71% מהצעירים מעדיפים ללכת לרופא השיניים מאשר לשוחח עם הפקידה בבנק - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
עולם ללא בנקים

71% מהצעירים מעדיפים ללכת לרופא השיניים מאשר לשוחח עם הפקידה בבנק

עתידם הכלכלי קודר יותר מזה שציפה להוריהם בגילם, אבל הצעירים בני דור ה-Y לא רוצים לשמוע על הבנקים, שלא לומר לבקר בסניף. הדור שהתבגר במהלך המשבר הכלכלי העולמי לא מבין בפיננסים, לא סומך על הבנקים ומחכה ליום שבו אפל תפתח בנק

25תגובות

כאשר מולי קצ'פול, בוגרת קולג' בת 22 מוושינגטון, שמעה ב־2011 שהבנק שלה, בנק אוף אמריקה, יתחיל לגבות עמלה חודשית של 5 דולרים על שימוש בכרטיסי חיוב (דביט), היא כעסה מאוד, אבל בניגוד לאחרים שפשוט קיבלו בשתיקה את העמלה הזו ורבות אחרות, היא החליטה לצאת במלחמה נגד הבנק השני בגודלו בארצות הברית — וניצחה. קצ'פול פתחה עצומה באתר change.org, עליה חתמו יותר מ־300 אלף איש, וגרמה לבנק להודיע עד מהרה על ביטול העמלה למרבית לקוחותיו. "העם האמריקאי חילץ את בנק אוף אמריקה במשבר הפיננסי, שהבנקים היו בין הגורמים לו, איך אתם יכולים להצדיק גביית עוד 60 דולר בשנה מלקוחות כרטיסי החיוב שלכם? זה ממש נבזי".

קצ'פול לא הסתפקה בכך. היא צולמה לכלי התקשורת כשהיא גוזרת את כרטיס האשראי שלה, העבירה את החשבון שלה לאיגוד אשראי, ומאוחר יותר גם יצאה במלחמה נגד מפעילת הסלולר ורייזון — שגם בה ניצחה. את שנת 2012 כבר פתחה קצ'פול כאחת המועמדות לרשימת 100 האנשים המשפיעים של המגזין "טיים", לצדם של מנהיגים, ממציאים, אמנים וגיבורים אחרים.

המעשה של קצ'פול התרחש בעיצומן של הפגנות "אוקיופיי וול סטריט", שבהן הפגינו צעירים רבים ברחבי ארצות הברית נגד הפערים ההולכים וגוברים ונגד תאוות הבצע של הבנקים, שמעניקים לבכיריהם שכר גבוה לאחר שחולצו במהלך המשבר מכספי משלמי המסים. שלוש שנים חלפו מאז שגל המחאה ההוא שטף את ניו יורק — וערים נוספות בעולם, ממדריד ותל אביב ועד להונג קונג — אך נראה שהכעס של הצעירים כלפי הבנקים לא שכך, ורבים מהם מחפשים אלטרנטיבה. יש שהעבירו את חשבונותיהם, כפי שעשתה קצ'פול, לאיגודי אשראי, שהם מוסדות קואופרטיביים ללא מטרות רווח. אחרים קונים מטבעות ביטקוין או פשוט מקווים שבעתיד הלא רחוק יציעו חברות טכנולוגיה כמו אפל וגוגל שירותים בנקאיים. דבר אחד בטוח: דור המילניום לא סומך על הבנקים.

עופר וקנין

סקר שערכה סקראץ', חטיבה של חברת המדיה ויאקום המייעצת למותגים, בקרב 10,000 בני דור המילניום בארצות הברית, מצא כי שליש מהם מאמינים שבעתיד יוכלו לחיות ללא בנקים. רובם סבורים שהגישה לכסף ולתשלומים תהיה שונה לחלוטין בעוד חמש שנים. בני דור המילניום, או דור ה־Y —ילידי תחילת שנות ה־80 עד סוף שנות ה־90 — רואים את הבנקים כלא רלוונטיים, ואין להם הרבה נאמנות אליהם. שליש מבני דור המילניום בארצות הברית אמרו כי הם מוכנים לעבור בנק ב־90 הימים הקרובים, לפי הסקר של סקראץ'. גם בישראל נראה שלצעירים כיום אין נאמנות גבוהה במיוחד לבנק שבו הם נמצאים, אך רבים מהם מתעצלים לעבור גם אם הם אינם מרוצים.

שקד חסון, סטודנטית בת 24 מתל אביב, מודה כי היא אינה מחבבת אף אחד מהבנקים. "הגישה שלהם לא שירותית והם גובים כסף מבלי שאנחנו ממש מבינים על מה. כיוון שאני סטודנטית אני מקבלת הנחה בעמלות, אבל הם בהחלט גובים לעתים עמלות הזויות שלא ברור על מה ולמה הן נגבות". לדבריה, אין לה שום בעיה לעבור לבנק אחר: "הייתי עושה זאת, למרות שכל הטופסולוגיה מתסכלת - וזאת בדיוק המטרה שלהם. אם היו מציעים לי תנאים טובים, שירות וליווי טוב שלא צריך להכניס מיליונים בחודש כדי לקבל, הייתי עוברת".

ליאור, רואה חשבון בן 30 מירושלים, מסכים: "זה סוג של מלחמת התשה, הבנק יכול לגבות כל מיני עמלות ואנשים לא יודעים איך להתמודד עם זה, אוכלים כל מה שנותנים להם בלי להתווכח", הוא אומר בתסכול. "אין ממש מה לעשות. אני בבנק שלי, לאן אני אעבור? אני לא אשים את הכסף בבית. אין אלטרנטיבה".

בארצות הברית המצב לא טוב יותר. כ־53% מהנשאלים בסקר של סקראץ' אמרו שכל הבנקים נראים להם אותו הדבר, ו־71% מהם הודו כי הם מעדיפים ללכת לרופא השיניים מאשר לשוחח עם הפקידה מהבנק. זו אולי הסיבה שרבים תולים תקוות בסמארטפון או בטאבלט שלהם. מחצית מהנשאלים בסקר אמרו שהם סומכים על סטארטאפים שיחוללו שינוי באופן שבו בנקים פועלים, ו־75% אמרו כי היו מעדיפים שגוגל, אמזון, אפל, פייפאל או סקוור יספקו להם שירותים פיננסיים מאשר הבנקים שלהם.

 

לא סומכים על אף אחד

לא לחינם שונאים בני דור המילניום
בארצות הברית את הבנקים. חלקם חוו את המשבר הכלכלי כילדים או בני נוער; אחרים נתקלו במציאות הכלכלית כשניסו למצוא עבודה לאחר הלימודים באוניברסיטה. הם צפו בהוריהם נאבקים כדי לשמור על הבית
ולשלם את המשכנתה, וכעת הם סובלים בעצמם מחובות ענק על הלוואות שלקחו כדי לממן את שכר הלימוד. ההכנסה החציונית בארצות הברית כיום עדיין מתחת לשיא שלה ב־1999, ופערי ההכנסות והעושר רק התרחבו מאז. חלק מבני דור המילניום נכנסו לשוק העבודה דווקא ב־2007, כאשר הכלכלה שקעה במיתון שממנו עדיין לא התאוששה לחלוטין.

"בארצות הברית, האמון בבנקים ובמוסדות הפיננסיים ירד בחדות מאז תחילת המיתון ב־2007", אומרת ג'ין טוונג', מחברת הספרGeneration Me, העוסק בבני דור המילניום, למגזין TheMarker. "עם זאת, נראה שזה קרה בכל הדורות, ולא רק בקרב בני דור המילניום. ייתכן שהעובדה שהצעירים חוו את המשבר בגיל צעיר גרמה להם לחוש יותר כעס כלפי הבנקים גם בהמשך".

לבני דור המילניום קשה לתת אמון במוסדות גדולים. בסקר של מכון Pew אמרו רק 19% מבני דור ה־Y בארצות הברית כי אפשר לסמוך על רוב האנשים - כמעט מחצית מהתוצאות של דורות אחרים. 83% מבני דור המילניום אמרו כי "יותר מדי כוח מרוכז בידיהן של מעט חברות גדולות" - שיעור גבוה מאשר דורות אחרים. ספרה של טוונג', בדומה לספרים ומחקרים אחרים בנושא, מנסה לשרטט פרופיל של בני דור זה בארצות הברית, ומציד אותם כבטוחים בעצמם, אסרטיביים ומרוכזים יותר בעצמם. "מחקרים מצאו כי דור המילניום הראה תכונות נרקסיסטיות יותר מכפי שהראו הדורות הקודמים כשהיו בני אותו גיל. הסיבה לכך היא ככל הנראה השינוי לכיוון של אינדווידואליזם והתמקדות של כל אדם בעצמו", היא אומרת.

נעם מנלה, יועץ לחשיבה ניהולית המותאמת לעידן הרשתות החברתיות, דוחה את הטענות האלה. "רבים רואים עצמם כשייכים לדור הזה. אומרים שהצעירים כל היום בסמארטפונים, אבל בפועל כולם כיום עם הראש בסמארטפונים כל היום", הוא אומר. "למה קראו לדור ה־X בשמו? כי דאגלס קופלנד הסתכל עליו באותן שנים ואמר כי אלה אנשים בלי ערכים ששום דבר לא מעניין אותם, חסרי זהות. איך אמרו בשיר 'סימן שאתה צעיר', 'זה נוער זה? זה בררה'. כולם תמיד אומרים ש'הולך ופוחת הדור'". סקרים בארצות הברית מצאו כי בני דור המילניום מקפידים דווקא על אחריות חברתית־תאגידית בעת קבלת החלטות
רכישה. בסקר של Young & Rubicam מ־2009, אמרו 75% מהנשאלים בני דור המילניום כי הם קונים מותגים של חברות שערכיהן דומים לשלהם. 87% מהם חלקו על האמירה ש"כסף הוא המדד הטוב ביותר להצלחה".

 

איור: עמוס בידרמן

הכתבה מתפרסמת בגיליון יולי של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

 

קצ'פול היא רק דוגמה אחת לשלל אירועי מחאה שהובילו בני דור המילניום בכל העולם —מקמילה ואייחו בצ'ילה ועד דפני ליף בישראל. אולם מנלה מתנגד לחלוקה הדורית הזו. "הפרדיגמות החדשות תמיד מגיעות מהדור הצעיר, זו דרכו של עולם, אבל בנקודה מסוימת מתרחשת דיפוזיה לחברה כולה, ובגלל הרשתות החברתיות התהליך הזה כיום מהיר יותר", הוא מסביר. "הרעיונות של דור ה־Y תפסו אחיזה אצל מסה קריטית של אנשים מכל הגילאים ולכן אני מדבר על תודעת ה־Y ולא דור ה־Y. חלוקה על פי גיל רק מוציאה מהמשוואה מסה אדירה של אנשים שחושבים אחרת, ומאפשרת לאנשים שקצת יותר מקובעים להגיד 'עזבו אותי, זה שייך לצעירים'".

לדברי מנלה, "אנשים איבדו אמון בבנקים כי המערכות האלה לא עשו את ההתאמה הנדרשת לעולם השיתופי, הדיאלוגי, השקוף. עם הזמן נחשפו עוולות ועיוותים וכתוצאה מכך איבדנו אמון". עם זאת, הוא אומר כי המחאה נגד הבנקים אינה מוגבלת רק לדור הצעיר. "מי שהובילו את המחאה נגד בנק לאומי בפרשת דנקנר היו דווקא לקוחות הפרימיום של הבנק, שאיימו שיוציאו ממנו את חשבונותיהם, ומי שהצטרף ורכש מניה בבנק החברתי הם לאו דווקא הצעירים אלא אנשים מחתך גילאים רחב".

חלק גדול מהמחאה עברה מהרחוב אל הרשת — לא מעט לקוחות צעירים של בנקים שוטחים את תלונותיהם ברשתות החברתיות ומקווים כי בעזרת אלפי לייקים ושיתופים יעוררו את המודעות לעוולות שנגרמו להם. בפייסבוק ניתן למצוא אינספור קבוצות כמו "I hate banks", "I hate Chase Bank" או "I hate Bank of America". יש כאלה שבחרו להביע את התסכול שלהם מהבנקים בצורה יצירתית יותר, כמו הזמרת הצעירה טיילור פררה, שהעלתה לפני שנתיים ליוטיוב שיר נגד בנק אוף אמריקה. "השיר הזה מספר על כל הדברים בעולם שאני שונאת. ואיך בנק אוף אמריקה איכשהו עולה על כולם. מצטערת על הזעם", כתבה פררה בהערות שנלוו לסרטון, שבו צפו 29 אלף איש. "אני שונאת את היטלר והימלר ונאצים אחרים/ את זה שהנסיכה דיאנה נהרגה על ידי צלמי פפראצי מרושעים/ אי צדק, אי שוויון או כל דבר לא הוגן/ אבל מעל לכל - אני שונאת את בנק אוף אמריקה", היא שרה.

 

"הבנק נראה לדור 
שלנו משעמם ואפרורי"

יש שיאמרו שדור המילניום מפונק ובכייני, אך לצעירים אלה יש לא מעט סיבות מוצדקות להתלונן. בסקר של מכון Pew בארצות הברית אמרו שבעה מכל עשרה אמריקאים כי הצעירים של ימינו מתמודדים עם יותר אתגרים כלכליים מאשר הוריהם כאשר היו בגילם. בה בעת, שליש מבני דור המילניום המבוגרים יותר (בני 26־33) הם בעלי תואר אקדמי, מה שהופך אותם לקבוצת הגיל הצעירה המשכילה ביותר בהיסטוריה האמריקאית. בוגרי האוניברסיטאות הטריים נכנסים לעולם המבוגרים עם רמות שיא של חובות על הלוואות לשכר לימוד: לשני שלישים ממקבלי תואר ראשון יש עדיין חובות כאלה, המסתכמים בממוצע ב־27 אלף דולר לאדם, בעוד שלפני שני עשורים רק מחצית ממסיימי התואר הראשון סבלו מחובות כאלה, והממוצע אז היה 15 אלף דולר.

האתגרים הפיננסיים העומדים בפני הצעירים כיום לא ממש מעוררים בהם רצון להתעמק במצבם או ללמוד את הנושא. חסון אמנם אומרת כי היא מתמצאת בכל מה שקורה אצלה בחשבון, אבל "זה לא מעניין אותי בשום צורה". דברים דומים אומר גם נדב, יועץ תקשורת בן 31 מאזור המרכז, נשוי + 1: "אני לא שוחה בחומר הזה, וגם רבים מחברי לא מבינים הכל. לפני שלוש שנים לקחתי משכנתה, ופתאום הייתי ממש צריך ללמוד את כל הדברים האלה מאפס ולעשות חקר שוק והשוואות של כל המידע שצריך. זה נושא שצריך להתעמק בו, ולצעירים אין הרבה סבלנות". לדבריו, "הדור שלנו רוצה להתעסק בהכל, אבל בצורה שטחית, וכל מה שדורש התעמקות - אנחנו מדלגים עליו הלאה. זה דור של אפליקציות, של מסרים מיידיים, שהכל בו קורה מעכשיו לעכשיו. לצערי, אנחנו מתעסקים יותר בלנסות להשיג את האוזניות הכי זולות לטלפון באיביי, אפילו שמדובר
בהפרש של כמה שקלים, מאשר להתעסק בדברים מהסוג הזה שנראים משעממים, אפרוריים ומורכבים יותר".

מחקר שערך FINRA מצא כי בני דור המילניום בארצות הברית מראים רמות נמוכות מאוד של ידע פיננסי, והסבירות שיתכננו את עתידם הכלכלי מראש, היא נמוכה יותר מאשר דורות אחרים. ל־33% מבני דור המילניום בארצות הברית יש קרנות חיסכון, נתון גבוה יותר משל בני דור ה־X שקדם להם, אך נמוך מזה של בני דור הבייבי בום של הוריהם. רק ארבעה מכל עשרה מבני דור המילניום חוסכים לפנסיה, נתון נמוך יותר לעומת כל הדורות האחרים.

יכול להיות גם שמי שיש לו מעט כסף, מעדיף לחסוך אותו ולא להמר עליו בבורסה. סקר של MFS אינווסטמנטס מצא כי כמעט מחצית מבני דור המילניום בארצות הברית "לא חשים בנוח עם השקעה בשוקי המניות". הסקר גם הראה כי בני דור זה, גם האמידים שבהם, שומרים על נכסיהם יותר במזומן, ומעדיפים השקעות לטווח קצר יותר מבני דור ה־X או הבייבי בומרס. דו"ח אחר של UBS ולת מנג'מנט תיאר את בני דור המילניום כ"דור השמרן ביותר מאז השפל הגדול", בכל הנוגע להשקעות. על פי דו"ח זה, כ־52% מבין בני 21־36 שומרים על הכסף שלהם במזומן, לעומת כ־23% מקבוצות גיל אחרות. "בני דור המילניום רוצים להתמקד במה שמעניין אותם - עבודה, משפחה, חברים, תחביבים", אמר אדם נאש מחברת Wealthfront, בראיון לאתר באזפיד. "הם לא רוצים לעסוק בניהול כספים והם לא מאמינים שהדרך שלהם להצלחה היא בעשיית כסף והפיכתו לעוד כסף".

מפתיע, אם כך, שלמרות הקשיים הכלכליים בני דור המילניום בארצות הברית אופטימיים למדי. הסקר של מכון Pew מראה כי יותר מ־80% מהם אומרים שיש להם כיום מספיק כסף כדי לנהל את אורח החיים המתאים להם, או מצפים שזה יקרה בעתיד. אף שכבת גיל בוגרת אחרת באוכלוסייה האמריקאית אינה כה בטוחה בעצמה, והביטחון הזה בולט במיוחד על רקע נתון מדאיג אחר שעולה מאותו סקר: כמחצית מבני דור המילניום (51%) אומרים שאינם צופים שבמערכת הביטוח הלאומי יישאר כסף בשבילם כשיפרשו, וכ־39% מהם חוששים שהמערכת תוכל לספק להם הטבות פנסיה מועטות בלבד. רק כ־6% מהנשאלים בשכבת גיל זו מצפים שיקבלו את ההטבות המלאות שמהן נהנים גמלאים כיום. "לבני דור המילניום יש ציפיות גבוהות יותר מדורות קודמים, למרות שהם צפויים לקבל פחות", אומרת טוונג'.

הבנקים צריכים להיות מודאגים מנתונים אלה, היות שדור ה־Y חשוב מאוד מבחינה כלכלית. לפי דו"ח של ויזה, ההוצאות השנתיות של בני דור המילניום בארצות הברית צפויות להגיע ל־2.45 טריליון דולר עד 2015. מה יכולים הבנקים לעשות כדי לשפר את תדמיתם ולמשוך בחזרה את הלקוחות הצעירים? טוונג' טוענת כי עליהם לפנות לאנשים באופן אינדיווידואלי, לגרום להם להרגיש שהם מיוחדים, "להשתמש במילים כמו 'את/ה', 'מיוחד', 'בשבילך'".

מנלה מדגיש כי הצעירים אינם היחידים שלא סומכים על הבנקים. "בסופו של דבר אין סיבה לשנוא את הבנקים. ארגונים מורכבים מאנשים ופונים לאנשים. בנקים צריכים לשנות את המשוואה ולהמיר את יחסי הבנקאי־לקוח ביחסי אדם אל אדם שאני מכיר ויש לי אחריות כלפיו כי הוא סומך עלי. שקיפות ואנושיות הן הבסיס בעולם כזה. חלק מהבנקים כבר עושים את הטרנספורמציה התפיסתית הזאת ואני מעריך שהאמון במערכת הבנקאית יחזור, אבל יש להם עוד הרבה עבודה". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#