הניו־יורקר

חשבון פתוח

קיימת סתירה מבנית בין הפרשנות העכשווית של מקצוע הבנקאות לבין מוסר ואתיקה - הדברים הבסיסיים כמו עשרת הדיברות

אורן פרנק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים6
אורן פרנק

הבנק הוא לכאורה המצאה אנושית נהדרת: מכשיר
וירטואלי שתפקידו לשמור על כספכם, ולחבר בין לקוחות בעלי יתרה לכאלה שזקוקים לאשראי. בנקאי הוא אדם שמנהל את חשבונו של הלקוח, מקבל הפקדות בשמו ומכבד תשלומים שאותו לקוח מבקש להעביר לאחרים. פשוט. אז איך הגענו למערכת מסועפת שלדעת רבים היא רעה חולה מהגדולות שפיתחנו, ואחד האיומים על הכלכלה העולמית ואולי אף על הדמוקרטיה? תעשייה גלובלית עצומה, שהקשר בינה לבין המושג ״תעשייה״ זניח שהרי אף אחד מ״פועליה״ אינו מוסיף ערך ללקוחותיה. אני חושד שמעטים הבנקאים שהמציאו תרופות חדשות, ושעזרו ללקוחותיהם מעבר לאותם שירותים שבנק מדיצ׳י, שהיה בין ממציאי המקצוע הזה, העניק ללקוחותיו כבר במאה ה־14.

כן, ישנה הרבה ״חדשנות פיננסית״, אבל רובה ככולה עוסקת בדרכים חדשות לייצר רווח לבנק עצמו ובונוסים דמיוניים לבכיריו. דור אחר דור, משבר אחר משבר, אנשי ״התעשייה״ הזו מרוששים אינספור לקוחות שהיו בורים מספיק כדי להפקיד את כספם בידי אותו בעל מקצוע מעורר אמון, עוטה חליפה ועניבה, שהגדרת תפקידו האמיתית היא לשנע את כספם של לקוחותיו ישירות לכיסו שלו. שחיתות, תאוות בצע, וחוסר במצפן מוסרי מתגלים פעם אחר פעם בקרב תעשייני הכסף, והשיירה ממשיכה תוך שהיא משלה, מרמה, משחדת, מהמרת, ומשלמת
קנסות אסטרונומיים (אך בטלים בשישים מול הכנסותיה), עד הקריסה הכה צפויה שתגיע במחזוריות קבועה.

מנכ"ל גולדמן סאקס, לויד בלנקפיין. האם המחנך שלו ביסודי היה גורדון גקו?צילום: BLOOMBERG

דורות של רגולטורים ופוליטיקאים מחליפים משרות
ציבוריות במשרות במערכת הפיננסית, כדי להבטיח
שהרגולציה תישאר קהת שיניים. דורות של בנקאים שסרחו פורשים לטירותיהם מחובקים עם עשרות או מאות המיליונים שאגרו, ואיש מהם טרם פגש תא כלא. מדובר בסרח עודף שתפח אלפי מונים מעבר למידותיו והפך לישות עצמאית; קבוצת אינטרסים עצומה שהפכה, בפרפרזה על עוד מכניזם שמנציח את הישרדותה, לגדולה מכפי שניתן יהיה לשלוט בה.

השאלה האישית היא המעניינת בעיני; מיהם האנשים האלה? איני מדבר על הפקיד בסניף שלכם, אף שגם הוא או היא נהנים חלקית מפרי העושק. מיהם אותם בלנקפיינים, בלפורים, כוהנים, דיימונים, וגם דנקנרים, קיננים ורוסקים אצלנו? האם הם נולדו בנקאים? האם המחנך שלהם ביסודי היה גורדון גקו? מה מאפשר למישהו לנתק את עצמו לחלוטין מהקיום הממוצע ולהפוך למכונת כסף, להצליח לא לראות מאומה פרט להצלחתו ולשורה התחתונה בחשבון הבנק שלו? בסרט "התמוטטות" (Margin Call) שהופק בעקבות הקריסה של 2008, הוצגה תזה המזכירה את ״הבנאליות של הרוע״; הבנקאים הם אנשים כמוכם וכמוני, שפועלים באופן לא מתוכנן ומחקים את ההתנהגות הנפוצה במקום העבודה שלהם. אולי. ואולי כמו סם פולק, שכתב כה יפה ב"ניו יורק טיימס", הם פשוט מתמכרים להצלחה, לריגוש, לכבוד, ובעיקר למונה שלא מפסיק לספור כמה כסף הם עושים. פולק סיפר שהפסיכולוג שלו טען שהוא משתמש בכסף בדיוק כפי שאחרים משתמשים בסמים קשים.

אני חושב שהתשובה פשוטה ועצובה יותר. קיימת סתירה מבנית בין הפרשנות העכשווית של מקצוע הבנקאות לבין מוסר ואתיקה - הדברים הבסיסיים כמו עשרת הדיברות. הבנקאות המודרנית נולדה כמכשיר עושק משוכלל, ומתנהלת תרבותית כארגון הנע בקפידה על הקו הדק שבין פשע ורווח. קראו כמה מהווידויים של פורשי המערכת, גרג סמית מגולדמן סאקס או ג׳ון סרווין ממריל לינץ׳, ותזכו בדיווח מפורט אודות עולם הפוך שבו התעלמות מהאתיקה היא הצלחה ובצע כסף הוא ערך נעלה.

בסקרים שנערכו בקרב עובדי הבנקים אמרו רבע
מהנשאלים שהתנהגות לא אתית תסייע להם להתקדם בבנק שבו הם עובדים, ושהם מודעים לפעילויות לא חוקיות
שנעשו בהם. בקיצור, הם יודעים בדיוק מה קורה, ומתעלמים במודע מהכשל המוסרי ומהמחיר הכבד שנגבה מהלקוחות באופן קבוע.

תקווה זעירה לשינוי צצה באחרונה, והיא העובדה שוול סטריט הופכת לבחירה פחות ופחות פופולרית בקרב בוגרי האוניברסיטאות בארצות הברית שמסרו שאינם רוצים לעסוק במקצוע שאינו מוסיף ערך לאיש. אולי, כפי שמתרחש עם אותם צעירים, ככל שמתבהרות העובדות ילך ויתעמם זוהרו של המקצוע הזה, ויתחולל שינוי תפישתי. ואז יתכן שגם חלק מאותם בנקאים יתחילו לחשוב על מה הם משאירים אחריהם - פרט לדולרים.

הכתבה מתפרסמת בגיליון מאי של מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

הכותב הוא יזם אינטרנט החי בניו יורק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker