פלוס לפלוס - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מחקר ופיתוח

פלוס לפלוס

במינהלת מגנ"ט של המדען הראשי במשרד הכלכלה, נציגים של חברות
 היי טק ותעשייה ואנשי אקדמיה נפגשים בקביעות כדי לפתח יחד את הטכנולוגיות המתקדמות של השנים הבאות. החשדנות והיריבות המסחרית נשארות מחוץ לדלת

תגובות

בסרטי ג'יימס בונד שמור מקום של כבוד לסצנות המשעשעות שבהן Q, האחראי על מחלקת הפיתוח בסוכנות הביון MI6, מציג ל־007 את שלל החידושים הטכנולוגיים שישמשו אותו במשימתו הבאה. ההמצאות של Q, שבמרוצת השנים גילמו אותו שני שחקנים בלבד, נראו תמיד מופרכות בשעתן, אבל את הרעיונות שמאחורי רבות מהן אפשר למצוא כיום בטכנולוגיות שבהן כולנו משתמשים מדי יום. מכשיר הניווט הלווייני, טלפון במכונית ואיתורית כולם המצאות שנראו בסרטי בונד כבר בשנות ה־60, עשרות שנים לפני שנהפכו לחלק אינטגרלי מהנוף.

אם גם במרתפי השב"כ או המוסד הישראליים פועל Q מקומי, שמייצר חידושים טכנולוגיים מסעירים לשימושים צבאיים, קיומו לא נחשף וייתכן שלעולם לא ייחשף. לעומת זאת, בזירה האזרחית בישראל דווקא פועל מוסד דומה - שבו המדינה מעודדת באופן פעיל חדשנות טכנולוגית ומציעה תמיכה במעבר ממחקר בסיסי, הנערך באקדמיה או במכוני מחקר רפואי, למחקר יישומי בעל שימושים מסחריים. כל זאת, תוך שיתופן של החברות המובילות בענף ההיי טק, שלא פעם מניחות בצד את היריבות העסקית ביניהן כדי להוליד יחד פיתוחים חדשניים ופורצי דרך.

פעילות זו, המתבצעת זה כ־20 שנה במינהלת מגנ"ט (מחקר ופיתוח גנרי טכנולוגי) של המדען הראשי במשרד הכלכלה, כבר הניבה חידושים רבים בתחומים מגוונים, החל בדפוס הדיגיטלי ומערכות מעקב חכמות אחרי חשודים בשדות התעופה, עבור דרך תקשורת לוויינית וכלה בתכשיר לעור המבוסס על ננו טכנולוגיה.

הרעיון שמאחורי מגנ"ט הוא לחשוב חמש־שש שנים קדימה, ולזהות את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר שיידרשו בעתיד לחברות התעשייה המשתתפות — גישה יוצאת דופן בישראל, שבה הרשויות עסוקות לרוב בכיבוי שריפות, ובדרך כלל מתקשות בתכנון לטווח הארוך. כך למשל, כבר בתחילת העשור הקודם, עוד לפני תחילת השימוש הנרחב ברשתות סלולר מהדור השלישי, הוקמה במגנ"ט קבוצה למחקר ופיתוח של הדור הרביעי בסלולר, שיאפשר העברת קבצים כמו תמונות וסרטוני וידאו בנפח גדול, כפי שאנו עושים כיום בוואטסאפ וברשתות החברתיות.

החיבור שנוצר במגנ"ט בין האקדמיה המשוועת לתקציבי מחקר לבין חברות תעשייה, מייצר מו"פ איכותי לטווח הארוך, ומסייע לפתח מוצרים עתידיים שיקנו לחברות יתרון בשוק התחרותי ויחזקו את מיצובה של ישראל כמעצמה טכנולוגית בזירה העולמית. מגנ"ט אמנם אינה מתוקשרת ומוכרת כמו תוכניות אחרות של המדען הראשי, אבל היא זוכה להערכה רבה בקרב חברות מובילות במשק, בהן אלביט מערכות, אינסייטק, גילת, טאואר ואפלייד מטריאלס, וכן לאמון מלא מצד אוניברסיטאות המחקר, שכולן משתתפות בה.

 

אורך נשימה מחקרי

משרדו של ראש התוכנית, אילן פלד, הממוקם בבית התעשייה והמסחר בתל אביב, נראה כאילו לא הרבה השתנה בו מאז שהתוכנית נוסדה ב־1994. על המדפים מונחים עשרות קלסרים, ותמונות של החברות, הטכנולוגיות וקבוצות המחקר שנוצרו והשתתפו בתוכנית במשך השנים מעטרים את הקירות. פלד, 62, עסק עשרות שנים במחקר טכנולוגי ומדעי במערכת הביטחון, ובתפקידו האחרון היה סגן ראש מחקר ופיתוח במפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון). לאחר מכן החליט לפנות לתעשייה האזרחית, ובמשך כמה שנים עסק בייעוץ לגופים מהאקדמיה ולמשרדי הממשלה. ב־1996 הצטרף לתוכנית, שהיתה בחיתוליה, והוא מספר כי אז נראה שהפוטנציאל הגלום בה אינו גדול. "ב־1995, כשמנהל מגנ"ט הראשון עזב, שאלתי אותו למה הוא עוזב, והוא אמר 'תראה, יש חמישה מאגדים (קונסורציומים), מה עוד יהיה פה?'. אני דווקא ראיתי פה פוטנציאל".

בראיון למגזין TheMarker מסביר פלד שהצלחתה של תוכנית מגנ"ט טמונה בכך שהיא פועלת תמיד בצורה של ניסוי וטעייה, מריצה פיילוטים לכל יוזמה במקום לחכות לוועדות ונמנעת מביורוקרטיה מסורבלת. "כשמגנ"ט הוקמה היה לה מסלול אחד בלבד, מסלול מאגדים, שמקים קבוצות של חוקרים וחברות תעשייה כדי לאפשר פיתוח של טכנולוגיה עתידית", מספר פלד. "אחר כך הבנו שלא בכל דבר צריך להמציא את הגלגל, שיש חברות תעשייתיות שיכולות ליהנות מטכנולוגיות קיימות, וצריך פשוט מסגרת כדי להעביר ידע שהוא ציבורי מחברה לחברה, ואז הקמנו את המסלול של איגוד משתמשים. ב־2000 ראיתי שלא צריך קבוצה של עשרות חברות לכל דבר. הסברתי למדען הראשי שאני רוצה לעשות פיילוט של שיתופי פעולה קטנים, של אחד על אחד, בין האקדמיה לתעשייה. הם אמרו לי שאם אני לא צריך כסף לזה הם מאשרים, ויצאנו לדרך. רצנו שנתיים עם פיילוט כדי לראות שזה עובד, וכתבנו חלק מהנהלים תוך כדי תנועה. זו הגדולה של התוכנית וזה מה שהציל אותה מסבך הביורוקרטיה והוועדות".

היכן נבט הרעיון הראשוני להקמת מגנ"ט? מה החשיבות של תוכנית כזו בתעשייה המקומית?

"מייסדי התוכנית הבינו כבר בשנות ה־90 שאמנם באקדמיה בישראל יש חוקרים מהשורה הראשונה בעולם, אבל התרומה שלהם למשק אפסית, ולכן חשבו על הקמת מאגדים ועל דרכים לעודד שיתופי פעולה – בין החברות לבין עצמן וגם בינן לבין האקדמיה. שיתוף הפעולה הוא האמצעי להגשים את המטרות של כל קבוצה. אחרי עבודת חריש בעולם, של מה עושים ואיך, נבנתה מתודה לתוכנית, באופן חלקי בהשראת תוכנית מקבילה שפועלת בבריטניה. עם זאת, אין כיום בעולם משהו שדומה לתוכנית הישראלית".

מה הייחוד של מגנ"ט לעומת תוכנית מו"פ ותעשייה אחרות?

"קודם כל, מכיוון שאנחנו מדינה קטנה, בקבוצה אחת יכולים לשבת גם מתחרים. בקבוצה של תקשורת רחבת פס, למשל, ישבו גם ECI וגם תדיראן תקשורת; בקבוצה של הדפוס הדיגיטלי ישבו נציגים מסאיטקס לצד מתחריהם מאינדיגו (כיום HP - ת.מ). בנוסף, להבדיל מתוכנית המסגרת האירופית למשל, אנחנו לא מחליטים במה תעסוק הקבוצה. התוכנית באה לתת מסגרת לחברות התעשייתיות להגשים את עצמן ולפתח טכנולוגיות עתידיות – זו המטרה של מגנ"ט".

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון אוגוסט של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

אתם למעשה מייתרים שלב מאוד בסיסי במחקר ופיתוח של החברות, ונותנים להן תשתית ואורך נשימה מחקרי.

"בדיוק. להבדיל מהתעשיות הביטחוניות, שבודקות איזה טיל יצטרכו בעוד חמש־שש שנים, בתעשיה האזרחית מעטים מסתכלים שנים קדימה. בדרך כלל רק חושבים איך לשרוד את הרבעון הקרוב. במגנ"ט אנחנו דורשים מהחברות האלה לומר, במסמך שהן מגישות לתוכנית, איך הן רואות את העתיד, ומה נעשה בעולם. למשל, איך ייראה הדור הבא בסלולר".

איך נקבע הנושא שתוביל כל קבוצה? איך מגייסים לכך את החברות והחוקרים?

"בהתחלת הדרך הייתי הולך בעצמי לחברות מובילות, כמו סאיטקס ואלסינט, ומעודד אותן לחשוב על מאגדים חדשים. התפקיד שלי הוא להניע תהליך מסודר שבו יש שתיים־שלוש חברות שונות עם חזון משותף. כיום, כשהתוכנית מוכרת יותר, פעמים רבות מגיעים אלי חוקרים מהאקדמיה או מחברות תעשייה, ואומרים שיש להם רעיון לקבוצה בתחום מסוים. באחד מהמקרים באו אלי חוקרים עם רעיון לקבוצה בתחום אנרגיית השמש, ושלחתי אותם לדבר עם אורמת. כשאורמת הגיעו שאלתי אותם איזו חברה תתאים לקבוצה הזו, והם הציעו עוד חברה. ככה זה מתגלגל".

לאחר שהכיוון הכללי של הקבוצה נקבע יוצאת מגנ"ט בפרסום פומבי על הקמת הקבוצה, הייעוד שלה והטכנולוגיות שבהן תטפל. "החיבור בין החברות בכל מאגד צריך להיות טכנולוגי בסופו של דבר", אומר פלד. "מי שמעוניין להצטרף מוזמן למפגש התנעה, שבו מוצגות דרישות המאגד ומטרותיו, והחברות מציגות בו את עצמן ומסבירות למה הן מתאימות למאגד ומה הן מצפות לקבל ממנו. באופן די טבעי, המפגש הזה מסנן את החברות ומותיר רק את המתאימות שבהן. מדי שנה, השמועות על הקמת מאגדים חדשים מתפשטות כאש בשדה קוצים בתעשייה ובאקדמיה".

נדמה שאתם מתעסקים יותר בתקשורת ובהיי טק ופחות בתעשייה מסורתית. למה?

"אנחנו רוצים לשרת את כל התעשייה, אבל תעשיות מסורתיות הן בעייתיות יותר, כי צריך לעבוד קשה כדי לשכנע אותן להשתתף בתוכנית. למשל, לקח לי כמעט שנה להקים את מאגד הפלסטיקה, שפיתח פולימרים חדשים לאריזות חכמות ושומרות טריות. הרבה חברות בתעשייה המסורתית טוענות שהן מעוטות משאבים, ושאין להן הרבה מו"פ משלהן, אז קשה להן בכלל לחשוב על מו"פ עתידי. אבל אנחנו בכל זאת מצליחים למצוא כמה חברות. לדוגמה, במאגד שפיתח ננו־צינוריות, המשנות את האופי של החומרים, אחת החברות שהשתתפו היתה וולקן, שמייצרת מצברים לרכב. בזכות המאגד ושיתוף הפעולה עם האקדמיה בו, וולקן הצליחה להאריך את חיי המצברים שלה כמעט פי שניים".

 

ממדע בדיוני למציאות

התקציב השנתי של מגנ"ט הוא כ־150 מיליון שקל, אך הוא מהווה רק 66% מהיקף הפעילות של המאגדים. את השליש הנוסף משלמות החברות המשתתפות במאגדים, שגם מממנות 20% מתקציב האקדמיה השותפה לפרויקט. תקציבו של כל מאגד, הפועל במשך שלוש עד חמש שנים, הוא כ־20 מיליון שקל. בממוצע פועלים במגנ"ט 12־13 מאגדים במקביל, שהוזנקו בנקודות זמן שונות. בכל שנה קמים בין אחד לשלושה מאגדים חדשים, בהתאם לתקציב הקיים.

למרות התקצוב הנאה, פלד טוען שמרבית החברות אומרות שהתרומה הכי גדולה שהמאגד נותן להן הוא שיתוף הפעולה – הרבה יותר מהכסף. "אם בהתחלה הן באו בשביל הכסף, כיום זה בשביל שיתוף הפעולה", הוא אומר. "יש גם תוכניות אחרות של המדען הראשי ללא החזר תמלוגים כמו אצלנו, ושהן גם קלות יותר מבחינת ההתקדמות והחשיפה, אבל עדיין חברות כמו ECI, גילת ואפלייד מטריאלס כן באות לכאן - כי באמת מקבלים משיתוף הפעולה המון. גם האקדמיה התאהבה בעבודה עם התעשייה במשך השנים, וכיום יש שם הרבה יותר מבעבר נכונות לשתף פעולה. זה גם נותן לאקדמיה חשיפה לתחומים אחרים. החופש האקדמי בישראל מצומצם מהבחינה שאין כסף לחקור את הכל, וברגע שנכנס כסף משיתוף הפעולה עם התעשייה זה פתח אותה לתחומי הוראה ומחקר חדשים".

מגנ"ט משתפת פעולה כיום עם כל האוניברסיטאות ומוסדות המחקר בישראל, בין היתר עם חלק מהמכללות, כמו HIT חולון והמרכז הבינתחומי הרצליה. אם בעבר היה קשה לרתום אותן לתוכנית ולהרגיל אותן לחשוב על התעשייה כעל אפיק מחקרי, כיום הן הרבה יותר נוטות לכך. לא קשה להבין למה. נראה שמגנ"ט נותנת להן, מלבד תקציבי מחקר וקידום לסטודנטים, גם הזדמנות לקחת את המדע הבדיוני שהן עובדות עליו, ושלעתים נותר מגודר במגדל השן ובפרסומים מדעיים, ולראות אותו מתממש במציאות בזמן קצר יחסית. מבחינת האקדמיה, זהו כוח משיכה גדול.

ראש משרד הקישור לשיתופי פעולה בטכניון, אלכס גורדון, אומר כי האקדמיה מפיקה תועלת רבה מהשתתפות במגנ"ט. לדבריו, "התוכנית מגדילה את תקציבי המחקר של המוסד המשתתף, מסייעת במימון סטודנטים לתארים גבוהים העוסקים בפרויקטים הקשורים למאגדים ומאפשרת למדענים להתרענן ולהיכנס לתחומי מחקר חדשים באמצעות פתרון בעיות המוצגות על ידי התעשייה".

הטכניון, מוסיף גורדון, נהנה מההשתתפות במאגדים בכך שהוא מעצים את הידע ואת תחומי המחקר שלו בתחומים חדשים, ואף מייצר כוח אדם עתידי לתעשייה, שעובר הכשרה באמצעות פרויקטים ממשיים. פלד מציין שסטודנטים וחוקרים רבים שהשתתפו בתוכניות מגנ"ט מהצד האקדמי, נקלטו לאחר כמה שנים בחברות שעמן עבדו. בשנים האחרונות, למשל, פעלו פרופסורים מהטכניון במאגד HYSP, שהוקם ב־2010, יחד עם החברות אלביט מערכות וטאואר לצד חברות קטנות יותר כמו SCD , RICOR ו־DVTel. מטרת המאגד היתה לפתח גלאי חישה היכולים לפעול בתנאים של תאורה חלשה, שיאפשרו צילום דיגיטלי בהפרדה גבוהה גם בחושך, וכך ישפרו, למשל, את יכולותיהן של מצלמות אבטחה.

