מי צריך בנק?

אם המחשבים ממילא עושים את העבודה, מדוע שרשתות שיווק או חברות תקשורת לא יעשו אותה ויהפכו גם הן לבנקים

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

כשאבי לקח אותי בפעם הראשונה לבנק, ברחוב
 שלומציון המלכה בירושלים, כדי לשבת יחד עמו אצל הפקיד ולפתוח חשבון משלי, התרגשתי. קיבלתי מספר שבחרתי בקפידה, פנקס צ'קים, כרטיס כספומט, כולם סממני בגרות מובהקים כולל לחיצת היד ומערכת יחסים שהחלה עם הפקיד הוותיק. אבל 30 שנה לאחר מכן, כשהצעתי לבני לשמור על המסורת וללכת אתו לבנק כדי לפתוח חשבון, הוא לא הרים את הראש מהמחשב וענה: "אולי אתה יכול לעשות את זה לבד? אי אפשר לעשות את זה במחשב? בטלפון?".

אף אחד מילדי לא מעוניין לעמוד בתור ולא רוצה לדבר עם הפקידים. גם לא בטלפון. הם אפילו לא שוקלים
לפתוח את המעטפות שהבנק שולח להם בקצב יומי. ממה שאני מתרשם, ויותר מכך ממה שעולה ממחקרים בחו"ל, ילדי לא יוצאי דופן. הצעירים לא אוהבים בנקים.

נראה שמשהו יסודי השתבש במערכת היחסים בין בני דור ה־Y לבין המערכת הבנקאית והפיננסית. הם אינם
מתלהבים מהמותגים של חברות ביטוח, בנקים וחברות לניהול השקעות. אלה אינן חברות "קוליות" בעיניהם.

בני הדור שלי האמינו שכסף שומרים בבנק כי רק עליו אפשר לסמוך. בתי השקעות בישראל אפילו לא ניסו לשכנע לקוחות להעביר את הכסף אליהם, למרות שמותר להם. הם הבהירו ללקוחות שהכסף נותר בבנק — והם רק מנהלים אותו. לצעירים, לעומת זאת, המותג של הבנק לא אומר הרבה, ואם הוא מייצר אצלם תחושות כלשהן, נראה שהן נעות בין חשדנות לאי נעימות. חמש השנים האחרונות לא הוסיפו שום דבר טוב למוניטין של הבנקים. בעולם, רבים מהם היו מעורבים בשערוריות, רמאויות, נטילת שכר
ובונוסים של מאות מיליוני דולרים על ידי המנהלים, וחילוצים שעלו למשלמי המסים טריליוני דולרים. אצלנו, 
הצעירים יודעים שהבנקים סייעו לטייקונים ונתנו להם אשראי זול — בעוד שמלקוחות פרטיים, משקי הבית
והעסקים הקטנים הם גובים מחירים של ענף ללא תחרות.

בעבר, אם למישהו היו תחושות כאלה, לא היתה לכך משמעות: הוא נאלץ, כמו כולם, לעבוד עם הבנק. אלא
שהשינוי הזה מגיע יחד עם מהפכה אחרת, חשובה עוד יותר: המהפכה הדיגיטלית שהודות לה ניתן לבצע כל פעולה וירטואלית מכל מכשיר נייד, וניתן לקשר בין בני האדם באופן שהופך את המודלים העסקיים על ראשם. האם האפשרויות הללו מאיימות על הקיום של הבנקים במתכונתם הנוכחית? גם בתוך מערכת הבנקאית יש שמודים בכך. מנכ"ל בנק ברקליס הבריטי, מהגדולים בעולם, אמר לאחרונה שאפשר לדמיין עולם שבו הבנקים של הצעירים הם לא אחרים מאשר אפל, אמזון, פייפאל או פייסבוק — ושהתסריט הזה מדיר שינה מעיניו.

מהו, במהותו, בנק? זהו ארגון שקיבל רישיון לתווך בין מפקידים לבין מקבלי אשראי, באמצעות מערכת של הסכמים ושל "אמון" בין הצדדים. פעם, בנק היה מבוסס על מאות פקידים שקיבלו את פני הלקוחות ואת ההחלטות. כיום, בנק הוא למעשה מערכת מחשב שמיישמת את
החלטות ההנהלה. חלק גדול מהציבור רואה את הבנק כאתר אינטרנט, אולי אפילו אפליקציה.

ואם המחשבים ממילא עושים את העבודה, מדוע שרשתות שיווק או חברות תקשורת לא יעשו אותה ויהפכו גם הן לבנקים? האם בנקים מחו"ל לא יכולים להציע את השירותים הדיגיטליים שלהם בישראל, בלי לפתוח סניפים ברחוב? האם חברות אינטרנט גדולות, ועוד יותר מכך 
מיזמים וסטארטאפים חדשים, יכולים להחליף את הבנק? הרי בנק, וכל עולם הפיננסים, בתפקידו כמתווך כסף, כאילו נוצר כדי להיות יצור וירטואלי בעידן הסושיאל. הלוא כסף הוא לא יותר ממושג רעיוני שמקובל על כולם.

כתבי המגזין מדווחים שהמהפכה החלה, גם אם באטיות, ומתארים כיצד ייראה העתיד הלא מאוד רחוק - אם הרגולציה לא תעצור את המהפכה. אולי גם עוד עשור לא ישתנה דבר בבנקאות. אבל מהפכות קשה לזהות, ודאי בתחילתן.

ורק רגע: מה עם המזומן? האם אפשר להסתדר בלעדיו? כן, ואפילו כדאי. מגמה חדשה בעולם מאיימת להפוך את השטרות ואת המטבעות למוצגים מוזיאוניים — ולעבור לעולם ללא מזומן. האם זהו העתיד שאליו כולנו צריכים להתכונן?

צילום: איור: עמוס בידרמן

הטור מתפרסם בגיליון יולי של מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker