איך לחסוך 3.5 מיליארד שקל - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פנסיה

איך לחסוך 3.5 מיליארד שקל

כלי חיסכון יעילים וזולים, דילוג על גוזרי הקופונים, קבוצות רכישה של גמלאות ופנסיה בניהול עצמי. הדור הבא של החיסכון הפנסיוני כבר כאן - כל שנותר הוא להפוך אותו לתנועת המונים

10תגובות

גם ב־2013 המשיכו החוסכים לפנסיה בישראל לשלם ביוקר על ניהול חסכונותיהם. כ־7 מיליארד שקל גבו מהם בשנה זו מנהלי קרנות הפנסיה, קופות הגמל, ביטוחי החיים וקרנות ההשתלמות עבור ניתוב כספיהם — כ־700 מיליארד שקל, לא כולל 350 מיליארד שקל שנמצאים בקרנות הפנסיה הוותיקות — לשוק ההון, לקרנות השקעה או לנדל"ן. סכום זה מהווה כמעט 1% מכלל החסכונות הצבורים, כפול מזה שמשלמים החוסכים בארצות הברית.

הסכום הזה גבוה לא רק באופן יחסי לחו"ל, אלא גם במונחים אבסולוטיים. בשנה החולפת זינק סך העמלות ב־30% ביחס ל־2012. הזינוק נבע בעיקר מהגאות בשוק ההון, שהגדילה את העמלות ממוצרי חיסכון המשתתפים ברווחים, אך הוא גם תוצאה של חוק הפנסיה החדש, שנכנס לתוקף ב־2008. החוק, שמטיל על המעסיקים ועל העובדים חובה להפריש לגמלאות, הביא לגידול מסחרר בנכסים הפנסיוניים בתוך זמן קצר: בשנים 2007־2013 קפץ החיסכון ב־70% והגיע לכטריליון שקל. לפי הערכות, בתוך כעשור הוא יכפיל את עצמו.

לשיעור דמי הניהול ולהיקפם יש כמובן חשיבות מכרעת לגבי החיסכון הפנסיוני: כל שקל שעליו מוותר החוסך לטובת מנהל החיסכון, מופחת מהתמורה העתידית בעת פרישה לגמלאות, ובנוסף נמנעת מהחוסך התשואה העתידית עליו (ריבית דריבית). על פני שנות החיסכון הרבות, מדובר בסכום משמעותי בעבור החוסך הממוצע. יתרה מזו: מאחר שמבנה ההשקעות של קרנות הפנסיה השונות בישראל דומה מאוד, גובה דמי הניהול הפך לפרמטר מרכזי בתשואה נטו שמפיק כל חוסך.

לדמי הניהול הגבוהים בישראל סיבות מגוונות, אך העיקרית שבהן היא כנראה הריכוזיות בתחום הפנסיה. כיום שולטות בכ־95% מהחיסכון לטווח הארוך חמש חברות ביטוח: כלל, הפניקס, מנורה, מגדל והראל. חברות אלה מחזיקות בכמה מוצרים פנסיוניים (קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח חיים) ובצינורות השיווק העיקריים שלהם ‏(סוכנויות ההסדרים‏). מבנה זה הופך כל אחת מחברות הביטוח לקונגלומרט פנסיה ענק שמקשה על מתחרים להיכנס לתחום. מסיבה זו, נשמעו בשנים האחרונות הצעות לטפל בצורה יסודית בריכוזיות באמצעות פיצולן של חברות הביטוח.

 

איור: עמוס בידרמן

הכתבה מתפרסמת בגיליון יולי של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

עד שיגיע הכחלון הבא שיטפל בשוק הפנסיה, נדרשים פתרונות חלופיים שייצרו ענף פנסיה חדש ואידאלי. דמיינו עולם שבו כל חוסך יודע מיהו מנהל החיסכון שלו, מה התשואה שהשיג בשנה האחרונה וכמה שילם עבורה; שהחוסכים אינם משלמים בו כפליים מדמי הניהול הנהוגים בעולם; שבו מוצעות לחוסכים תוכניות חיסכון פנסיוני פשוטות וניתנות להבנה; שניתן לעבור בו בקלות מתוכנית אחת לאחרת; ושבו מתחרות קרנות הפנסיה זו בזו על בסיס התשואות שלהן ולא על פי דמי הניהול שהן גובות. כדי להתקדם לעבר החזון האוטופי הזה נדרשים פתרונות מבריקים. מכשירים פיננסיים יעילים שעלותם נמוכה, שיווק זול שמדלג על גוזרי הקופונים, וכלים צרכניים חדשים שמאפשרים לחוסך הפשוט ליהנות מתנאי פנסיה מיטביים - אלה חלק מהכלים שיכולים לחולל את המהפכה. זו צפויה להוביל לכך שהעמלות בחשבונותיהם של החוסכים יפחתו ל־0.4%־0.5% כמקובל בעולם, ובסך הכל יצטמצם הסכום למחצית – מ־7 מיליארד שקל ל־3.5 מיליארד שקל בשנה. כך ייראה הדור הבא של החיסכון הפנסיוני.

 

תהיו חכמים, תחסכו טיפש

ונגארד (Vanguard), שוואב (Schwab) ופידליטי (Fidelity) הן חברות פיננסים שפיתחו כלי השקעה שיכולים לגרוע מאות מיליוני שקלים מדמי הניהול שאנו משלמים על הפנסיה. שלוש חברות המסחר בניירות ערך, שהוקמו בארצות הברית במאה ה־20, פיתחו מכשירים פיננסיים פאסיביים שעוקבים בצורה רוחבית אחר מדדי מניות ואג"ח, סחורות ומטבעות. מכשירים אלה נקראים מוצרי מדדים, ומוכרים בשמות תעודות סל או קרנות מחקות.

מהפכת המכשירים הפאסיביים החלה בשנות ה־90, אז הושק מוצר ראשון בשם ETF (Exchange Traded Fund) שמאפשר לסוחר הפשוט לעקוב אחר כל מדד שיבחר ואחר ניירות הערך שמרכיבים אותו. למכשיר הפאסיבי יש יתרון מרכזי וברור: עלותו הנמוכה. הוא דורש התערבות מינימלית מצד מנהל ההשקעות, ולכן דמי הניהול עליו נמוכים מאוד ונמדדים בעשיריות האחוז. לעתים נגבית בדרך זו עמלת קנייה ומכירה בלבד.

לכאורה, החיסרון המרכזי במוצרי המדדים הוא היותם "טיפשים" — כלומר, הם עוקבים אחר כל נייר ערך במדד, ללא בחירה אקטיבית המבוססת על אנליזה ומחקר, ולכן עלולים לייצר תשואה נמוכה ביחס לקרנות מתחרות. עם זאת, משקיעים מצטיינים כמו וורן באפט (בעליה של חברת ברקשייר התאוויי), ג'ון בוגל (שייסד את ונגארד) ודיוויד סוונסון (מנהל ההשקעות של אוניברסיטת ייל), טוענים בתוקף שבטווח הארוך גם מנהלי ההשקעות המתוחכמים אינם מצליחים להכות את המדדים, ולהניב תשואה גבוהה יותר ביחס למוצרי המדדים הפאסיביים - מה גם שדמי הניהול הגבוהים שגובים מנהלי ההשקעות מכרסמים דרך קבע בתשואה.

איך כל זה קשור לפנסיה? בחודש יוני האחרון חצתה חברת ניהול ההשקעות האמריקאית Wealthfront את רף הנכסים המנוהלים של מיליארד דולר. חברה זו, שהיא ייחודית בנוף הכלכלי של וול סטריט, מאפשרת לחוסכים לפנסיה להצטרף לתוכניות אוטומטיות, המבוססות על מוצרי מדדים עם עלות נמוכה. מנהל הקרן, אדם נאש, הסביר שלאחר שני משברים פיננסיים גדולים, המשקיעים אינם מאמינים עוד ביכולתם של מנהלי ההשקעות לצפות את כיוון השווקים ואת התנהגותם או לייצר תשואה עודפת. כתוצאה מכך, החוסכים מעוניינים בחשיפה מפוזרת וארוכת טווח שעלותה נמוכה, ושלא תנגוס בהפרשות לחיסכון. נראה שבינתיים החזון של נאש עובד: ב־2013 צמחו נכסי החברה ב־450%. כעת נותר לראות מי ירים את הכפפה, ויביא את מהפכת המדדים גם לפנסיה בישראל.

 

שחררו את הסוכנים

כמו בענפים אחרים, גם תחום הפנסיה בישראל מצליח לפרנס לא מעט מתווכים פיננסיים עד שהוא מגיע ללקוח. אלה הם סוכני הביטוח והמשווקים הפנסיוניים, שאחראים להפצת המוצרים הפנסיוניים ומספקים ייעוץ ללקוחות שברוב המקרים אינם בקיאים ברזי שוק ההון. המתווכים נהנים מתגמול נדיב, ואולי אף נדיב מדי, על עבודתם: עבור כל לקוח שהם מפנים לחברת ביטוח מסוימת, זוכים הסוכנים בסכום של עד מחצית מדמי הניהול הנגבים ממנו, וזאת כל עוד הלקוח ממשיך לחסוך עם החברה — במקרים רבים מדובר בתקופות ארוכות במיוחד. כך מפרנסים דמי הניהול בפנסיה גם את המתווך וגם את החברה שמנהלת את החיסכון.

החוק מתיר למנהלי קרנות הפנסיה לגבות דמי ניהול מרביים של 0.5% בשנה מהיקף החיסכון הנצבר, ו־6% מכל הפקדה לחיסכון. ואולם, כמו במקומות אחרים במשק, מי שנאלצים לשלם את דמי הניהול הגבוהים הם בעיקר העובדים הפשוטים והחלשים, שאינם מתמצאים בעולם הפנסיה המסורבל (שמסובך אך יותר מענף הסלולר שלפני מהפכת המחירים). בעוד ארגונים גדולים או ועדים חזקים דואגים לסגור מראש תוכניות חיסכון עם עלויות נמוכות, העובד הפשוט והלא מקושר נאלץ לשלם את מלוא המחיר. כך נוצר מצב אבסורדי, שבו דווקא העובדים החלשים והלא מאוגדים הם אלה שמסבסדים את הארגונים הגדולים והחזקים במשק.

כדי להיחלץ מתוכניות שמפרנסות בנדיבות גם סוכן וגם מנהל השקעות, אפשר לנצל את הפיתוחים הטכנולוגיים בתחום הפנסיה: שיווק ישיר באמצעות האינטרנט. כבר כיום אפשר ליטול הלוואה כספית ברשת, לקבל מרשם מהרופא במייל ולנהל השקעות באמצעות אתר הבנק - אז מדוע להחריג מכך את החיסכון הפנסיוני?

מי שכבר החל לממש את החזון הוא בית ההשקעות מיטב־דש, שמציע "פנסיה דיגיטלית" עם דמי ניהול השמורים בדרך כלל לוועדי העובדים החזקים. בית ההשקעות מציע לכל חוסך שיצטרף באינטרנט דמי ניהול של 0.19% מהיקף הצבירה (הנחה של יותר מ־60%), ו־1.49% בלבד מההפקדה (הנחה של 75%). אלה דמי ניהול נמוכים מאוד, שמלבד התמורה המיידית בהפחתת העמלות, עשויים להגדיל מאוד את ההון שנצבר לגמלאות. נותר לקוות, שיותר ויותר חברות יאפשרו בעתיד לוותר על גוזרי הקופונים שבדרך - ולקנות פנסיה בזול באינטרנט או אפילו בדוכן בסופרמרקט.

 

הפרישו זאת בעצמכם

ואם כבר מצטרפים לתוכנית פנסיה באמצעות האינטרנט - מדוע גם לא לבחור את מסלולי ההשקעה בעצמנו? מי שנמאס לו מדמי ניהול מופרזים, ממנהלי השקעות שלא מכים את המדדים או מקרנות פנסיה שמשקיעות אצל טייקונים שעשו תספורות לכספי הציבור – יכול לנהל את החסכונות לטווח הארוך באמצעות המחשב הביתי. קוראים לזה קופת גמל בניהול אישי: ה"עשה זאת בעצמך" של עולם הפנסיה.

קופת גמל בניהול אישי, שמוצעת לחוסכים בישראל מאז 2010, מבוססת על מודל פנסיוני פופולרי מאוד בארצות הברית שנקרא IRA (Individual Retirement Account). בתוכנית כזו, כל חוסך מנהל את כספי הפרישה שלו בעצמו, וזוכה לקבל מהמדינה את מלוא הטבות המס הנוגעות לכספים המיועדים לפנסיה. כשליש מכספי הפנסיה בארצות הברית מנוהלים כיום בחשבונות IRA. מרביתם מנוהלים בעזרת מנהלי השקעות מנוסים, אבל לחוסך יש שליטה מלאה על תמהיל ההשקעות, על קביעת רמת הסיכון ואפילו על בחירת ניירות הערך שבהם הוא מושקע.

בישראל מודל החיסכון הפנסיוני האישי עדיין צעיר, ורק מעטים מכירים אותו ומשתמשים בו. נכון ליוני 2014, מנוהלים בקופות האישיות כ־2 מיליארד שקל בלבד (מתוך כ־350 מיליארד שקל בענף הגמל וההשתלמות). בשונה מארצות הברית, מכשיר פנסיוני זה מיועד רק לשני סוגים של חיסכון: קופות גמל הוניות (קופות שאינן משלמות קצבה בפרישה, אלא ניתן לפדות אותן כהון) וקרנות השתלמות. אחד היתרונות המרכזיים בקופות האישיות הוא דמי הניהול שמגיעים לכ־0.4% בשנה מהצבירה - כמחצית מהממוצע בענף.

ואולם, כמו הרכבת כוננית מדפים מאיקאה, גם קופת גמל בניהול אישי עשויה להתגלות כמשימה לא פשוטה הדורשת לא מעט מקצועיות, ידע ובעיקר זמן. זו גם הסיבה שמונעת כנראה מהרבה חוסכים לבחור באופציית החיסכון החדשה. במקרה זה אפשר כמובן להיעזר במנהל חיצוני ("מנהל תיקים"), שאמנם ייקר מעט את עלות החיסכון – אך זו תהיה עדיין נמוכה ביחס למסלולים המסורתיים. יתרה מזו, גם הפעם ניתן לנקוט אסטרטגיית השקעה פאסיבית באמצעות רכישה של מוצרי מדדים, וכך להשיג שני יתרונות: הן חיסכון בדמי הניהול והן שליטה עצמית על הרכב ההשקעות.

 

הצטרפו לקבוצת רכישה

כמו בתחומים אחרים גם בענף הפנסיה קיימת הנחת כמות. גוף מאורגן היטב שמאגד הרבה חוסכים יזכה לתנאים משופרים בהשוואה לחוסך יחיד. החזון הנושן של קרל מארקס, "פועלי כל העולם התאחדו", נראה בהקשר זה רלוונטי מתמיד: ארגונים, גילדות או כל קבוצה מאוגדת אחרת יכולה לנצל את כוחה הצרכני ולהיהפך לקבוצת רכישה של פנסיה.

כמו הפנסיה הדיגיטלית, גם קבוצות הרכישה מייתרות את סוכני הביטוח וחוסכות את העמלות השמנות שאלה גוזרים ושמייקרות את דמי הניהול. השיטה יכולה להתאים בהחלט לעובדים שאינם מקושרים כמו שכירים בעסקים קטנים או עצמאים. אין מדובר במדע בדיוני. כבר לאחר המחאה החברתית של 2011, שבה הוזכרה מעט מדי ובזהירות מופרזת בעיית דמי הניהול בחיסכון הפנסיוני, צצו התארגנויות פיראטיות בנושאים הקשורים לבנקאות ופיננסיים. ב־2012 כבר נהפכו ההתארגנויות הללו לממוסדות יותר, עם הקמתו של אתר האינטרנט גרופהון (Group–Hon) — "קבוצת רכישה למוצרים פיננסיים", כפי שמוסבר לקהל המקליקים. האתר, שנוסד על ידי יניב סבן, מציע ליחידים, ללא עלות, רכישה של מוצרים פיננסיים (קופות גמל, קרנות השתלמות, קרנות פנסיה וביטוחים), ולחסוך אלפי ועשרות אלפי שקלים בדמי הניהול.

האם אפשר לאמץ את המודל שמציע האתר ולייצר לו גם גרסה מטעם המדינה? האם משרד האוצר יוכל להציע ליחידים להצטרף לקבוצות רכישה של מוצרים פנסיוניים? התארגנויות כאלה, שיכולות להיעשות על בסיס מגוון (תחומי פעילות, מקום מגורים, מצב משפחתי זהה), עשויות להפר את כללי המשחק הקיימים בתחום הפנסיה. ההתארגנויות כאלה יוכלו להתמודד במכרזים על תוכניות פנסיה זולות תוך שיפור התנאים בעיקר לעובדים החלשים.

 

דעו את חסכונותיכם

אל מהפכת השיווק וההתאגדות שמספק האינטרנט, מצטרפת מהפכת חופש המידע של הרשת. עד היום פרסם משרד האוצר כלי השוואה יחיד שנוגע למוצרים פיננסיים: מחשבון המשווה בין מחירים של ביטוח חובה לרכב. השירות עדיין לא התרחב לתחומים מרכזיים נוספים כמו פנסיה, מימון או שירותים בנקאיים. ואולם את מה שלא עשו רשויות המדינה עשו יזמים פרטיים, שהקימו באחרונה אתרים שיתופיים המאפשרים לחוסכים להשוות את דמי הניהול שלהם לדמי הניהול של חוסכים אחרים. אחד מאלה הוא האתר Feex שהקים היזם אורי לוין (ממייסדי חברת הניווט Waze), שבו ניתן להשוות את דמי הניהול בקרנות ההשתלמות, בקופות הגמל ובניירות ערך. האתר משתמש בחוכמת ההמונים, כלומר הוא נעזר בנתונים שמזינים חוסכים אחרים, כדי להשוות את נתוני החיסכון. אתר נוסף, Wobi, מציע השוואות של מחירי ביטוח, ממש כמו אתרים להשוואת מוצרי חשמל או טיסות. אתרים אלה ואחרים מייצרים זן חדש של צרכנות פיננסית מודעת ומושכלת, שכמעט לא הייתה קיימת קודם לכן. אבל לא חייבים להמתין ליזמים הפרטיים - גם המדינה יכולה להיכנס לחלל ולהרחיב את מהפכת חופש המידע למוצרים פיננסיים נוספים, בהם השקעות, חשבונות עו"ש, כרטיסי אשראי ומימון.

לכן, נראה שמהפכת ניהול החיסכון לפנסיה נמצאת מעבר לפינה: פירוק הריכוזיות, מכשירים פיננסיים יעילים וזולים לטווח הארוך, דילוג על גוזרי הקופונים, ניהול עצמאי של תוכנית לגמלאות, איגוד של החוסכים חלשים ומהפכת חופש המידע — זרעי הדור הבא בפנסיה בישראל כבר נטמנו. כל שנותר הוא להפוך את ההתארגנות השולית לתנועת המונים. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#