ד"ר עופר נשר, ראש מינהל אלקטרו אופטיקה בחטיבת האוויר של אלביט, שניהל את הפעילות בקבוצה הזו, מספר על הקמתה: "זיהינו באלביט צורך בגלאי חישה לתנאי תאורה חלשה. טכנולוגיות כאלה קיימות בארצות הברית, אבל רובן אינן נמכרות לישראל וכך נוצר מחסור גדול באמצעים לראיית לילה. יזמנו יום עיון בעניין, וחיפשנו חברות וחוקרים מהאקדמיה שיציעו לנו הצעות למחקרים. לאחר מיון ההצעות בחרנו את החברים המתאימים, גיבשנו את הצעת המחקר והתחלנו בתהליך מול מגנ"ט ופלד".

נשר מספר כי עבודת הקבוצה במגנ"ט נחלקת לשתי מסגרות קבועות - פורום מנהלים וועדה טכנולוגית - המקיימות מפגשים אחת לחודשיים. "בשתי המסגרות האלה אנו מקבלים עדכונים שוטפים מהחברים על ההתקדמות במחקרים", הוא אומר. "כמו כן, המידע שמועבר בין החברים בפורומים האלה עוזר מאוד לנצל ביעילות את הידע שכל אחת מהחברות צברה. שיתוף הפעולה בין החברות במאגד מאפשר להן להגיע למקומות שכל אחת מהן לא היתה מגיעה אליהם לבדה".

פלד מוסיף כי המאגדים הם למעשה ישויות עצמאיות, וכי תפקידם של אנשי מגנ"ט בהפעלתם אינו גדול. "מנהלי המאגד שממונים מטעמי הם אנשים מהתחום המדעי, המועסקים בשליש משרה, והתפקיד שלהם הוא לדאוג ולפקח שהעסק יעבוד ולא ישקע", הוא אומר. "כלומר, צריך לגרום להם להיפגש, לחשוב ביחד. המנהל הוא הכתובת הראשונה במתן מענה. הוא רואה את הדו"חות, מאתר בעיות, והוא גם זה שצריך לדבר עם הנהלת החברה כדי שתיתן למהנדסים מסוימים שלה לעבוד על התוכנית. אישור הקבוצה ותקצובה נעשה בדרך כלל לתקופה של שלוש שנים. בסוף השנה השלישית אנחנו מבקשים מהם לבצע הערכה מחדש, ולראות אם יש טעם להמשיך ואם יש עוד יעדים שלא הושגו. רוב החברות המשיכו לחמש שנים".

איך זה עובד מבחינה משפטית? מי מקבל רישיון או פטנט על הטכנולוגיות שמומצאות במאגד?

"הפטנט תמיד יהיה שייך לחברה שפיתחה אותו, ולעתים רחוקות נוצר קונפליקט בעניין. החברה המפתחת מחויבת לתת רישיון שימוש בפטנט לכל החברות במאגד. היא יכולה לתת רישיון לאחר מכן גם לחברות אחרות, ולמכור את הרישיון הזה, אבל זה לא יהיה רישיון אקסקלוסיבי. אנחנו מעודדים רישום פטנטים ומשתתפים בעלויות הרישום שלהם".

 

מסה קריטית של ידע

היזם רפי קוריאט הוביל שלושה מאגדים במסגרת מגנ"ט, והוא אחד מאנשי המפתח בתוכנית. לדבריו, מגנ"ט היא אחת מהתוכניות החשובות שמדינת ישראל השכילה להקים. "כיום אנחנו קוטפים את פירות התוכנית", הוא אומר. "הייחוד של מגנ"ט הוא שבמקום שחברה בודדת תילחם לבדה כדי להגיע לפתרון של אתגר טכנולוגי באמצעים מוגבלים יחסית, המאגדים מאפשרים צירוף כמה חברות וחוקרים למען פתרון האתגר לצד הקצבת סכומים ניכרים עבורו".

ללא קרדיט

אחד המאגדים שאת הקמתו יזם קוריאט היה מאגד רבע מיקרון, שהוקם באמצע שנות ה־90, ושמטרתו היתה לסייע לתעשיית המיקרו אלקטרוניקה בישראל לבצע קפיצת מדרגה טכנולוגית ולבנות כלים ותהליכים מתאימים שיאפשרו זאת. "תוצאה ישירה של עבודת המאגד היתה הקמת המעבדה המרכזית למיקרו אלקטרוניקה באוניברסיטת תל אביב, שנהפכה מאוחר יותר למעבדה למיקרו, MEMS וכעת מיקרו ננו", מספר קוריאט.

מאגד נוסף, שהוקם ב־2009 ומסיים זה עתה תקופה בת חמש שנים, הוא מאגד הננו טכנולוגיה, שמתמקד בפיתוח טכנולוגיות שיאפשרו יישומים שונים פורצי דרך המתבססים על ננו צינוריות. קוריאט אומר כי מאגד זה הוא אחת מגולות הכותרת של מגנ"ט, שכן הוא הצליח לשלב באופן יוצא דופן ידע קריטי מהאקדמיה לצורכי התעשייה, ולאפשר פיתוח ובנייה של יישומים בעלי פוטנציאל כלכלי משמעותי, בהם פיתוחו של קבל על (Super Capacitor) באלביט — פיתוח שעשוי לשמש בסיס לשכלולם של אמצעי תחבורה חשמליים; המצבר של חברת וולקן; מוצרי מיגון מתקדמים שפיתחו החברות רפאל ופלסן; וכן תאים סולאריים משופרים וזולים, שאמורים להחליף תאים סולרים קיימים, אשר פיתחה חברת 3G Solar. "המאגד היה כוח מניע לכניסת חברות לתחום הננו טכנולוגיה", אומר קוריאט. "ללא המאגד, ספק אם המוצרים והיכולות שהומצאו בעקבותיו היו באים לידי מימוש".

יורם עוזיאל, דירקטור טכנולוגיות חדשות בחברת אפלייד מטריאלס, מחזק את דבריו של קוריאט. אפלייד, הוא אומר, הובילה והשתתפה במהלך השנים בכמה מאגדים, בהם מאגד IMG4, שפיתח תשתיות טכנולוגיות להדמיה המבוססת על בינה מלאכותית. "במאגד הזה נוצרו רעיונות ופטנטים המשמשים את השותפים עד היום ומאפשרים להתגבר על פטנטים של מתחרים", אומר עוזיאל. "בנוסף, המאגד מאפשר לחברות ליהנות מכספי פיתוח לנושאים בעלי סיכון גבוה שהנהלת החברות לא תמיד מסכימה להשקיע בהם. הוא גם מאפשר לחברות קטנות שמשתתפות במאגד להיחשף לחברות ענק בינלאומיות, שבדרך כלל קשה להגיע אליהן". את היתרון הגדול ביותר של התוכנית רואה עוזיאל בשיתוף הפעולה האינטנסיבי עם חוקרים מהאקדמיה. "הם לרוב מציעים פתרונות הנמצאים מחוץ לטווח המחשבה של מהנדסי החברות", הוא אומר.

המדען הראשי של אלביט מערכות, דוד סטוויצקי, טוען שייחודה של התוכנית הוא בכך שמתקיימת בה קבוצת עבודה המשלבת כמה גופים בעלי ידע משלים. "בדרך זו התוכנית יוצרת מסה קריטית של ידע, מפתחת יכולות וצוברת ניסיון כדי לקדם מחקר ופיתוח משותפים - בלי לגרום לתחרות בתוך הפעילות ותוך רתימת כלל גורמי הפעילות לבניית תוכנית עבודה משותפת", הוא מוסיף. "זו פלטפורמה המאפשרת את קידומם של נושאים שהתעשייה הישראלית רואה בהם יתרון יחסי בעתיד".  

שיתוף פעולה בין מתחרות מהתעשייה ובין האקדמיה הוא מאבני הפינה של מגנ"ט, אבל נדמה שיותר מכל התוכנית מאפשרת לממש פרויקטים בעלי סיכון טכנולוגי גבוה, שהחברות, הנאבקות לספק תוצאות מדי רבעון, לא היו לוקחות על עצמן. ההתלהבות של החברות והאקדמיה מהתוכנית, לצד פיתוחים מתקדמים שיצרה במהלך השנים, הופכים אותה כנראה למעבדת המחקר והפיתוח היעילה בישראל. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#