המיליונר הצרפתי שמחלק משקפיים לעניים ובונה דירות יוקרה לתיירים עשירים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

המיליונר הצרפתי שמחלק משקפיים לעניים ובונה דירות יוקרה לתיירים עשירים

כבר עשר שנים שלורנט לוי קונה עוד ועוד נכסי יוקרה בירושלים ומשכיר אותם ליהודים עשירים מחו"ל לתקופות קצרות. מה מניע את איש העסקים מצרפת, שלפני עלייתו לישראל עסק בכלל במכירת משקפיים, מדוע הוא חושב שעתיד הנדל"ן הישראלי נמצא בשטחים ולמה עלה עם שופל על מרכז העיר

7תגובות

זה כבר כמה שנים שחלק ניכר מהכנסותיו של שוק נדל"ן היוקרה הירושלמי המתפתח נשען על כוח הקנייה של רוכש אחד ש"קונה פה דירות כאילו אין מחר", כפי שמתאר זאת בעיניים נוצצות איש נדל"ן ותיק בבירה. שמו של אותו חובב נדל"ן עמוק הכיסים הוא לורנט לוי (47), מולטי מיליונר יהודי ממוצא צרפתי שעלה לארץ עם משפחתו לפני קרוב לעשור, ומאז לא מפסיק לקנות. כיום 
ברשותו 60 דירות פאר במרכז העיר, כולן להשקעה, חלקן בפרויקטים היקרים ביותר שנבנו בבירה בשנים האחרונות.

ללוי נכסים בפרויקט קינג דייוויד רזידנס שבנתה אזורים ליד מלון קינג דייוויד, בפרויקט היוקרה וולדורף־אסטוריה (אף הוא בצמוד למלון בשם זה), בפרויקט קוק 7 של אפריקה ישראל, ובפרויקט ממילא הסמוך לחומות העיר העתיקה, שבו הוא עצמו מתגורר עם משפחתו. שכונות נוספות שבהן פרוסה רשת הנכסים של לוי הן עמק רפאים, המושבה הגרמנית, טלביה, רחביה וימין משה. כעת, בראיון עם מגזין TheMarker, צופה לוי כי בשנים הקרובות יגדל מלאי הנכסים שבבעלותו עד לכ־100 דירות יוקרה. עם זאת, בניגוד למשקיעים מהשורה, מרבית דירותיו אינן מיועדות להשכרה ארוכת טווח, אלא לפרקי זמן קצרים הנעים בין ימים אחדים לחודש־חודשיים. "המטרה שלי היא להגיע בסופו של דבר לכ־100 סוויטות מלונאיות", הוא מסביר. "רק שבניגוד למלון רגיל, המלון שלי פרוס ברחבי העיר". קהל שוכרי הנכסים, לדבריו, הוא מגוון, וכולל תיירים אמריקאים, רוסים, צרפתים ואף יהודים מפנמה. פלח נוסף של משכירים מגיע מכיוונם של כלי התקשורת הזרים, אנשי או"ם וקונסולים.

אוליבייה פיטוסי

עבור לוי, אופטומטריסט בהכשרתו, העיסוק בנדל"ן חדש למדי. בשנת 1991 פתח בפרבר הפריסאי בולון חנות משקפיים ראשונה, שעד מהרה התפתחה לרשת שזכתה להצלחה מסחררת. כיום מונה רשת חנויות האופטיקה של לוי, אופטיקל סנטר, כ־380 סניפים, הפזורים בחמש מדינות (צרפת, בלגיה, שווייץ, ספרד ולוקסמבורג). "כשהגעתי לירושלים היו כאן הרבה דירות ריקות, בין היתר במרכז העיר. זה היה חבל. הרי בתקופות השיא בתי המלון כאן בתפוסה מלאה, ותיירים נוספים לא יכולים להגיע", מסביר לוי את תחום עיסוקו החדש, "אז התחלתי לקנות דירות ולשפץ אותן. כיום אני משכיר דירות לטווחים קצרים וארוכים, וגם מספר מסעדות".

מה גורם לאופטיקאי שעשה את כל הונו בתחום האופטיקה להפוך לנדל"ניסט?

"אני מאמין שכל אחד צריך לפעול באופן שבו התרומה שלו תהיה מקסימלית. כשהגעתי לפה ב־2005, שאלתי את עצמי מה הכי חסר כאן, וזה הוביל אותי לתחום הנדל"ן. הרבה מאוד זמן לוקח להוציא כאן היתרי בנייה, וחסרים מקומות לינה. באותן שנים היו כאן שני מיליון תיירים בשנה, כיום יש ארבעה מיליון בשנה. מעבר לזה, עם הזמן פיתחתי גם משיכה אישית לנושא. אני אוהב את ההתעסקות בדירות, אני מעצב אותן בעצמי ונהנה מכך מאוד".

עוד טוען לוי, כי ביצירת מלאי הדירות להשכרה לטווח קצר הוא מסייע לפתור את אחת הבעיות הכאובות ביותר בעיר: ריבוי "דירות הרפאים" שנרכשות על ידי יהודי התפוצות ומשמשות אותם לביקורים בארץ, אך בפועל עומדות נטושות מרבית ימות השנה. מספרן בירושלים מוערך כיום ב־10,000. "דירות הרפאים הן ביקוש דמה במדינת ישראל", אומר לוי. "כשאתה רוכש דירות ומציע אותן להשכרה לטווחים קצרים, אתה מפחית את הביקוש לדירות יוקרה שיישארו ריקות מרבית השנה, משום שאתה פותר עבור יהודי התפוצות את הבעיה".

האם אתה מוצא שהביקורת על תושבי החוץ שקונים דירות בארץ מוצדקת?

"רכישת דירה בישראל היא הצעד הראשון שיהודים אמריקאים או צרפתים עושים לקראת עלייה. הרכישה מתבצעת בדרך כלל אחרי שהם הגיעו כמה פעמים לחופשה בתל אביב או ירושלים, ומרגע הרכישה הביקורים הופכים תכופים וממושכים יותר, גם הילדים הגדולים מתחילים להגיע לביקורים משלהם, ולפעמים אפילו באים לשנה לקיבוץ או ללימודים. בסוף הרוכשים עצמם או ילדיהם מגיעים על מנת להישאר. הבעיה היא שבין נקודת הרכישה לנקודת העלייה עלולות לחלוף לפעמים 20 שנים. אחד מחברי הטובים הוא מתווך במרכז העיר. על כל דירה שיוצאת לשוק יש עשרה קופצים, וברור שמי שישים את הסכום הגבוה ייקח אותה. לכן הפתרון הוא לבנות, לבנות ולבנות".

 

לכו לשטחים

לוי נולד בשנת 1966 בפריז למשפחה יהודית מסורתית ממעמד בינוני פשוט. אביו היה קצב במקצועו ובעליו של אטליז. את חנותו הראשונה, כך הוא מספר, פתח מכספי הלוואה של כמה עשרות אלפי דולרים שהעניקה לו משפחתו, ומאז, כאמור, דרך כוכבו. על פי העיתונות הכלכלית הצרפתית, בשנת 2013 עמדו הכנסות "אופטיקל סנטר" על 408 מיליון יורו. שוויו הכולל של לוי, על פי ההערכות בחו"ל, הוא חצי מיליארד יורו (כ־700 מיליון דולר). בישראל הוא מרכז את מאמציו בתחום הנדל"ן, והנגיעה היחידה שלו לתחום האופטיקה היא במרכז צדקה שפתח ברחוב החבצלת בעיר ושמעניק שירותי אופטומטריה ללא תשלום. במקום, שנראה כמו מרכז רפואי יוקרתי, ניתנים שירותי אבחון, וכ־20 אלף זוגות משקפיים בשנה, כך על פני נתוני המרכז, מחולקים בו חינם או נמכרים 
במחיר סמלי של 20־30 שקל, לאוכלוסייה המקומית הנזקקת. בנוסף מחולקים במקום מדי שנה כ־1,000 מכשירי שמיעה.

מרבית פעילותו העסקית והנדבנית של לוי שומר המצוות וחובש הכיפה נעשתה עד כה "מתחת לרדאר" התקשורתי, עד שלפני כשנה חולל סערה מקומית בירושלים כשחייב את מסעדת רסטו־בר, אחד ממעוזי החילונים בעיר, שפעלה במבנה שנרכש על ידיו, לסגור את שעריה בשבת ולהפוך לכשרה, שאם לא כן לא יחודש חוזה השכירות. בעלי המקום דחו דרישה זו בתוקף והמקום לבסוף סגר את שעריו. בעקבות הסיפור האשימו החוגים החילוניים בעיר את לוי בכפייה דתית, והנושא הגיע למהדורת החדשות של ערוץ 2. לוי הסביר זאת אז ברצונו כי עסקים הפועלים בנכסים שבבעלותו יהיו פתוחים בפני כלל האוכלוסייה – חילונים, דתיים וחרדים, וכי דבר זה ייתכן רק בעסקים כשרים. עם זאת, אחד ממקורביו סיפר ל־TheMarker כי אף שלוי אינו בעל השקפה דתית קיצונית, "היחס שלו לאמונה מאוד רגשי. הוא לא חי טוב עם זה שעסק שפועל בנכס שבבעלותו לא שומר שבת, ומי שלא יכול לעמוד בזה לא חייב להשכיר דווקא ממנו".

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון יוני של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

מחוץ לגבולותיה של הבירה לא רכש עד היום לוי אף לא נכס אחד, גם לא באזורי ביקוש של תושבי חוץ כמו קו החוף של תל אביב או נתניה. כאשר נשאל על כך הוא משיב: "אני גר פה, ואני נמצא במרחק הליכה מכל אחת מהדירות שאני רוכש. גם מבחינה עסקית טהורה, זו השקעה משתלמת. כמעט מכל הדירות שלי נשקף נוף של הר הבית, חומות העיר העתיקה או האוניברסיטה בהר הצופים. לנכסים מהסוג הזה תמיד יהיה ביקוש, והנכסים רק ישביחו את עצמם לאורך השנים. זה לא מקרה שהמלונות המפוארים ביותר בארץ נמצאים במרכז ירושלים. העיר הזו מהווה יעד ליהודים מכל העולם, חלק גדול מהם בעלי יכולות, ואליהם מרבית הנכסים שלי פונים. פה נמצא פוטנציאל עליית הערך הגדול ביותר בישראל".

בתחילת השנה נכנסה לתוקף רפורמה במיסוי הנדל"ן שנועדה להגדיל את המיסוי על רוכשי דירות להשקעה – כלומר עליך.

"הרפורמה במס לא טובה לי, בפוזיציה 
הספציפית שלי, אבל היא מוצדקת. אנשים שגרים פה ועושים צבא צריך לעזור להם. אבל גם הישראלים צריכים לשנות את דרך החשיבה שלהם ולהפסיק להיצמד אך ורק למרכזי הערים הגדולות, במיוחד הזוגות הצעירים. במרכזי כל הערים הגדולות והמבוקשות בעולם, מי שגר במרכז העיר אלו הם בעיקר אנשים 
מבוגרים ובעלי אמצעים. הצעירים ובעלי המשפחות הצעירות מתגוררים מסביב. גם בניו יורק הם גרים בברונקס ובברוקלין, לא במנהטן. הם עובדים במרכז העיר, באים וחוזרים, אבל גרים מסביב. במקרה של ירושלים, ה'מסביב' שלה זה יהודה ושומרון. צריך לבנות הרבה ביהודה ושומרון, גם בשביל ירושלים וגם בשביל תל אביב. אנחנו שישה מיליון יהודים כאן, ועוד שישה מיליון מחוץ לישראל, ובתוך 30 שנה 80% מתוכם גם כן יהיו כאן. האוכלוסייה כאן גדלה בכל שנה ב־85 אלף איש ואין מספיק דירות. לכן ההתרחבות של הבנייה צריכה להיות מזרחה. בן גוריון אמר שעתיד המדינה נמצא בנגב, הוא צדק וטעה. הנגב זה לטווח הארוך. יהודה ושומרון זה מלאי הקרקע לטווח הקצר. לכן העובדה שהאמריקאים כופים עלינו לא לבנות את המדינה שלנו היא חמורה, וגם לה יש חלק במשבר הדיור".

 

צלילים רוגעים

בימים אלה שקוע לוי במיזם נדל"ני חדש שבו הוא עובר לראשונה מרכישת נכסים להקמת מתחמי מגורים חדשים. עד כה השקיע כ־150 מיליון דולר במתחם "כיכר המוזיקה" בנחלת שבעה, שבו יקום אזור בילויים המוקף בדירות מגורים. "מדובר בשילוב של נדל"ן עם תרבות, כאשר הכל במתחם הולך להיות קשור למוזיקה - מוזיאון על ההיסטוריה של המוזיקה העברית, בית ספר למוזיקה, גלריית ארט־מיוזיק, מסעדות ופאב". על פי חזונו של לוי, במרכז הרחבה יתקיימו שורת הופעות מוזיקליות ברצף, כל יום, מ־11 בבוקר ועד 11 בערב. עוד יכלול הפרויקט 17 דירות פאר שכולן, ודאי ניחשתם, יהיו בבעלותו של לוי וייועדו להשכרה.

איך זה לעשות עסקים בישראל?

ג'רוזלם רנט

"הכי קשה בעולם, ובירושלים עוד הרבה יותר קשה מאשר מבכל עיר אחרת. ירושלים היא עיר מפולגת מאוד, לקבוצות ותתי קבוצות. שליש חרדים, שליש יהודים לא חרדים, ושליש ערבים, וכל קבוצה סגורה בתוך עצמה. בתוך הקבוצות עצמן יש גם הפרדה. אצל הלא חרדים יש דתיים, חילונים, רוסים, צרפתים, אתיופים; אצל החרדים יש ליטאים, חסידים, מזרחים; וגם בקרב הערבים יש חלוקות לפי מעמדות. כדי להצליח להביא מספר רב של לקוחות לפרויקט מסוים, צריך לחשוב מה יכול להיות המכנה המשותף לכל הזרמים והקבוצות. כיכר המוזיקה היא התשובה שמצאתי. המוזיקה היא שפה משותפת לכל האוכלוסיות. הולכת להיות שם מוזיקה מכל הסוגים – מוזיקה חסידית, מוזיקה מזרחית, רוק, פלמנקו או רגאיי. מוזיקה זה דבר גדול ביהדות, בזמן הקרבת הקורבנות בבית המקדש היו מנגנים, אחרת שערי שמים לא היו נפתחים והקורבנות לא היו מתקבלים".

לא אמרת שום דבר על הביורוקרטיה.

"אחרי כמה שנים של התעסקות בנדל"ן בעיר, אני כבר מכיר את כולם בעירייה, מהפקיד הזוטר ביותר ועד ראש העיר. אני יכול לומר שכולם שם מאוד אוהבים את העיר, אבל כשמסתכלים על איך שהם עובדים, מבינים שזה נס שהעיר בכלל מתפתחת. באמת, אי אפשר להסביר את זה בשום צורה מלבד 
השגחה עליונה. צריך לשנות שם את כל המערכת. כיום יש 8,000 עובדים בעיריית ירושלים. אסור שיהיו שם יותר מ־3,000. כששניים־שלושה אנשים אמורים לעשות בדיוק אותו דבר, שזה המצב כיום, הם מפריעים אחד לשני ורק מסבכים את העניינים".

לפני כשנה וחצי נתן לוי ביטוי קיצוני למדי לתסכולו מהתנהלות העירייה, שהתמהמהה במתן היתרי בנייה למיזם כיכר המוזיקה, ועלה עם שופלים על כיכר נחמן שסביבה אמורה היתה הכיכר להיבנות והחל בהריסתה בטרם קיבל היתר. במקומוני העיר הוצג אז לוי כ"מיליונר שהשתגע". לדברי מקורביו, היה זה צעד ששיקף את חוסר הניסיון של לוי בג'ונגל הביורוקרטי הישראלי, ועל אף שהיתה זו טעות, לא נראה כי לוי עצמו מצר עליה. "בעקבות המעשה העירייה חייבה אותו לשקם את הכיכר, אך למעשה בנייתה מחדש כבר נעשתה בתצורה של כיכר המוזיקה, כך שבסופו של דבר המעשה הקיצוני הזה היה מה שהצליח סוף סוף להוציא את הפרויקט לדרך", אומרים בסביבתו.

כיום נראה כי לוי מתחיל להתמצא גם בשפת העסקונה המקומית. לאחרונה אף שכר את שירותיו של אשר גולד, עד לא מזמן יועצו של שר השיכון אריאל אטיאס, על מנת שיסייע לו בנבכי המציאות הנדל"נית הישראלית.

בימים אלו יוצא לחנויות הספרים בארץ הספר "7 המפתחות להצלחה" שכתב לוי, ואשר יצא לאור בצרפת בשנת 2011. מדובר בספר מז'אנר ספרי ההעצמה העצמית, אשר בו מעביר לוי לקורא את עיקרי הפילוסופיה העסקית שלו. "הספר מיועד למנהלים בחברות, לבעלי עסק עצמאי, ובאופן כללי לכל מי שרוצה להשתפר ולגדול. הדבר המרכזי שהספר מלמד הוא איך להחליט. תיאוריה על דרך נכונה לקבל החלטות".

כמי שכבר כמה שנים חווה את עולם העסקים הישראלי, אתה רואה הבדל בין ההיגיון העסקי הצרפתי והישראלי?

"בצרפת אופן החשיבה בעסקים הוא לטווח ארוך, וזזים לאט מאוד. פה חושבים ופועלים הרבה יותר מהר, אך גם המחשבה היא יותר קצרת טווח. למרות שמחשבה לטווח ארוך היא ללא ספק ערך חשוב, אני עדיין מעדיף את הדרך הישראלית. אנשים כאן קולטים מהר, ערניים והחלטיים. האינטואיציה כאן טובה יותר". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#