ומשחקים שהשפילו את המשתתפים בהם, שורת התנהגויות שאדם נורמטיבי היה מהסס לאמץ. כזו היתה מרגול, ששפתה הגסה והצבעונית, העממית כביכול, הבטיחה את מקומה ב"כוכב נולד".

לכך נוסף המנגנון הכלכלי של הערוצים המסחריים, קפסולה דחוסה של הרעיון הקפיטליסטי: מה שמוכר, נראה ממנו יותר. זהו מנגנון שעיוור לחלוטין לשיקולים של טוב ורע, ראוי ובלתי ראוי. שיקולים כאלה, הנוגעים לשאלה האם ראוי להפוך אדם כמו רונאל פישר לדמות מופת העוסקת בשאלות של מוסר, צדק או הצלחה, לא רק שאינם חלק מכללי המשחק, הם נתפשים כבלתי לגיטימיים ממש. מי שמספק מחוות קיצוניות, התנהלות חסרת עכבות וחשופה ש"עוברת מסך" וזוכה לאהדת הקהל – ילך ויפרח. כך נוצר נתק בין העמדה האישית שבה מחזיקים מקבלי ההחלטות כלפי הכוכבים שהם מטפחים להחלטות שהם מקבלים בפועל.

אפשר לדבר על היתרונות הגלומים במנגנון הזה, שיוצר טלוויזיה שאיננה דידקטית, "חינוכית" ומנחה לערכים מסוימים, אבל הנה החיסרון העצום: בחסות מאפייני המדיום ועיוורון המסחריות שלו צומחים על המסך גיבורים המתקשטים בדימוי מזויף ושקרי, כזה שהמרחק בינו לבין דמותם במציאות הוא עצום, ולעתים מפחיד ממש. פעם אחר פעם הדימוי מתנפץ מול עיניהם המשתאות של הצופים. הם לומדים לפתע שדודו טופז הוא לא הבחור הטוב שאהבו לאהוב, שמרגול היא לא סתם טיפוס צבעוני ועממי, אלא מסוגלת לגייס את העולם התחתון כדי לפתור מחלוקת כספית, ושעורך הדין המיוסר והמגמגם הוא, לפי החשדות, מתווך שוחד, החוליה המחברת והמשמנת בין עבריינים לקציני משטרה, בדרך לסגור תיקים פליליים. בחדשות ערוץ 10 מישהו כנראה הבין שיש בעיה חמורה בשיטה והורה, בעקבות ביקורת על הופעתו של אבי בניהו, מנחקרי פרשת הרפז, שלא להזמין לאולפני המלחמה מי שמעורב בחקירות פליליות או הורשע בפלילים.

הטלוויזיה שפעם, בימים של תמימות, דיברו עליה כעל "חלון לעולם", מי שפותחת לצופים שלה אופקים רחבים הרבה יותר מאלו של הסלון הביתי וחושפת את המציאות כפי שלא חלמו להכיר, נהפכת למראה מעוותת כשמדובר בטלוויזיה מסחרית, בגלל המנגנונים שמניעים את קבלת ההחלטות בה. בחסות תוכניות בידור, ריאליטי ודוקומנטרי צומחים כוכבים שמתקשטים בנוצות צבעוניות ונאות, כאלו המכסות על דמותו האמיתית הכעורה למדי של הטווס התורן. סימני השאלה סביב עו"ד פישר ריחפו באוויר כבר שני עשורים. עד שזה לא הגיע להתערבות של המשטרה, עד שחותמת החשד הפלילי לא הוטבעה, זה פשוט לא עניין אף אחד בערוץ 2.

אייל גולן יוצא מחקירה ברשות המסיםצילום: אוליבייה פיטוסי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום