הניו יורקר

גולדמן סאקס סטרדיוואריוס

ג׳יי דווק, עד לאחרונה בכיר בגולדמן סאקס, מוכר לחבריו בעלי הממון את סגנון החיים החביב עליו, הכולל טלוויזיות הנדלקות מעצמן בחדרי הרחצה והשירותים

אורן פרנק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורן פרנק

באחרונה עלו לכותרות כמה מקרים הקשורים לבנקאי וול סטריט. הראשון שבהם הוא ראיון ל־NBC שנתן לויד בלנקפיין, מנכ״ל גולדמן סאקס, בנק השקעות הידוע בכינוי החיבה ״התמנון הערפדי״. כזכור, שמו של גולדמן סאקס נקשר בשלל מרשים של פרשיות שחיתות ומרמה בוול סטריט. בראיון הסביר בלנקפיין ברהיטות ובשכנוע עצמי מרשים שאי השוויון בהכנסות מערער את היציבות, שחלק גדול מדי מהתוצר הגולמי של הדור האחרון הגיע לידיהם של מעטים מדי, ושאי השוויון הצומח תורם לקיטוב החברתי בארצות הברית. בלנקפיין אף הזכיר את המונח ״כלכלת מנצחים״ הלקוח מספרם של ג'ייקוב האקר ופול פירסון שלימדו אותנו שאי השוויון הוא תוצאה של הצלחתן הפוליטית של קבוצות אינטרסים שהטו את השוק לטובתן. לו לא היינו מכירים את האיש ופועלו, היינו מנחשים שהמרואיין הוא נציגה מלא התשוקה של תנועת אוקיופיי וול סטריט. מכיוון שכבר שמענו על האיש והחברה שאותה הוא מנהל, לא נותר אלא להניח שהוא שואף לרשום שיא עולם חדש בציניות.

לאחר הופעתו האמוציונלית של בלנקפיין, התבשרנו על תבוסתו של מנהיג הרוב הרפובליקאי בקונגרס, אריק קנטור, בידי דיוויד בראט, מרצה עלום לכלכלה המשויך לפלג מסיבת התה. טובי הפרשנים קמו לצייר לנו עולם לא שפוי שבו מסיבת התה שוב קמה על יוצריה, ושכחו לבדוק מה היה הטיקט של אותו בראט.

צילום: Cipriano Custom Swimming Pools

איני חסיד של אנשי מסיבת התה, אבל עמדותיו של בראט מורכבות ומעניינות, ו״הניו יורקר״ אף הכתיר אותו באחרונה בכינוי ״אליזבת וורן של הימין״ (סנאטורית דמוקרטית הידועה במאבקיה בוול סטריט). מתברר שבראט בחר להתמקד בנושא אחד - השחיתות והסיאוב שבנקאי וול סטריט המיטו על ארצות הברית. הקשר המושחת והמסורתי בין המפלגה הרפובליקאית לעולם התאגידי המיוצג על ידי וול סטריט היה תחום התמחותו של אותו קנטור ששאף תמיד לשמור על ״יציבות״, או בעברית, לא לנענע את ספינת השוחד העצומה. אשתו של קנטור מנהלת קריירה מצליחה בוול סטריט, הכוללת חמש שנות עבודה בגולדמן סאקס. אחד ממוסדות טיפוחיו של קנטור היה הבנק ליבוא־יצוא, גוף ש״סבסד״ תאגידים גדולים. לראיה, מניית חברת בואינג צנחה יום לאחר תבוסת קנטור, בשל ההערכה שההלוואות בריבית זניחה שהעניק לה הבנק הזה צפויות להיעלם; הלוואות שכמובן מעולם לא היו מוענקות לחברות קטנות ונטולות לובי בוושינגטון ובוול סטריט. אגב לוביסטים, אני מוכן להמר שזה יהיה תפקידו הבא של קנטור.

עכשיו כשבלנקפיין פנה לסוציאליזם וכשעתידו של קנטור מובטח, יצאנו לבדוק מה עושים חבריהם בוול סטריט לאחר שנים של מאבקים בהעלאות מסים וצבירת הון עצום. האם הם, כמו ביל גייטס, מקדישים את זמנם לצדקה? ליצירת עולם טוב יותר? לפחות לפי חדשות בלומברג, התשובה סבוכה יותר. קחו לדוגמה את ג׳יי דווק, עד לאחרונה בכיר בגולדמן סאקס. ג׳יי פתח את חברת ״חיים טובים יותר בע״מ״ שמוכרת לחבריו בעלי הממון את סגנון החיים החביב עליו, הכולל ארבע טלוויזיות שפזורות בחדר הרחצה והשירותים בביתו ומופעלות אוטומטית בכל פעם שג׳יי עושה את צרכיו. ג'יי עצמו בנה בביתו בריכה בצורת כינור סטרדיוואריוס (כמותו היה לו פעם, עניין של כמה מיליוני דולרים) ובמרכזה צמה של 5,600 סיבים אופטיים המאירים בצורה של מיתרי הכינור.

ולא שאין לו מתחרים. פול סקיאלה היה קולגה של ג׳יי בגולדמן, אבל עכשיו מנהל חברה משלו המוכרת דירות בריאות הכוללות סינון וטיהור אוויר, ציפוי קירות אנטימיקרוביאלי, ומקלחות עם מים המועשרים בוויטמין סי. לעומתם, סרג׳ מרקי, גם הוא יוצא גולדמן סאקס, מוכר יחד עם אשתו, כלכלנית לשעבר ב־UBS, זכויות עתידיות לבצירים של יינות נאפה מובחרים לבנקאים ול״חבר׳ה מקרנות גידור״. הכלכלנית הסבירה שבעשור האחרון שיעור האנשים בעלי 100 מיליון דולר ויותר עלה ב־62%, שמדובר בשוק צומח ושזו דרכם של בני הזוג ״לעזור להם לנצל את הונם״.

באותו שבוע ממש פרסמה אחות שעבדה שנים ארוכות במחלקה של חולים סופניים את יומנה, ובו חמש החרטות הנפוצות ביותר בקרב אלה ההולכים למות: ״הלוואי שהיה לי אומץ לחיות את החיים האמיתיים שלי, לא את אלה שאחרים ציפו ממני״; ״הלוואי שלא הייתי עובד כל כך קשה״; ״הלוואי שהיה לי אומץ לחשוף את רגשותי״; ״הלוואי שהייתי שומר על קשר עם חברי״; "הלוואי שהייתי מרשה לעצמי להיות מאושר יותר״. ככל הידוע, איש לא הזכיר בריכה בצורה של כינור.

הכתבה מתפרסמת בגיליון יולי של מגזין TheMarker

צילום: איור: עמוס בידרמן

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker