אל תעצרו את נשימתכם - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שווי שוק

אל תעצרו את נשימתכם

רוב הלקוחות העסקיים והפרטיים אזוקים לבנק שלהם. הם ישלמו ריביות מטורפות ועמלות הזויות - אבל לא יצליחו להיחלץ מלפיתת הבנק

6תגובות

אני יודע, האינטרנט מלהיב. פייסבוק, טוויטר ועשרות אתרי טכנולוגיה ופיננסים בארצות הברית מבשרים על חידושים מדהימים מהמפגש בין פיננסים וטכנולוגיה. לפנינו עולם חדש ואמיץ שבו המארק־צוקרברגים והסרגיי־ברינים יפרקו את הצורה לדינוזאורים הבנקאיים. בקרוב גם אנחנו ניפרד מ"פועלומי", הדואופול של רקפת וציון, לטובת הבנק הקואופרטיבי ״אופק״ וסטארטאפים שיחברו בין משקיעים קטנים ללווים קטנים. ובכל זאת, אל תעצרו את נשימתכם, כי זה לא הולך לקרות.

נכון, הטכנולוגיה כאן ובגדול, ובכל יום שחולף היא
נהפכת לפשוטה וזולה יותר. נכון גם שקשה לחשוב על ענפים שמשוועים יותר מענף הבנקאות והפיננסים לכניסתם של שחקנים חדשים עם טכנולוגיות חדשות שיורידו מחירים ועלויות. אלא שזה לא הולך לקרות כי מסביב למונופולים הפיננסים יש חפיר מים עמוק ונסתר, והוא שורץ תנינים, צלופחים, פירנאות ורגולטורים. המערכת הפיננסית בישראל — פועלומי וגרורותיו הקטנות דיסקונט־מזרחי־הבינלאומי; פסגות וחמשת ענקיות הביטוח — גובים מהציבור מדי שנה כמעט 100 מיליארד שקל ומנהלים כ־2 טריליון שקל בקרנות הפנסיה, בביטוחי המנהלים, בקרנות הנאמנות ובקופות הגמל. הבנקים גדלים מדי שנה עם הגידול במשק, ללא כל תחרות מגורמים בינלאומיים. חברות הביטוח, שמנהלות כ־200 מיליארד שקל בביטוחי מנהלים ותיקים שמהם לא ניתן כמעט לצאת, גדלות אף הן ובקצבים עצומים — הציבור מחויב לחסוך לפנסיה דרך אחת מחברות הביטוח כדי לקבל את הטבות המס של המדינה.

בורות השומן והביזה הגדולה ביותר מהלקוחות החלשים נמצאים במערכת הבנקאית. הדרך הפשוטה ביותר לראות זאת היא בחינת הוצאות השכר בבנקים, שם נהנים כ־7,000 עובדים וותיקים ("דור א׳") מקביעות לכל חייהם, עם עלויות שכר ישירות ועקיפות של 50־100 אלף שקל בחודש. מדי שנה, הקבוצה הזאת עולה לבעלי המניות בבנקים 5־7 
מיליארד שקל מעל מחיר השוק הכלכלי שלה. אם פועלומי מצליח לרשום בעשור האחרון תשואה על ההון של כ־10%, למרות ההוצאות העודפות האדירות שלו, הרי שהוא עושה זאת בזכות המבנה הדואופוליסטי בענף. את המחיר משלמים העסקים הקטנים והבינוניים והלקוחות הפרטיים החלשים.

אם לא היה מדובר בבנקאות ובפיננסים, היו אלה תנאים קלאסיים לכניסתם לשוק של שחקנים חדשים שיטרפו את
הקלפים, בוודאי בעידן הדיגיטל והטכנולוגיה. ואולם בפיננסים, תחום שמבוסס על רגולציה כבדה ביותר ושבו קיימים חסמי מעבר עצומים, אין זה כך. רוב הלקוחות העסקיים והפרטיים בבנקים כבולים, נשואים, מחוברים ואזוקים לבנק שלהם, ואינם מסוגלים לנטוש אותו. הם ישלמו ריביות מטורפות ועמלות הזויות - אבל לא יצליחו להיחלץ מלפיתת הבנק. הדרך היחידה לשחרר את הלקוחות בישראל מהדואופולים והקרטלים בבנקאות ובפיננסים היא מעורבות רגולטורית מאסיבית. רק החלטה של ראש הממשלה, שר האוצר ונגיד בנק ישראל לראות בפתיחת התחרות במערכת הבנקאות יעד אסטרטגי לאומי - יכולה להביא לשינוי מבנה הענף.

במערכת הבנקאות צריך להכריז על יעד של הקטנת נתח השוק של פועלומי בחצי בתוך עשור ובכל דרך אפשרית - החל מבנקים אינטרנטיים, עבור בחוק נתוני אשראי חדש ובהפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים, וכלה בעידוד הקמתם של גופים פיננסים חדשים. ריכוז של 800 מיליארד שקל
בנכסים פיננסיים בידי פועלומי חונק את העסקים ומונע תחרות בענפי משק רבים. לפועלומי אין שום סיבה לממן מתחרים חדשים בכל ענפי המשק — כיוון שהוא מממן את כל השחקנים הקיימים. למשק חסרים כיום עשרות מיליארדי שקלים בשנה שנשאבים על ידי בועת הנדל״ן והפיננסים במקום ללכת לתעשייה, להיי טק ולעסקים קטנים ובינוניים.

המפקח צריך לתת תנאי ינוקא לבנקים אינטרנטיים ולבנק הקואופרטיבי, ומשרד האוצר צריך לסייע ליזמים שרוצים להתחרות במערכת הבנקאית. לפני 25 שנה יצרה המדינה באמצעות קרן ״יוזמה״ את תעשיית ההון סיכון בישראל, בהון מסובסד לקרנות חדשות; כיום, המדינה צריכה לספק סבסוד עמוק ליזמים שרוצים להקים גופים פיננסיים חדשים שיתחרו בבנקים. בנקים הם תשתית קריטית לפיתוח המשק, וריכוזיות בפיננסים מאיימת לא רק על הדמוקרטיה אלא על כל התחרות במשק. המפקחת על הביטוח צריכה לקבוע תקנות ונהלים המגבילים את דמי הניהול בביטוחי המנהלים הוותיקים או מאפשרים ניוד מלא של הכספים; בעוד שבקופות הגמל יכול לקוח להוריד את דמי הניהול שלו באמצעות משא ומתן לדמי ניהול של 0.5% עד 0.7%, הרי שבביטוחי המנהלים כלואים כ־200 מיליארד שקל בדמי ניהול כפולים.

המחאה החברתית, קריסת הטייקונים, ועדת הריכוזיות, ועדת בכר ומהפכת הסלולר הכשירו את הקרקע לאם כל הרפורמות הפיננסיות: פירוק פועלומי והורדת דמי הניהול בביטוחי החיים. מה שקרה בסלולר — ה״מס״ נחתך לרבע — צריך לקרות גם בפיננסים; ליאיר לפיד יש חלון הזדמנויות חד פעמי: רוב מצביעיו המאוכזבים זולגים בסקרים לכיוונו של משה כחלון. רפורמה היסטורית בפיננסים היא הדרך היחידה של לפיד להוכיח שהוא יותר כחלון מכחלון. אם הוא לא יעשה זאת, יש להניח שהרפורמה בפיננסים יחד עם חיתוך מחירי הנדל״ן בכ־30% תהיה הפלטפורמה שעליה יטפס כחלון
בדרכו לראשות המפלגה החברתית הגדולה הבאה.

הטור מתפרסם בגיליון יולי של  מגזין TheMarker

איור: עמוס בידרמן

למנוי למגזין, חייגו: 5200*



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#